מוריס ורותם זיסמן-כהן: "ההלכה שומרת עליך והיא זו שמאפשרת את החופש"

בתקופה האחרונה, השחקנים מוריס כהן ורותם זיסמן-כהן ללא מעט הרמות גבה, כשהגיעו לפרימיירה של סרטם המשותף "בין החומות" בלבוש צנוע ומוקפד. על אף ה'עליהום' התקשורתי, רותם מספרת למגזין "פנימה" שהתגובות כבר לא מרתיעות אותה: "מהרגע הראשון שנפגשנו אנחנו בתהליך של תשובה, ומבחינתי, מרגע שנולדתי אני בתהליך הזה. נולדתי במגדל העמק, חברות הילדות שלי שמרו שבת ותמיד אהבתי את השבת בביתן. זה השאיר עליי רושם עמוק".

גם החיבור של מוריס ליהדות אינו חדש. הוא גדל בבית מסורתי באילת, וכשפגש את רותם – הוא התחיל לחזור למסורת שכבר כמעט שכח. "בפגישה הראשונה שלנו היא כבר דיברה איתי על שורשים וענפים", מספר מוריס. "היא למדה במרכז רוחני בתל אביב וכבר שמרה שבת. היה לי ברור מאוד, והיא גם אמרה את זה, שהיא מחפשת לבנות בית, והיא רוצה קידוש ושמירת שבת כאורח חיים. הרגשתי שאין לה זמן לבזבז וזה יכול להיות רק קשר עמוק ורציני. זה לא הפחיד אותי. חיפשתי את האישה שתחזיר אותי לשורשים שלי, לבית ולמשפחה. לא הרגשתי שאני מוותר על משהו, הרגשתי שהגעתי הביתה".

השניים נפגשו לראשונה לפני 15 שנה דווקא ביום שבת. רותם הלכה לבית הכנסת ומשם לים, באופן חריג. כשפגשה את מוריס, היא הודיעה לו שהיא שומרת שבת ושממש במקרה היא בים היום. מאז השניים ביחד. "זו הייתה הפעם האחרונה שחיללתי שבת, כנראה כדי לשמור שבתות הרבה", אומרת רותם. תשעה חודשים לאחר מכן, הם כבר נישאו כדת משה וישראל.  

"ההלכה שומרת עליך"

התהליך של בני הזוג לחיים של תורה ומצוות היה איטי ומתון. במשך שנים הם הסתגלו בהדרגתיות לתהליך של שמירת מצוות וכן, גם של צניעות. "הייתי כל הזמן בדיאלוג עם הצניעות, למשל", מתארת רותם. "כשהתחלתי לכסות את הראש, זה כל הזמן השתנה – חצי כיסוי, רבע כיסוי, להוריד, לשים כובע. אותו הדבר גם עם חצאיות, פתאום התחשק לי מכנסיים והייתי מאפשרת לעצמי. גם בנושא השבת שמרתי קצת והוספתי לאט לאט. נתתי למערכת הפנימית שלי להסתגל לשינוי ולקבל אותו באמת". מוריס, מאידך, אומר שעד היום קשה לו לחבוש כיפה ביום יום. "בשבת אני הולך כמו שהייתי רוצה ללכת תמיד, אבל גם לי יש עוד דיאלוג עם זה, זה לא יושב אצלי עדיין".

ולמרות זאת, רותם מדגישה שחשוב לה לחיות את חייה על פי ההלכה. "הרי בקלות אפשר ליפול. ההלכה שומרת עליך, והיא זו שמאפשרת את החופש. באופן אישי, אני חייבת את ההגדרות הללו כי אחרת אני מתבלבלת ועושה רק מה שבא לי, כלומר לא עושה כלום. אני חייבת לדעת מה מותר ומה אסור, זה עושה לי סדר בחיים".

"דווקא בתוך גדרות ההלכה יש לי חופש לעשות מה שבא לי", מוסיף מוריס. "לעשות מה שבא לך באופן מוחלט זה לא חופש. למרות ההגבלות ההלכתיות, ואולי בגללן, אתה יכול למצוא חופש אמיתי לעסוק בדברים שבהם באמת יש לך השפעה. גם מבחינה אומנותית זה פותח את הראש. מאוד ברור מה אפשר לעשות ומה לא, ואז, בתוך האפשר והמותר, מוצאים דברים מדהימים. ללא ההנחיה והליווי של ההלכה, הכל פרוץ. אתה מבולבל ופגיע ולא יודע מי אתה".

