איך הומלס קונה אחוזה מפוארת בשכונה יוקרתית? תתכוננו, אתם הולכים להתרגש

מי שמכיר את כריס אטוקי בן ה-24 מפילדלפיה, לא מפסיק להתרגש מה'נס' שלו. 

אטוקי, שלאחרונה עלה לכותרות עם סיפור חיים לא קל אך מרגש במיוחד - סיפר כיצד רק לפני ארבע שנים היה חסר בית, שלא יכל להרשות לעצמו דברים פשוטים כמו נעליים חדשות בחורף או שמיכה מחממת יותר. "בגיל 18, הגעתי למצב שלא היה לי דולר בכיס", הוא משחזר. 

אטוקי גדל במציאות כמעט בלתי אפשרית, שבה לא רק שאין מפרנסים בבית מלבדו - הוא היה צריך להשכים בכל יום לבית הספר מהשעה שבע בבוקר ועד שלוש. לנוח שעתיים בלבד, ואז לצאת לעבודה מחמש אחר הצהריים עד חמש (!) לפנות בוקר שלמחרת. "הייתי צריך את העבודה כדי לשלם את שכר הדירה של אמי, והצלחתי לעשות את זה פחות או יותר, עד שהמנהל שלי הודיע שהוא הולך לקצץ במשמרות. אני הייתי אחד מה'קיצוצים' שלו, ועדיין חשבתי שאני יול להסתדר. אפילו ציפיתי שהקיצוץ יתחיל כדי שאוכל להרוויח קצת יותר שעות שינה, אבל שבועיים לאחר השינוי הזה, המעסיק פיטר אותי לטענתו כי לע עבדתי מספיק שעות".

בלי עבודה הוא נאלץ לעזוב את בית הספר, ואחרי ויכוח עם אמו הוא מצא את עצמו מסולק החוצה לרחובות, בלי שום מושג לאן יילך. הוא ניסה להישאר עם סבתא שלו אבל זה לא הלך, ועד מהרה הוא מצא את עצמו בלי שום סיבה לקום בבוקר. וכאן הבעיה הגדולה שלו התחילה. "הבעיה היא שללא הכנסה וללא עזרה ממהורים, איבדתי את עצמי. הידרדרתי בצורה כל כך קיצונית שבה מצאתי את עצמי בלי עבודה, בלי קורת גג ובלי מטרה".

הדבר היחידי שעוד היה ברשותו היה מכוניתו. "אני זוכר את היום שבו נזרקתי לרחוב והייתי צריך לישון במכונית שלי. חניתי מול וולמארט, קור מקפיא. פחות מדולר בחשבון שלי, אני חושב שזה היה משהו כמו 0.83$ או משהו כזה. אין משפחה, אין חברים, אין כסף. רעב. בכיתי וניסיתי לישון, אבל הרגשתי שאני צריך לוותר על המרדף הזה".

ודווקא כשהגיע לתחתית, הבין שרק הוא יכול לעשות מעשים שיוציאו אותו מהמצוקה הזו. "זה רגע שאתה אומר לעצמך שאתה חייב לעשות הכל כדי לצאת ממעגל העוני, אתה מוכן לעשות גם הכל. אני באמת לא יודע איך להסביר את זה אבל אמרתי לעצמי שאני אלחם על עצמי כל עוד אני חי. אולי מישהו יכול להסביר את זה טוב יותר אבל כך או כך הרגשתי כאילו נולדתי מחדש. כמו אדם אחר. התכוונתי לתפוס את החיים בקרניים".

כשהוא אומר 'לתפוס את החיים בקרניים' הוא מתכוון לזה שהוא היה מוכן לקבל כל עבודה שיציעו לו. "הלכתי לספרייה והגשתי מועמדות לכל עבודה שראיתי שם. עד שהתקבלתי לעבודה בחברת מזרונים".

בשלב הזה מבין אטוקי שהוא חייב לחזור לבית הספר, ולרכוש את הכישורים הדרושים לעלות בסולם הזה מהעוני לעושר. הוא נרשם להשלמת בגרויות לקולג', אך חשש שמא השיעורים יפלו על שעות העבודה שלו, ואם יאבד את העבודה, לא יוכל לממן את התואר.

הוא דיבר על בעייתו עם מנכ"ל החברה שלמרבה המזל, אישר לו להשתתף בשיעורים מקוונים בזמן שהיה בעבודה, מבלי לחשוש שיאבד אותה. "אז, לא היה לי אינטרנט בעבודה אז השתמשתי בנקודה החמה שלי בטלפון כדי להשתתף בשיעורים בזמן שעבדתי. זה מבאס, אבל הבנתי שאני עושה את זה בשבילי".

 כל אותו זמן המשיך אטוקי לישון במכונית שלו, אך אחרונה כאמור, הוא ריגש את הציבור האמריקני לאחר שצולם על רקע הבית הראשון שרכש בעצמו - או ליתר דיוק, אחוזה גדולה ורהבתנית שעל הרקע שלה הצטלם בגאווה. אז איך הגיע ה'הומלס' לבית כה מפואר ותוך זמן קצר כל כך?

כריס סיים את לימודיו במכללה והתחיל לעבוד כעוזר הוראה, בתקווה לעורר צעירים אחרים ללכת בעקבות החלומות שלהם, לא משנה אילו מכשולים יהיו בדרכם. עם הזמן, שמו הלך לפניו עד שממסגרות רבות בארה"ב - בתי ספר, קולג'ים ואוניברסיטאות, הזמינו אותו לספר את הסיפור שלו. היום יש לו עבודה בשכר טוב בתעשיית הטכנולוגיה, הוא נשוי עם בן ויש לו בית ענק משלו. "המטרה שלי היה להראות לאנשים שלא משנה מהן הנסיבות שהביאו אתם לעוני, אתם יכולים להתגבר על זה. אני גבר שחור בן 24 שלכתחילה לא היה לו הרבה סיכוי, והייתי הומלס רק לפני 4 שנים. כעת הבית הזה שהשווי שלו מגיע ל-350 אלף דולר ומשתרע על 1.24 דונם, הוא שלי. אם אני יכולתי לעשות את זה, גם אתם יכולים".