סיפור קצר: איך יודעים כמה שוקל הפיל הכי גדול של החאן?

 אלפי אנשים עמדו מודאגים מחוץ לארמונו של החאן. מאז שמצבו הבריאותי של החאן הלך והתדרדר, כלל תושבי המדינה דאגו לשלומו וקיוו שיחזור לאיתנו במהרה. רטט של התרגשות עבר בין האנשים כאשר יצא לעבר המרפסת שבחזית הארמון רופאו האישי של החאן.

"מצבו של החאן הולך ונהיה גרוע מיום ליום", הודה הרופא בשפל קול, "איננו מצליחים לייצב את מצבו והוא נעשה חלש יותר ויותר. העבירו בין חבריכם את ההודעה בשמו של החאן: מי שיצליח לרפא את מחלתו, יעשיר אותו החאן בעושר גדול".

יומיים לאחר שהתפרסמה ההודעה של החאן, הגיע לארמון איש זקן וחכם שטען שיש ביכולתו לרפא את החאן בתוך שבוע ימים. "אבל יש לי תנאי אחד", הודיע הזקן לאנשי הארמון, "אם אצליח לרפא את החאן, הוא יעניק לי זהב כמשקל הפיל הגדול ביותר שלו". החאן הסכים לתנאי, ואכן בתוך שבוע מתחילת הטיפול עמד החאן על רגליו וחזר לאיתנו. הוא ביקש לגמול ביד רחבה לזקן החכם, אלא שכאן נוצרה הבעיה: על אלו מאזניים ישקלו אל הפיל הגדול, כדי לדעת כמה זהב לתת לרופא הזקן? לפי הוראת החאן חיפשו מאזניים גדולים מספיק בכל רחבי המדינה כדי שיוכלו להעלות עליהם את הפיל ואת הזהב. פרס מיוחד הובטח למי שיבנה את המאזניים, אבל כל היועצים והמהנדסים השונים לא הצליחו לבנות מאזניים שיתאימו עבור הזהב והפיל.

שבוע לאחר מכן, הופיע אדם פשוט בשערי הארמון וביקש להודיע לחאן שיש באפשרותו לשקול את הפיל והזהב ללא מאזניים. שומרי הארמון ביקשו לגרש מהמקום את האיש החצוף. "האנשים הכי חכמים במדינה לא הצליחו למצוא פתרון, איך אתה תצליח לשקול את הפיל ללא מאזניים?" כעסו השומרים וגירשו אותו מהמקום. אלא שאז שמע החאן את הרעש מחצר הארמון וביקש ממפקד המשמר להסביר לו על מה המהומה. "סליחה, אדוני", אמר המפקד, "לא רצינו להטריד את מנוחתך. עומד שם בשער איש טיפש שטוען שהוא לבדו, ללא מאזניים, יודע לשקול את הפיל ולחשב כמה זהב יש לתת לרופא הזקן".

החאן ציווה להחזיר את האיש וקיבל אותו בסבר פנים יפות. "שלום לך, האם אתה האיש שטוען שתוכל לשקול את הפיל ללא מאזניים? כיצד תוכל לעשות זאת?", שאל החאן.

"אני אחראי על המעבורת", אמר האיש, "יש לי סירה גדולה שבה אני מעביר אנשים וסחורות מצד אחד של הנהר לצדו השני, וכך אני מתפרנס. אם ירשה לי החאן, אוכל להראות לו בקלות כיצד אני שוקל את הפיל ומחשב בדיוק מהי כמות הזהב השווה למשקלו".

"אדוני, אינני מאמין שאדם יוכל לעשות זאת לבדו", הגיב יועצו של החאן שנכח במקום. "קרוב לוודאי ששקר בפיו של האיש. אין סיכוי שאדם פשוט שכזה יוכל לאמוד במדויק את משקלו האמיתי של הפיל הגדול".

החאן הביט בשאלה לעברו של איש המעבורת, הלה השפיל את עיניו במבוכה ואמר: "אדוני החאן, לא הגעתי לכאן על מנת להטעות אותך חלילה, אם הייתי סבור לרגע שטעות בידי לא הייתי מטריח את עצמי להגיע עד לארמון".

"מה הנך מבין בפיזיקה או במתמטיקה?" התפרץ יועצו של החאן, "כיצד תוכל לטעון שכל חכמי הארמון הינם בורים גמורים שאינם מבינים דבר וחצי דבר לגבי אומדן המשקל?".

"לא אמרתי זאת מעולם", ציין איש המעבורת בשפל קול. הוא חשש מהעימות שנקלע אליו שלא ברצונו, "אבל דבר אחד אני כן יודע היטב, לא צריך להיות חכם או גאון כדי לאמוד את המשקל המדויק, חובת ההוכחה עלי ואוכל להוכיח זאת בקלות".

"חוצפה", עיניו של היועץ רשפו אש, אבל החאן היסה את יועצו ושאל: "מה דרוש לך כדי לבצע את משימתך?".

"איני צריך מאומה, אדוני", השיב איש המעבורת, "רק תצווה על אנשיך להביא את הפיל לחוף הנהר, היכן שעוגנת המעבורת שלי, ואז תוכל לראות בעצמך כיצד אני עושה זאת".

החאן ציווה להביא את הפיל לחוף הנהר ויצא בעצמו בליווי כל יועציו לראות כיצד שוקל איש המעבורת את הפיל. לאחר שעלה הפיל על המעבורת, משקלו הגדול גרם למעבורת לשקוע במים כמעט עד שולי הדופן. אז לקח איש המעבורת גיר וסימן את גובה מפלס המים, לאחר מכן ביקש האיש להוריד את הפיל בחזרה אל החוף ואמר לחאן: "כעת תצווה על אנשיך למלא את המעבורת שלי בזהב, עד שהיא תשקע במים עד המקום המסומן".

כל הנוכחים הופתעו מתבונתו של איש המעבורת הפשוט. החאן הביט בזלזול ביועצו שדחה בתחילה את דבריו של איש המעבורת וציווה להעביר אותו ממשרתו ולמנות במקומו את איש המעבורת הפשוט.

"לפעמים גם דבר קטן שעושה איש פשוט, יכול להיחשב כדבר גדול. חכמתו של איש המעבורת, גרמה לי לעמוד בהתחייבותי לרופא הזקן ולשמור על כבודי כמלך", הסביר החאן ליועציו.

על אתר הוזמן למקום הרופא הזקן שקיבל את שכרו כפי שהובטח לו מלכתחילה והחאן עזב את המקום, שמח שהצליח לשמור על כבודו.

יהודי מקיים מצוות כי כך ציווה הבורא. לפעמים אנו שואלים את עצמנו - מהי ההשפעה של המעשים הללו? עד כמה הם נחשבים?

אלא שאנו, קטני הדעת, איננו מסוגלים לאמוד את המשקל האמיתי של המעשים שלכאורה נראים קטנים. איננו מסוגלים להבין עד כמה נחשבים מצוות אלו בפני הבורא שציווה אותנו לקיים אותם.

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.