"הרגשתי שבזכות זה - ניצלו חיי"

הכתבה הזו נולדה מתוך חדרי המערכת של עלון השבת, בשעות הערב המוקדמות. קיווינו לאתר סיפור השגחה פרטית על העלון. מסרון קצר נשלח למפיצים - "יש לכם סיפור מעניין שקשור בהפצה? שתפו אותנו". שום דבר לא הכין אותנו למה שקרה בדקות שחלפו. מבול של הודעות וסיפורי ניסים המתגלגלים מדן ועד אילת הציף את המערכת. בחרנו להביא לפניכם את חלקם.

"בזכות ההפצה קרה לי נס לא שגרתי", מספרת אורטל ברגזין, בת 37 מחדרה. "באותה תקופה עבדתי כאחות בתל אביב, והלכתי מידי שבוע לשיעור של הרב זמיר כהן ברמת אביב. בשיעורים היו מחלקים את עלון השבת, שהיה מאיר לי את כל השבוע, מלמד ומחזק אותי כל כך. עם התהליך הרוחני שעברתי החלטתי לעזוב את תל אביב ולחזור לעפולה, עיר הולדתי. התפטרתי ממקום העבודה, ונאמר לי שאינני זכאית לתגמולי פיצויים היות שהפיטורין נעשו ביוזמתי. הדבר צרם לי מאוד, ואף שקלתי לפנות לעורך דין בנושא. באותה עת, עם המעבר לצפון והשינויים שהתחוללו בחיי, התבשל אצלי הצורך העז להפוך למפיצת עלוני שבת בעצמי, אך ידעתי שאני בתקופה מאתגרת בחיים מבחינה כלכלית - בלי עבודה, בעיר חדשה, בין מזוודות לארגזים... לאחר לבטים וחששות החלטתי להזמין חבילת עלונים לחלוקה, תוך כדי 'הסכם' עם הקב"ה, שהוא יסייע בידי לכסות את הוצאות ההפצה. את הברכה מכך ראיתי מיד - דברים פשוט התחילו להסתדר. השיא היה זמן קצר אחרי שהתחלתי את החלוקה, לפתע קרה הלא יאמן. מקום העבודה שעזבתי בתל אביב חזר בו מהחלטתו - הם שלחו לי מכתב המבקש לשלם לי את כל תמלוגי הפיצויים במלואם. במקום לשלם לעורך דין - שילמתי להפצה. זה עלה הרבה פחות, והקדוש ברוך הוא דאג לי לייצוג הולם: שרשרת מצוות שהגנה עלי. מה שעוד מדהים בסיפור, זה שזמן מה אחרי המעבר לצפון, אימי חלתה ונזקקה לטיפול צמוד ומסור. מתוקף היותי אחות קיבלתי החלטה לטפל באמי, ונבצר ממני לעבוד במשך שנה. כספי הפיצויים שקיבלתי היוו עבורי חבל הצלה משמעותי שאיפשר לי לקחת פסק זמן ולהיות לצד אמי היקרה עד להחלמתה המלאה, ברוך השם - שגם רפואתה נפדתה בזכויות ההפצה הרבות. אנו לא יודעים מה ילד יום, אולם אני משוכנעת שהזכויות שלנו היום נשמרות לעיתות מצוקה, ומרגישה מבורכת בכל יום ויום".

