פריצת דרך: הושתל בהצלחה לב חזיר בגופו של אדם

בניתוח ניסיוני שנערך באוניברסיטת מרילנד הושתל לב חזיר בגופו של דייב בנט, אמריקאי בן 57. הניתוח ארך כ-9 שעות, ובמהלכו הוחלף ליבו של המטופל בזה של חזיר השוקל 240 ק"ג. "זה היה או למות או לעשות את ההשתלה הזו. אני יודע שמדובר בירייה בחושך, אבל זו הבחירה האחרונה שלי", אמר המושתל שהיה חולה לב סופני, יממה לפני הניתוח המרוכב.

כעת, שלושה ימים לאחר הניתוח, דייב בנט מחובר למכונת אקמו, אך המדדים מוגדרים חיוביים, וכעת המטרה היא לגמול אותו ממכונת האקמו שמחליפה את הלב ב-50% מכוח השאיבה.

במשך עשרות שנים עולם הרפואה חתר בניסיונות מרובים להביא להתקדמות בתחום ההשתלות בין חיה לאדם, וזאת במטרה לקצר ואף להביא לסיומם של תורי ההמתנה הארוכים להשתלת איברים. ד"ר מוחמד מוחיודין, המנהל המדעי של תוכנית ההשתלות "בין חיה לאדם" באוניברסיטת מרילנד, אמר "אם זה יעבוד, תהיה אספקה ​​אין-סופית של איברים לחולים שסובלים".

"זה היה ניתוח פורץ דרך, שקירב אותנו צעד אחד נוסף לפתרון משבר המחסור באיברים. אין מספיק לבבות אנושיים להשתלה עבור הרשימה הארוכה של מי שממתינים להם... אנחנו ממשיכים בזהירות, אבל גם אופטימיים שהניתוח הזה, הראשון בעולם, יספק אפשרות חדשה וחשובה למטופלים בעתיד", אמר ד"ר ברטלי גריפית', המנתח שביצע את ההשתלה.

החזירים הם בעלי אברים פנימיים הדומים לבני אדם, ולכן דווקא בהם נעשה שימוש, אבל לא הכול ורוד. בהשתלת איבר, הגוף מזהה את האיבר החדש כגורם זר ועוין, ולכן מתחיל לתקוף אותו עד הריסתו. מסיבה זו מושתלי איברים נאלצים לקחת תרופות שמדכאות את מערכת החיסון, וההשלכה היא פגיעות יתר למחלות. לכן, בניתוח שבוצע באוניברסיטת מרילנד השתמשו בחזיר שיועד מראש למטרה זו, והוא הונדס גנטית כך שהתאים שלו לא יישאו מולקולה סוכרית שאינה קיימת בגוף האדם, והיא זו שגורמת למערכת החיסון לזהות את האיבר החדש כגורם זר.

האם מותר הלכתית להשתיל איבר מחיה טמאה?

מבחינה הלכתית כל איסורי התורה נדחים משום פיקוח נפש, מלבד שלוש העבירות החמורות של עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל לא זו הסיבה היחידה בגינה מותרת השתלת איבר מחיה טמאה, אלא גם בגלל שאין בזה כלל איסור. רבני בית ההוראה המרכזי לדיינות – דין, מסבירים כי קיימים שני סוגי איסורים: איסור הנאה ואיסור אכילה. "חזיר למשל, אינו אסור בהנאה אלא רק באכילה. ולכן מותר לעשות בגדים מהעור שלו או להשתיל מאבריו", הם מסבירים. "לעומת זאת, בשר בחלב נאסר גם בהנאה, ולכן אסור לעשות בו כל שימוש, למעט כמובן צורך פיקוח נפש, שבאופן זה ודאי מותר".

התורה אסרה אכילת בשר שמקורו בחיה טמאה, אך לא אסרה "ספיגת מאכלים" לגוף האדם בדרך שאיננה אכילה. אכילה מוגדרת על פי חז"ל כהכנסת האוכל דרך הגרון (מסכת חולין, דף קג, עמ' ב''; רמב"ם, הלכות מאכלות אסורות פי"ד ה"ג). משום זאת, אגב, מותר לצרוך אוכל דרך אינפוזיה ללא צורך בהכשר, מכיוון שזה אינו נחשב דרך אכילה.

לכן, גם במקרים שאין מדובר בפיקוח נפש מותרת השתלת איבר מחיה שאיננה טהורה (הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, ח"ב עמ' 200).

ומה לגבי ההשפעה הרוחנית? חז"ל אומנם כותבים שמאכלים אסורים יוצרים אטימות רוחנית, אך אין הכוונה שעצם החומר שבמאכל הוא האוטם, אלא עצם עשיית המעשה האסור הוא זה שפוגע בטהרת הנפש (מהר"ל, תפארת ישראל, פרק ח; דרשות הר"ן, הדרוש האחד עשר). ולכן, אם הדבר בוצע בדרך של היתר, כדוגמת השתלת איבר מחזיר, אין זה ישפיע לשלילה על רמתו הרוחנית של היהודי.

מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל נשאל לגבי תרומת דם ואיברים מגוי, וכתב כי אין להקפיד על כך כלל, וממידת החסידות, כאשר הדבר אינו דחוף טוב להמתין לתרומה מיהודי כשר. והנה לשונו: "הנה מצד הדין נראה שאין להקפיד בזה כלל, ובפרט שנראה שיש כאן משום פקוח נפש. ורק אם אין הדבר דחוף ואפשר להמתין לקבלת עירוי דם מישראל כשר, טוב להמתין ממידת חסידות... ולכן כשאין העירוי דם דחוף, משום חשש סכנה, ובפרט אם נמצא על ידו ממש דם מישראל כשר, בוודאי הכי עדיף לקבל עירוי מדם הישראל. אולם כשהעירוי דם הוא דחוף לחולה, אין להמתין עד שימצאו דם מישראל כשר, ובוודאי שאין להתחסד במקום שיש חשש פקוח נפש. ויעשו העירוי דם, מדמו של נכרי המוכן ומזומן לכך. ונראה שהוא הדין בכל זה לגבי השתלת כליות, שאם אין הדבר דחוף, ואפשר להמתין, טוב הדבר להמתין כדי להשיג כליות של ישראל כשר, כשהוא תורם כליא שלו, וזהו ע"פ מאמר חז"ל (שבת לג ב') כליות יועצות" (שו"ת יביע אומר חלק ח' - חו"מ סימן י"א).

קראו גם:

לראשונה: הושתלה בהצלחה כליה של חזיר בגוף אדם