פרשת בא
פרשת בא: איך אוכל להבטיח לך שתיפקד בילדים?
"להפסיק לצפות בכדורגל גם לא היה ביכולתי, אבל הרב ביקש שאבטיח שאפסיק עם זה, ועשיתי זאת מעבר ליכולתי. כעת אני מבקש, שגם הרב יבטיח לי ילדים!"
- הרב אברהם יצחק
- פורסם ד' שבט התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)
אדם אחד הגיע לרופא והתלונן: "דוקטור, אני סובל מכאבים בבטן".
השיבו הרופא: "נו, מה חשבת, ליהנות מהם?".
ממשלתנו היא ההוכחה לכך, שאי אפשר ליהנות ממכות. אין, רק סובלים מזה!
ואכן, כבר לימדנו החכם מכל אדם, שאחד הדברים שגורמים למהומה בקרב יושבי הארץ, הוא: "תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ" (משלי ל', כ"ב). ומדוע? "כי לא ידע תכסיסי המלוכה ובשיגעון ינהג" (מצודת דוד). נשמע לכם מוכר?
אבל הבעיה הגדולה היא לא השיגעון של הגועליציה הזאת, אלא ציר הסאדיזם המשומן שמניע אותה בכל צעדיה.
נראה כי לממשלה הזאת יש הנאה בסבל העם, כי מילא לרדוף את הדת, מובן; הם עוכרי ישראל, וזה גם מביא רייטינג. אבל להעלות את מחיריהם של מוצרי יסוד?! זו פשוט רשעות!
מי היה מאמין שליטר בנזין יעלה פחות מבקבוק שתיה של "קריסטל"... פשוט הזוי!
פרעה היה זקוק לגועליציה שמאלנית כזאת הרגישה כל כך לסבלם של מחבלים. תארו לכם את פרעה שובת רעב אחרי מכת דם; צ'יק צ'ק הייתה מתארגנת הפגנה מול ביתו של משה, הנושאת דגלים שחורים עם סלוגן לבן זועק: "לך"...
עברנו את פרעה, נקווה שנעבור גם את הממשלה הזאת בלי לקבל יותר מכות.
* * *
הטרוריסטים המצרים התייסרו בעשר המכות, ועם ישראל עמד מן הצד וצפה בנחמה פורתא. איך אומר המשפט העממי? כל כלב בא יומו.
אבל מה שיותר יפה, שלא רק שישראל לא שילמו דמי כניסה להצגה האלוקית המרנינה, אלא שהמצרים עוד שילמו להם על כך...
כה ציווה ה' את משה: "דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָֽב" (י"א, ב'). כמה נפלא, המצרים גם לוקים וגם משלמים... הלוואי עלינו, ששונאינו ילקו וגם ישלמו לנו.
אבל אופן הציווי טעון ביאור.
הרי "נא" הוא "לשון בקשה" (רש"י, שם); הוי אומר, שה' ביקש מישראל שלא יסרבו לבקש כלי כסף וזהב מהמצרים, וזאת כדי שאברהם אבינו לא יאמר: "וַֽעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" קיים בהם, אבל "וְאַֽחֲרֵי כֵן יֵֽצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדֽוֹל" לא קיים בהם.
וצריך להבין: למה שישראל יסרבו? זה בחינם!
ועוד, מה הקשר לטענת אברהם, הרי זו הבטחת ה'?
* * *
אל רבי ישראל אלתר מגור זיע"א, בעל ה"בית ישראל", הגיע אב וסיפר, שבנו מכור לצפייה במשחקי כדורגל.
"הוא מבזבז שעות על ההבלים האלה", שח הב בשברון לב, "מה יצא ממנו ככה?!".
הרב עודדו וביקש שישלח אליו את בנו.
למחרת הגיע אליו הבן. הרב חייך אליו והתעניין ברוך, מדוע הוא מבלה את חייו בהבל.
"אינני יכול להתגבר!", השיב הבחור, "כדורגל מסקרן אותי, ואני נמשך לצפייה במשחקים".
הרב ליטף את ידו ואמר: "תפסיק עם זה!".
"אבל קשה לי!", התגונן הבחור.
הרב הביט בו במבט אבהי וביקש: "תבטיח לי שתפסיק עם זה למרות הקושי!". הבחור נכנע למבוכה והבטיח להתאמץ ככל יכולתו.
ואכן, הבחור התאמץ לנטוש את הרגלו, ואף הצליח. הוא השקיע את זמנו בלימוד התורה, ולימים התחתן ונעשה לאברך מוצלח.