גם ניר ארגמני (38) מבאר שבע, ראה לא מעט ניסים סביב ההפצה. אחד מהם זכור לו במיוחד. "אני מרגיש שהקדוש ברוך הוא הראה לי שהוא שמח במה שאני עושה", הוא מספר. "אני מפיץ את העלון כבר 5 שנים, שם אותם איתי ברכב ומפזר - חלק בעבודה, חלק בשיעור תורה, חלק בבית הכנסת... ביום שישי אחד, בעת שערכתי סידורים לשבת, ניגשתי לכספומט ומשכתי 500 ש"ח לקניות. כשהסתובבתי ללכת ראיתי בתור מאחורי בחור בעל חזות לא דתית מובהקת משוחח בטלפון. מיד נזכרתי בעלוני השבת שברכב. מצד אחד רציתי מאוד לתת לו עלון, מצד שני קצת חששתי מתגובתו. התחבטתי בכך ביני לבין עצמי ולפתע גמלה החלטה בלבי לא להתעצל, לדון את הבחור לכף זכות ולחזור חזרה עם עלון - יהיה מה שיהיה. מיהרתי לרכבי, לקחתי עלון שבת וחזרתי על עקבותי במהירות. חזרתי למתחם הכספומט והגשתי לבחור את העלון בחיוך. "שבת שלום", אמרתי. פניו של הבחור הוארו ברגע, הוא לקח את העלון בחיוך והודה לי מכל הלב. "היום יום שישי, צריך להיפגש לנגן ניגונים לשבת", הוא אמר לחברו מעבר לקו. הלב שלי חש תחושת סיפוק אדיר ושמחתי שלא התביישתי. כולנו ילדים לאבא אחד. בעודי חוזר לרכב, בסמוך לכספומט, לפתע אני מוצא שטרות כסף על הרצפה. מסתכל ימינה ושמאלה לבדוק האם נפלו למישהו 500 שקלים חדשים. אני מכניס את ידי לכיס מכנסי ומגלה שהכסף שמשכתי לא שם. לפתע זה הכה בי - הכסף שהוצאתי נפל על הרצפה. באורח נס אף אחד לא ראה אותו, ובזכות זה שחזרתי לאותו בחור עם עלון השבת, מצאתי את הכסף שלי בחזרה. התרגשתי מאוד. הרגשתי שהיתה זו דרכו של השם יתברך להראות לי כמה הוא שמח בהפצה שלי למען יהודי אחר. אומרים שכסף שיהודי מפסיד זה פדיון של צרה, לא עלינו. אני הרגשתי שהשם פדה מעלי צרה ולקח לי את הכסף, ואז בזכות מצוות ההפצה דאג שלא אצא מופסד, ואותו סכום חזר אלי לאחר הפדות. אנו צוברים זכויות ולא יודעים מתי נזדקק להן - ומצוות ההפצה וקירוב הרחוקים היא זכות שאין כדוגמתה".

"במשך שנים רבות חיכיתי לישועה שבעזרת השם אתחתן", מספרת לנו אסתר. "אלו היו שנים רוויות בתפילות ובתחנונים. כל החברות שלי כבר התחתנו, והגיעו הילדים... רק אני נותרתי מאחור, בשלב הרווקות. יום אחד נחשפתי לכך שניתן לחלק עלוני שבת של הידברות ולזכות להפיץ את התורה. המחשבה על כך קסמה לי מאוד. קיבלתי על עצמי להתחיל בהפצה לזיכוי הרבים, ומידי שבוע הייתי מניחה עלונים במקומות מרכזיים.

הרגשתי את הברכה מכך באופן מידי, קשה להסביר במילים. כעבור זמן לא ארוך הכרתי את בעלי, ופתאום התפילות רבות השנים התגשמו לנגד עיני. מבחורה רווקה שמשוועת להקים בית, הפכתי בן יום לכלה מאושרת. החיים האירו לי. התחתנתי עם בעל מדהים. אנו נשואים כבר 3 שנים ויש לנו שלושה ילדים מתוקים, בלי עין הרע, שיהיו בריאים. אני מודה על הזכות העצומה לזיכוי הרבים, זה ממש מחזק ומרגש אותי", היא אומרת.

גם הודיה כהן (22) מחצור הגלילית מסכימה איתה, ויש לה סיפור מטלטל במיוחד על כפירה וכפרה. בבית הספר התיכון בו למדה נשבו רוחות של כפירה, ובחסות "אשת חינוך" בכירה שניהלה את המוסד, היא נחשפה לנצרות, רחמנא ליצלן. בתום לבה היתה סופגת את רוח הדברים, אך הלב היהודי לא נתן לה מנוח. משהו שם הרגיש לה לא נכון.