רותם החלה את קריירת המשחק שלה בגיל 18 ועד כה שיחקה בהצגות תיאטרון ובלא מעט סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע. גם בעלה, מוריס, החל את קריירת המשחק לאחר שירותו הצבאי ושיחק בתאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע. החזרה בתשובה של השניים לא רק שלא עצרה את קריירת המשחק שלהם – אלא להפך. "שבת לא הייתה מגבלה מהבחינה הזו", רותם מפתיעה. "רק כשהופעתי בתיאטרון 'הבימה' ביקשתי לא להופיע בשבת והם זרמו איתי. גם מבחינת הצניעות – אף פעם לא הייתי יותר מדי פרובוקטיבית, ואחרי הנישואין שנינו התחלנו לסנן תפקידים מסוימים כי יש דברים שכבר לא מתאימים כשבונים בית ביחד. אנחנו לא היחידים, הרבה שחקנים לא לוקחים תפקידים שלא מתאים להם שהמשפחה שלהם תראה".

"התפקידים שאני עושה לוקחים בחשבון את מי שאני", מוסיף מוריס. "התפקיד מותאם אליי ולאיך שאני נראה כיום. אני חושב שהמקצוע שלנו דווקא עזר לנו באורח החיים היהודי שלנו, כי אומנים לא עובדים מתשע עד חמש, היומן שלהם משתנה כל הזמן. אנחנו לא עובדים כל השבוע ומחכים לשבת כדי לטייל, יש שבועות שלמים שבהם לא עובדים ואפשר לנסוע לטייל ולבלות בימות החול".

"יש הרבה אנשים בתחום שלנו שמתים לשמור שבת או לפחות לא לעבוד בה, אבל רועדים מפחד שיפטרו אותם, או שיסתכלו עליהם עקום", אומרת רותם. "הפחד מנהל אותם, אנשים שואלים אותנו 'איך העזתם לעשות את זה?' ואני מקווה שיש כאלה שזה נותן להם כוח ואומץ להיות נאמנים לאמת הפנימית שלהם".

"חשוב שאדם ידע לזהות מתי הגיע הזמן לשנות ולא ייבהל מזה", אומר מוריס. "אתה יכול להיות משהו אחר וחדש מבלי לפחד ממה שיגידו. אנחנו רוצים לתת ביטחון לאנשים, שידעו שיש מישהו שהרגיש כמוהם, שלא פחד לשנות וזה לא עצר אותו מלחיות, להתפרנס, לבטא את עצמו וליצור".

"היו רגעים שריחמתי על עצמי"

אחד האתגרים איתו מתמודדים בני הזוג מאז שנישאו הוא הציפייה לילדים. ביתם הבכורה, כיום בת 5, נולדה לאחר המתנה של 8 שנים, ובימים אלו הם מצפים לילד נוסף בעזרת השם. "בדיעבד – הכל לטובה", אומר מוריס, על אף הקשיים. "בתוך התהליך אתה לא מבין, אבל זו הדרך שאתה צריך לעבור כדי לקבל את הדבר, להכין את הכלי. לא היינו מוכנים", הוא אומר בכנות, "כל אחד היה בעולם שלו. בסוף הכל מגיע בדיוק בזמן, אתה אף פעם לא יודע מי צריך להגיע אליך ומה הוא צריך בשביל החינוך שלו".

רותם מסכימה, אך מודה שאלו לא היו שנים פשוטות: "זה היה מסע. הלכנו להרבה רבנים, בכל מקום התפללו עלינו. היו הרבה רגעים שבהם נורא ריחמתי על עצמי שאני 'זאתי בלי הילדים'", היא נזכרת. "דרך התהליך אתה מבין שגם התקופות הקשות הן חלק מהעניין ובאמת היה לנו קשה", מוסיף מוריס. עם זאת, רותם אומרת שבסופו של דבר – הכל בחיים זה עניין של השקפה נכונה: "היו גם תקופות שהסתכלנו זה על זו ואמרנו 'כיף לנו, עזבו אותנו מילדים'", נזכרת רותם. "לפעמים רק מכבש מביא אותך לדבר הבא, וזה לא רע, זה טוב. נכון שיש כאב, אבל הוא חלק מהמעבר לשלב הבא, ואתה מבקש מה' שיעזור לך לעבור את המדרגה הזו. צריך תמיד לחבר את המציאות לבורא עולם. הוא לא רוצה לעשות לנו רע, אלא לקדם אותנו".

הכתבה המלאה פורסמה במגזין פנימה שבט תשפ"ב