גיל ססובר מרגש: "כנסת ישראל או פרלמנט מצרים? אחים יקרים, אל תיפול רוחכם"

כנסת ישראל? או פרלמנט מצרים? מכת חושך והאור בקצה הממשלה.

**************************************************

אחים יקרים, אל תיפול רוחכם. אוטוטו אנחנו יוצאים ממצרים. עוד כמה כאפות ואנחנו בחוץ...

פרשת בא, עוסקת בשלוש המכות האחרונות שקיבלו המצרים (רמז לכך מצוי בערכן של האותיות הנושאות את שם הפרשה ב+א=3). ברור שהקב"ה יכול היה לגמור את פרעה במכה אחת ודי. כל העשר היו רק בשבילנו, כדי שבני ישראל יחזרו להאמין, לדעת ממש, שיש כוח אחד השולט בעולם כולו. מושל בכל, מן הים והמים, דרך העפר והאדמה, הרמשים, החיות, המגיפות, גוף האדם, איתני הטבע, הרקיעים על כוכביהם, החיים עצמם. כל מכה פגעה בול. כי עם האמת לא משחקים.

אחרי הארבה, שחיסל את כל שאריות היבול המצרי הנותר מן הברד, הגיע החושך. חושך מצרים, חושך של ממש (!) שלפי רש"י אפשר היה למששו. עד כדי כך כבד היה שהמדרש מגלה שהמצרים לא עמדו בנטל, תרתי משמע, לא יכלו למוש ממקומם. מי שנתפס בישיבה נישאר כך ומי שבעמידה עם היד, או הרגל, באוויר, באסה לו. שלושה ימים בתנוחת סלפי, בלי יכולת לנוע ובלי סלפי. וואחד סטורי!

אחים יקרים, ודאי שמתם לב שבימים אלה אנחנו בחושך מצרים רבתי והוא הולך והופך מוחשי מיום ליום.

החשך אותיות שכחה. השכחה כל כך מורגשת שנדמה כי חלק ממנהיגינו לא זוכרים מאין באו, מהי שליחותם והם מצויים בגלות מצרים ממש. הדבר ניכר במגוון המכות שנפלו עלינו בתקופה האחרונה באדיבותם הרבה.

חוקים ומהלכים הזויים נפסקים בעזות מצח, פוגעים בעם שלנו, בשורש היהדות ומאיימים על קיומה ממש, כשרב הנסתר על הגלוי והסכנה הטמונה בהם אדירה ומיידית. זאת תוך התעלמות מדעתם של גדולי הדור. ואני לא נכנס כאן לחוק נורבגי, חוק הפייסבוק וחדירה לפרטיות ללא צורך בצו, על סידורי עבודה למקורבים, על 53 מיליארד שקל בטיימינג של השעון ביפו (לפני השיפוץ), על תומכי טרור (סליחה, כאלה שרק אוהבים להצטלם עם טרוריסטים) שמסתובבים במשרדי הממשלה ועוד. מי שעדיין בחושך יתעורר ויגלה שאנחנו מאבדים אחיזה בארץ ישראל ממש, במולדת האהובה שלנו.

החוק החדש המאשר את חיבור הבנייה הלא חוקית (שעיקרה בפזורה הערבית והבדואית) לחשמל, ומחריג חיבור התיישבות יהודית צעירה (שעיקרה יהודית צעירה), על רקע הפינוי הצורם בחומש, מותיר בכל אף היהודי (שעיקרו יהודי) בלנד ניחוחות המזכירים אגואיזם ושוחד, אפליה וגזענות ואף בגידה בערכי המוסר ובמולדת ממש. הכל מבלי שתהיה תמיכה להחלטותיהם בקרב רוב העם.

קפיצה חזרה לקהיר לרגע. בין ארבעת המאפיינים שבני ישראל לא שינו במצרים, גם במשך 210 שנות הגלות בה, הייתה לשונם. כן, כן, תחשבו על זה, כארבעה דורות במדינה זרה ומשגשגת תרבותית, בלי להתערבב, בלי להתרחק משפת האם, בלי לשנות את הדיבור. עד כמה קשה הדבר? תישאלו את גל גדות, או איילת זורר. את ברברה סטרייסנד תוכלו לשאול רק באנגלית.