באותה תקופה היה להודיה מבחן חשוב שהדיר שינה מעיניה. אמא שלה הציעה לה להירגע עם צפייה בהרצאה של הרב זמיר כהן, והודיה הרגישה מהופנטת. בבקרים היתה קמה לבית הספר ולרעיונות הכפירה, ובלילות גומעת בשקיקה עוד ועוד שעורי תורה. ביום בו עברה את המבחן בהצלחה, נשבעה שלא תתן לעוד רוחות של כפירה לנשוב בחייה. "אני יהודיה!". זמן קצר אחר כך סולקה אותה "אשת חינוך" מתפקידה.

יום אחד, אביה של הודיה הביא הביתה עלון של שבת. "כשפתחתי את העלון לראשונה נדהמתי. התוכן היה מעניין כל כך, השפע והגיוון! לא הכרתי משהו כזה לפני כן". אבא סיפר לי שיש אפשרות להפיץ את העלונים, ואמרתי לו שאני רוצה להירתם למטרה. היה זה אחרי פטירתו הפתאומית של דודי בן ה-34, זיכרונו לברכה. הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו לעילוי נשמתו. הזמנתי 50 עלונים, והכנתי חותמת "לעילוי נשמת". כשקיבלתי את חבילת העלונים, עברתי אחד אחד וחתמתי בקידמת העלון. להפתעתי הרבה, העלונים ממש נחטפו בן רגע, והחלו להגיע אלי עוד ועוד בקשות לעלונים. הגדלתי את הכמות ל-100 ואז ל-200. בישובים הסמוכים שמעו על העלון המדובר, והדרישה גברה, אז הכפלתי את התפוצה" מספרת כהן. הודיה מפיצה את העלונים במסירות, וההגנה באה לביטוי בביתה. "קיבלנו בית אחר, מלא חיים, שמחה וקדושה", היא מספרת.

גם רבקה מור פרידמן מסכימה עם כך שהעלון מגן על מפיציו. "בזכות העלון ניצלו לי החיים",מספרת לנו פרידמן (42), אם ל-3 מהישוב עלי זהב שבשומרון. "הייתי בחורה לא שומרת תורה ומצוות, שגרה בתל אביב, ואט אט התחלתי להתחזק וללכת לשיעורים. כשעברנו לעלי זהב גיליתי בערב שבת, עת שירת "לכה דודי" הסתלסלה אל השמיים, שממש מול ביתי יש בית כנסת. הצטרפתי לתפילה ולשיעורים, והתחזקתי במסע שארך 12 שנים. לפני שנתיים קיבלתי על עצמי לחלק בכל שבוע את עלון הידברות. זה נתן לי ברכה בחיי ותחושת שליחות אמיתית, אבל הנס האמיתי היה השמירה על חיי. זה קרה קצת אחרי שהתחלתי לחלק את העלון, ביום שני. הייתי בדרך לעבודה, ובכסא לצידי היו מונחים העלונים של הידברות. פתאום הרגשתי מהלומה קשה ברכבי. רכב מסחרי התנגש בי במהירות, ומעוצם הפגיעה נשמטתי בעוצמה רבה. כעבור מספר שניות ניסיתי לזוז, ולאט לאט יצאתי מהרכב, שהוגדר אחר כך כ"טוטל לוס" - הרוס לחלוטין ללא יכולת תיקון. צעקתי לקדוש ברוך הוא, "תודה רבה לך ששמרת עלי", והייתי משוכנעת שהכלי לשמירה היה העלונים. באורח נסי, ממש מאחורי היה אמבולנס עם צוות שטיפל בי מיד. אני זוכרת שבתוך כל הסערה הגיע אלי שוטר ושאל אותי: 'מדוע את עדיין נסערת?', ואמרתי לו: 'היהלומים, היהלומים ברכב'. הוא לא הבין על מה מדובר, אז הסברתי לו שילך לקדמת הרכב ויביא לי את כל עלוני הידברות שנפלו על רצפת הרכב מעוצם הפגיעה, אותם עלונים שאני מחלקת כל שבוע. הרגשתי שבזכותם ניצלו חיי, כי 'שלוחי מצווה אינם ניזוקים'".

על ההפצה

“כיום אני מחלקת כ-400 עלוני שבת בחצור, במחניים ובתחנת הדלק בסמוך לישוב - ועדיין יש חוסר” מספרת כהן "אנשים ממש 'רבים' על העלון".

