כשהבבא סאלי ביקש שהמקווה שבמרוקו תתמלא בחודש תמוז

בתאריך ד' שבט חל יום ההילולא של סדנא בבא סאלי זיע"א.

סיפורי מופת רבים מתהלכים סביב דמותו הפלאית של מלאך האלוקים הקדוש הזה.

די בסיפור אחד כדי להכיר בעוצמתו של אותו צדיק יסוד עולם.

* * *

היה זה באחת העיירות במרוקו. בבא סאלי הזדמן לשם וגילה שאין בו מקווה טהרה. הנהר שימש לו תחליף.

באותם ימים הייתה מתיחות בין צרפת ומרוקו, ושר הצבא של צרפת מיקם את מחנהו על גדות הנהר, מה שמנע מהנהר להמשיך להוות תחליף למקווה הטהרה.

בבא סאלי פנה מיד לפרנסי העיירה ודרש מהם לבנות מקווה טהרה.

העבודה החלה ללא שהיות, וכעבור חודשיים היה המקווה מוכן.

דא עקא, היה זה בחודש תמוז. החמה להטה בשיא כוחה, בפרט במרוקו, ומאין יבוא הגשם למלא את מי המקווה?

בבא סאלי נשא עיניו לשמים ואמר: "ריבונו של עולם, לא יתכן שבמקום ישוב יהודי לא יהיה מקווה טהרה, לכן עשינו את המוטל עלינו ובנינו את המקווה. אנא, עשה עתה את חלקך והבא לנו מטר".

אך סיים הצדיק את תפילתו, השמים התקדרו בעבים ומטר עז ניתך ארצה.

אבל אז התעוררה שאלה.

כאשר בנו את המקווה, חפרו תעלה שתוביל את מי הנהר אל המקווה. התעלה עשתה את עבודה והוליכה את המים מן הנהר אל בור המקווה, אלא שבסוף התעלה היה ברז קטן, דרכו נשפכו המים אל הבור.

בבא סאלי הצטער מאוד, מאחר שלדעת רבי יהודה עייאש זצ"ל (בשו"ת בית יהודה) ברז זה פוסל את מי המקווה. אמנם להלכה אין הדין כן, אולם בבא סאלי לא רצה שהמקווה לא יהיה לפי דעת אותו פוסק חשוב.

תלמיד של בבא סאלי, רבי יחיא דהאן זצ"ל, פנה אליו ואמר: "רבי, עלי! המקווה כשר ללא פקפוק. הקב"ה כבר עשה עימנו נס וירדו גשמים בימות הקיץ. איך נטריח שוב את הקב"ה לעשות נס נוסף? אנא, בל נסמוך על הנס, המקווה כשר ללא פקפוק!".

אולם בבא סאלי לא התרצה. הא הורה לרוקן את מי המקווה ולתקן את הפסול.

לאחר שהמקווה רוקן ותוקן, שוב נשא בבא סאלי את עיניו לשמים ואמר: "רבי יהודה עייאש, רוקנו את המקווה כדי שהוא יהיה כשר גם לדעתך. אנא, עשה שליחותך ותפעל שירד שוב מטר".

ומיותר לציין שהמטר ירד בשנית, מבלי להתחשב בעובדה שהימים הם ימי תמוז החמים.

* * *

בצעירותו יצא שמו של בבא סאלי כפועל ישועות.

שמעו של בבא סאלי הגיע גם אל הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, והוא ביקש לתהות על קנקנו של הסבא קדישא.

הרב וואזנר הגיע אל ביתו של בבא סאלי, ובחדר ההמתנה שמע שאנשים מספרים נפלאות בזכות הרב. הרב וואזנר הסתכל על בבא סאלי, שהיה מכוסה בג'לביה ומחלק ברכות, ואמר לעצמו: "זה נראה שהוא אדם תמים. כנראה שהוא מצליח בזכות תמימותו".

הגיע תורו של הרב וואזנר להיכנס אל הקודש. בבא סאלי שאלו באיזו סוגיה הוא עוסק. הרב נקב בסוגיה פלונית, ויחד החלו להתפלפל בסוגיה.

כעבור מספר שעות של פלפול מעמיק, הרב וואזנר ביקש משהו לשתות. ומה? הביאו לו כוס ארק...

שאל הרב וואזנר: "ילמדנו כבודו, מאין כל הידע הזה?".

השיב הבבא סאלי: "זה מהתמימות שלי!"...

משפט זה מסכם את גדלותו של בבא סאלי, איך היה ה' עמו בכל אשר עשה, וכדברי חז"ל (שוחר טוב, מזמור קי"ט): "מבקשים אתם שיהא הקב"ה עמכם? תפשו תמימות של אברהם, שהתמימות יפה לפני הקב"ה!".

שנזכה לקיים בעצמנו "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים י"ח, י"ג).

זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.