אתמול שבנו למצרים, ממש, כשנוכחנו שהשפה השלטת בכנסת ישראל, גם אם לדקות ספורות ומשמעותיות, התחלפה לערבית. במשך זמן מה שוחחו ח"כים ערבים ביניהם, מעל דוכן הנואמים במליאה, בשפה הערבית, כאילו התקיימה התדיינות מצומצמת בחפלה באחד מבתיהם הפרטיים ולא במשכן בית הנבחרים של ישראל.

כזה דבר טרם נראה בישראל. טוב, גם טרם נראה בישראל שליט שנתמך על ידי מיעוט כמעט זניח. מיעוט אותו הונה כשהתחייב ערב הבחירות, בחתימת ידו שלו על שטר, שלא ילך בדרך מסוימת ולמחרת, כשנמס שטר הקרח (והאידיאולוגיה על גביו), עשה פרסה ותוגמל בכס השלטון. אז איזו ציפייה יכולה כבר להיות לנו באשר להבטחות אחרות הנוגעות למיסוי, להתיישבות, לקורונה, לסגרים ולטרולי?!

מעניין שאחת המצוות המוזכרות בפרשתנו היא מצוות המילה. הדבר אולי הכי יהודי עלי אדמות (עוד לפני טשולנט, דיבור עם הידיים ולכתוב את הברכה על המעטפה ליד הכספת בברית שהוזמנת אליה). החיבור הראשון של יהודי לשורשו כבר ביום השמיני לבואו לעולם נקרא מילה. כי אנחנו עם של מילה, של דיברות וכל הירידה מצרימה קשורה בדיבור, בפה, בלשון, חטא הלשון. כמה נקודות לתזכורת, לא אאריך כאן, בטוחני שכולכם מכירים- פרעה- פה רע, פרך- פה רך, פסח- פה סח ופי-תום ואני מוסיף- פה רע מידות- פרמידות, כשבסופו של דבר אפילו המנהיג המושיע הוא כבד פה, אולי כי כיבד את פיו וכל מילה שהוציא הייתה אמת לאשורה. אז ממצרים יוצאים עם מילה, עם אמת ובחיפזון.

אז איפה פה, אצלנו, האור? בקצה המנהרה ממש. החושך כל כך כבד היום שכבר אפשר לראות את עלות השחר. יותר ויותר אנשים כבר שם, מתפכחים מהסגר, נעורים מן החושך ומבינים שהאמת עזבה את הבית. וכשאין מילה, אין שפה משותפת. אז מה הפלא שגם העברית עזבה את המשכן...מזבוט?!

כדי לצאת מהגולה לגאולה, צריך להכניס את ה-א' פנימה, את האמת. וחכמינו לימדונו שיש רק אמת אחת (לא אמת שלי ואמת שלך, כפי שמקובל כיום, ועד שהאמת שלך לא האמת שלי האמת שלך לא אמיתית באמת?!@%#), תורת ישראל, תורת אמת. ככל שנשכיל לחזור בחיפזון לשורש, לזכור מאין בנו, מאיזו עלטה יצאנו ומי הוציאנו משם. כשלא נתכחש לזהותנו, לשורשינו, למהותנו ונזדעק לשמור עליהן, נוכל לשוב לראות את האור ואולי גם את הקולות של מעמד הר סיני, כמו בני ישראל של פעם, תוך 50 יום.

יש מצב שנצטרך קצת קודם לצאת לרחוב ולהזכיר לעצמנו שאנחנו עם אחד ושאי אפשר לשבת בשקט כשלוקחים לילדים שלנו את הארץ, את החירות, את המילה, את האמת.

כי עם האמת לא משחקים.

המשך יבוא.

עם ישראל חי!.

***

בפוסט אחר שלו פרסם ססובר שיר שאף הוא נוגע בנושא הטעון הזה, וכתב כך:

***