"גם אני זוכרת איך הייתי רצה לשעורים של הרב זמיר כדי שלא יגמרו את העלונים", מספרת ברגזין. "כשזה היה קורה - הייתי מתאכזבת מאוד, וממש מרגישה שחסר לי משהו בשבת", מספרת ברגזין. "חשבתי שכמו שאני מתאכזבת, ודאי יש עוד כמה כאלה - וזה דירבן אותי להפיץ ולהיות זו שתסייע בידם.

"אני מחכה כל השבוע לחבילת העלונים שתגיע, כדי שאוכל לחלק אותם", מספרת פרידמן, ומוסיפה כי חבילה אחת לא מספיקה לה. "בהתחלה הזמנתי חבילה אחת של עלונים, אבל זה נחטף מהר כל כך, אז הזמנתי שתי חבילות, כשבכל חבילה יש חמישים עלונים. אני מחלקת אותם קודם בישוב שלנו, ולאחר מכן אני מחלקת בשבעה בתי כנסת באריאל, וגם ביישוב עופרים. בנוסף אני שולחת חבילה אחת לקריית ספר, לרב שלי, וגם למאפייה בה מחלקים עלונים. כל מי שקונה חלה - מקבל עלון. עכשיו, בתקופת הקורונה, כשהיה סגר - לא ויתרתי, יצאתי לרחובות וקראתי לאנשים 'הידברות, הידברות. בואו תיקחו לכבוד עונג שבת', ואנשים באו ולקחו".

ארגמני מספר כי אנשים כבר התרגלו לעלונים שלו, וכשרואים אותו מיד שואלים "מה עם עלון השבת, הגיע?".

הזכות לזכות

"אני באה מרקע לא דתי, והחלטתי - אם אין מי שיחזור מבית הכנסת ויביא לי עלון שבת - אני אהיה זו שתדאג להביא עלוני שבת, ולא רק לי – לכולם! מבחינתי יש אחת שהשם נתן לה את היכולת לכנס הרצאות ולהשפיע, ולי השם נתן את היכולת להשפיע דרך הפצת העלון. וזה משפיע! העלון הזה החזיר אותי בתשובה", אומרת ברגזין.

זה בדיוק מה שגורם לכהן להתמיד בחלוקה. "כשאני יודעת שיש יהודי שקורא את העלון, זה עושה לי נחת ורגיעה. יש סיכוי שבזכות זה שנחשף לעלון הוא יתחזק, ילמד עוד הלכה, יתחבר לפרשה, ויעביר את זה הלאה - זה שווה בשבילי הכל".

"חשוב לי לציין", אומר ארגמני, "אני לא רואה את ההוצאה הכרוכה בכך. העלון יכול להיות משולם ממעשרות, אבל הוא מביא כזו ברכה וסיעתא דשמיא, שזה כלל לא משנה. אני ממליץ לכולם להיות מפיצים. הם ירגישו שיש להם ברכה בכל דבר שיגעו בו, בכל תחום בחיים", הוא אומר.

בואו להאיר איתנו. הסיפורים של אורטל, ניר, אסתר, הודיה ורבקה מור הם רק פיסה קטנה מפאזל של שליחות מבורכת. כל אחד ואחת מהמפיצים יוכלו לספר את הסיפור שלו, כי זהו כוחו של זיכוי הרבים - לברך ולהתברך. הידברות מפיצה מדי שבוע אלפי עותקים של עלון השבת, והביקוש האדיר גובר. עוד ועוד פניות מגיעות אלינו, ואנו צריכים אתכם איתנו, קוראים נאמנים.

התקשרו אלינו למספר 073-222-1-388, ונשלח אליכם חבילת עותקים להפצה. לא בטוחים אם תצליחו לחלק? החודש הראשון על חשבוננו. בין אם זה לצורכי שידוך, בריאות או עילוי נשמה - זכות זיכוי הרבים תעמוד לכם לעולמי עד בכל הנצרך.

להצטרפות להפצת העלונים, לחצו כאן >>>