סיפורים קצרים
האישה פרצה בבכי בלתי נשלט. מה שהתרחש 25 שנה אחרי - ידהים אתכם
סיפור מדהים, שנמשך במשך 25 שנה: מה עושה אינסטלטור שעובד אצל אלמנה, שאין לה כסף לשלם לו?!
- הידברות
- פורסם ט' שבט התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)הדרשן הגדול הרב שלמה לוינשטיין בסיפור שתאהבו: מרדכי האינסטלטור הוזעק לבית כדי לבצע עבודת אינסטלציה. הבית מוצף, אינו ראוי למגורים. העבודה אורכת מעל שבוע, ותוך כדי קולט מרדכי שהוא עובד אצל אלמנה עם ארבעה ילדים. הגדול בן 14 הקטן אולי בן שנתיים. מצבה הכלכלי של המשפחה קשה מאוד, הוא רואה שהמקרר ריק ועניים מרודים, המקרר ריק. לא נעים לו לדרוש מהם תשלום. כל בלטה שהוא מרים וכל צינור שהוא קונה נקרע לו הלב.
ואז מחליט מרדכי שזו תהיה המצווה שלו. מהמשפחה הזו – הוא לא לוקח כסף. לאחר 10 ימי עבודה הוא סיים, והאלמנה ניגשת אליו: "כמה מגיע לך?", היא שואלת וקולה רועד. מרדכי לא רצה לפגוע בה ולתת לה הרגשה של נזקקת, לכן החליט לספר לה איזה סיפור.
"תשמעי", הוא אומר. "את לא צריכה לשלם כלום. הבניין שייך לפרויקט שיקום שכונות, וכבר הגשתי טופסי בקשה לעירייה. בעוד שבוע אקבל מהם את הכסף", אמר מבלי להניד עפעף.
מרדכי מסיים את דבריו, והיא פורצת בבכי בלתי נשלט. גם הבן הבכור בוכה. היא אומרת לו: "תודה! תודה!", והוא משיב לה כביכול באדישות: "אל תגידי לי תודה גברת, תגידי את זה לעירייה. שיהיה לך יום טוב", והלך.
25 שנה חלפו. מרדכי התמקצע והפך לקבלן בניה ואינסטלציה. לפני מספר חודשים רכש מגרש ברמת-גן והתכונן להקים עליו בניין דירות. הוא סבב בכמה מקומות, כדי לקבל הצעת מחיר לחומרי הבניה, ישב בשישה מקומות, ולבסוף לקח לעצמו פסק זמן בכדי לעיין בהצעות המחיר בכובד-ראש, לפני שיקבל החלטה.
למחרת חזר למתחם ונדהם: מול עיניו עומדות 10 משאיות שמגיעות ופורקות את כל הרשימה שעליה ביקש הצעת מחיר. הוא רץ אליהם, ואומר להם: "מה אתם פורקים פה? אני לא עשיתי הזמנה, רק לקחתי הצעות מחיר".
"לא יודעים כלום", אומרים הפועלים. "לך למשרד ותברר מה קורה". מרדכי נוסע לחברת הקבלן ומקים צעקות: "למה שלחתם לי סחורה בלי שסגרנו?!"
הפקידה עיינה במחשב, ולאחר בדיקה מעמיקה בישרה לו כי לא רק שבוצעה הזמנה, אלא מופיע במחשב שהתשלום בוצע במזומן. "אם יש לך הערות תפנה לבעל הבית שיושב בקומה למעלה", סיימה את דבריה.
בקומה העליונה יושב בעל הבית. כאשר נכנס אליו מרדכי ואומר: "התשלום שלך סודר על ידי העירייה". "העיריה?!" מרדכי לא הבין את פשר הדברים.
בעל הבית מסתכל עליו ואמר: "אדון מרדכי, אני כבר מחפש אותך 25 שנה. אתה הוא זה שעשה את עבודת האינסטלציה אצל אמי האלמנה, ואמרת לה שהעירייה משלמת את העלות. הייתי ילד בן 14. תדע לך שכל יום שאתה המשכת לעבוד, אמא שלי בלילה בכתה כי לא היה לה איך לשלם. הייתי בוכה אתה מתחת לשמיכה ואומר לה – 'אמא, אני אעזוב את הבית ספר, אני אשלם'. והיא רק הייתה בוכה יותר…
"וכשאתה באת ואמרת שהכל שולם על ידי העירייה, אני לא ראיתי את אמא שלי ע"ה שמחה ככה בחיים שלה", מוסיף בעל הבית, תוך שהוא מנסה להסתיר את דמעותיו.
"תדע לך, 25 שנה אני מחכה להזדמנות לעשות לך הכרת הטוב, וכשראיתי שהשם יתברך שלח אותך אליי, פשוט התחלתי לרקוד במשרד", אומר בעל הבית. "אז אדון מרדכי היקר, כל חומרי הבניין 'שולמו על ידי העירייה', לך תגיד להם תודה! …"
"אין בי כוחות להמשיך", כתבה האלמנה לרבי מלובביץ’, וזוהי התשובה שקיבלה