חלפו שנים, ומיודענו האברך לא זכה לפרי בטן. הוא התאזר באמונה, זעק בתפילה וקיווה לישועה, אולם הישועה בוששה מלבוא.
שנה רדפה שנה, והבטן לא מביאה פירות. הדאגה כבר החלה לכרסם בלבם של האברך וזוגתו, שמא נגזרה גזירה, חלילה...
הוא החליט לעלות לביתו של ה"בית ישראל".
הרבי קיבלו בחום, האזין לכאבו ועודדו, ולאחר מכן ברכו בחמימות: "ישועות בקרוב!".
אולם האברך לא הסתפק בזה. "אני רוצה הבטחה, רב'ה!", אמר.
"וכי בידי להבטיח על זאת?", תמה הרב.
השיב הבחור: "להפסיק לצפות בכדורגל גם לא היה ביכולתי, אבל הרב ביקש שאבטיח שאפסיק עם זה, ועשיתי זאת מעבר ליכולתי. כעת אני מבקש, שגם הרב יבטיח לי ילדים!".
לנימוק כזה לא יכול הרבי לסרב. הוא הבטיח לפעול עבורו, ואכן זכה אותו אברך להיפקד.
ורק לחשוב שהוא לא היה מתאמץ בבחרותו...
* * *
לכל אדם יש חולשות, ואין מי שלא מועד לעתים, שלא לומר לעתים תכופות, ואפילו על בסיס יומיומי.
מציאות חיינו מזמנת לנו הזדמנויות להצליח, אולם רזומה הכישלונות מייאש אותנו מלנסות, לבל ניכשל חלילה.
כותב רבי חיים שמואלביץ זצ"ל (שיחות מוסר, מאמר כ"ד): "אין האדם פועל את התכלית, ורק על ידי מעשיו עוזרים לו מן השמים, וככל שיתאמץ וינצל את כוחות נפשו יותר, יסייעוהו מן השמים יותר".
ה' טומן לנו מטמוניות של סייעתא דשמיא, וכדי להשיגן - כל שעלינו לעשות זה להתאמץ ולפעול. הקושי הוא בעצם הזדמנות לסיוע, וכשנעשה כיכולתנו, נסתייע מן השמים!
זה הסוד שנתבקשו ישראל ללמוד בביזת מצרים.
כאשר המצרים יצאו למלחמה הם נטלו עמם את כל רכושם, כדי להראות בכך את ביטחונם בניצחונם. נמצא, שביזת הים גדולה הייתה מביזת מצרים (שכל טוב, שמות י"ב, ל"ו), כי בה נטלו ישראל בעצם את כל ממון המצרים.
מפני כך, היה מקום לישראל לטעון: מדוע נתאמץ לבזוז את מצרים בשאילת כליהם, אדרבה, שהם יסחבו לנו את כליהם, ואחר שיטבעו ניטול את ממונם בביזת הים (מגיד מדובנא).
לפיכך ביקש ה' שיטלו את ביזת מצרים, וזאת כדי ללמדם, שגם אם נדמה למישהו שבמקום אחר יצליח בקלות יותר, לעולם אל ידחה הזדמנות של סייעתא דשמיא!
ה' מציע לך לקבל - תתאמץ ותזכה! אל תדחה!
גם בחיינו זה ככה. פעמים אדם נתקל בקושי, ובמקום להתאמץ הוא מנחם את עצמו, שבמקום אחר או בזמן אחר הוא יצליח בקלות; הוא חולם על "ביזת הים" בקלות, במקום להתאמץ כעת ולזכות עם סייעתא דשמיא גם ב"ביזת מצרים"...
אבל טענתם הייתה חזקה. אכן, קשה להתאמץ למען דבר שיתכן ויושג יותר בקלות.
לפיכך ביקשם ה': גם אם קשה לכם, זכרו את אברהם אביכם - כמה הוא יצטער לשמוע שלא בזזתם את מצרים - ותתאמצו בשבילו!
וזה סוד ההצלחה: "אל יאמר אדם: כיצד אגיע לגדלות ועמקות התורה? ... כי הכל תלוי ברצונו וביחוד לבו! אם יתבונן וידע ולבבו יבין וירגיש את הצורך הגדול לעליה בתורה, יתנוצצו בנפשו רשפי כח וגבורה לאין שיעור" (שיחות מוסר, מאמר ל"ב).
נרצה, נעשה - ובעזרת ה' אף נצליח!