הורים למתבגרים? תופתעו לגלות עד כמה אתם משמעותיים

יום העיון לבנות העשרה בבית ספרנו ידוע היה כיום מלא בפעילות ובתוכן ברמה גבוהה. באותו היום, האחריות היתה מנת חלקי. אי לכך מצאתי עצמי בתפקיד המנחה, כך שאת תלמידותי, בנות כיתתי, "ביקרתי" בגיחות מהבמה אליהן...

בשלב כלשהו קיבלה כל תלמידה דף מעוצב, בו נדרשה לכתוב כמה מילות תודה והערכה למורתה. ירדתי מהבמה ועברתי בין תלמידותי, לוודא שכולן מצוידות במכשירי כתיבה ודפים. הגעתי למיכל. באחת, שלפה שקית ובתוכה קרעי הדף שקיבלה, והגישה לי אותה. הבטתי בשקית ובמיכל לסירוגין, והיא מיהרה להצהיר: "המורה, זה בשבילך". "בשבילי? תודה", הודיתי בחיוך, והמשכתי בסבב. למורה שניסתה להעמיד אותי על טעותי בכך שאני מתעלמת מהחוצפה, הסברתי בכמה מילים, שמיכל בחרה לומר לי את דבריה בשפה הזו, ומבחינתי זה בסדר גמור.

לאחר כרבע שעה, בה התקיימה פעילות אחרת, ניגשה אלי מיכל ובידה דף כתוב בצפיפות רבה, מראש הדף ועד לסיומו. בדף היתה רשימה ארוכה של תודות, נקודות ציון של רגישות כלפיה, והודיה על סיוע ותמיכה במצבים שונים.

מיכל הוכיחה לי עד כמה משמעותית עבורה ועבור כל מתבגר/ת חוויית הברור, החיפוש והאמון.

היא ניסתה אותי, האם אני מקשיבה לה גם כשהיא מדברת בשפה שאינה מוכרת לי? כשהיא מביאה שונות?

בגיל ההתבגרות, בו המתבגר זקוק לנפרדות שתסייע לו להגיע לעצמאות, הוא עסוק בחיפוש אחר זהותו: מי אני בעצם? מהן תכונותי המולדות, ומדוע אני פועל כך ולא אחרת? מדהים לראות זאת במפגשים של המתבגרים עם הפן הגרפולוגי שלי, העוסק באבחון. תמיד עיניהם תדלקנה, והשאלה הספונטנית תהיה: את יכולה להגיד לי מה מתאים לי? / למה אני...? / איפה כדאי לי...? וכו'. הבירור העצמי הזה חוצה מגדרים. תהליך זה מבודד את המתבגר, בשלב זה, ממשפחתו, ומקרבו לקבוצת השווים, בני גילו. שם הוא מחפש את השייכות שמהווה עבורו צורך בסיסי בגיבוש הזהות שלו כחלק מהתשובה לשאלה מי אני, ולאן אני שייך?

החיפוש והבחינות מופנות כלפי הסביבה המוכרת, הורים ומורים, בניסיון של בחינה מחדש, "הלנו אתם אם לצרינו?". מציאות זו מזמינה את הסביבה לנהוג ברגישות רבה ובזהירות, מתוך הבנת הלך רוחו של המתבגר.

ישנם הורים ומורים נינוחים ורגועים, שמשדרים יציבות ואמון מול החיפוש, מאפשרים את ההתנסות ומכוונים בעדינות. הורים אלו מסייעים בכך למתבגר, שבס"ד יעבור תקופה זו בשלום.

יחד עם זאת, ישנם הורים שכל שינוי מצד המתבגר מזעזע את אמות הסיפים שלהם. אמנם זו תופעה שמצויה באופן שכיח במשפחות של בעלי תשובה, בהן התחושה של חוסר היציבות וחוסר השייכות נוכחת בתדירות גבוהה, מתוך החשש שמא אינם יודעים / מבינים / מחנכים באופן הנכון... אך גם במשפחות אחרות התופעה מצויה. במקרים אלו תהיינה תגובות ההורים שונות: יש הורה שיתעלם מצעד של חציית גבול (המעיד על בדיקה מצד המתבגר) מתוך סיפור פנימי "גם אני הייתי כך בגילו". במקרה זה מתבטאת התעלמות מוחלטת מהתנאים והנתונים השונים הקיימים בינו לבין בנו במגוון תחומים: הורים שונים באופי ובגישה, תקופה, חברה, נתונים אישיותיים וכו'.

הסיפור הפנימי משרת את ההורה כאן ועכשיו, חוסך ממנו התמודדות חזיתית עם סיטואציה ש"אינו יכול לה", בחווייתו, ומשאיר אותו בפאסיביות שעליה עלולים ההורה והמתבגר כאחד לשלם מחיר כבד בעתיד.

יש מי שיחוש את חציית הגבול כבגידה וכערעור יסודות הבניין שהקים בעמל כפיים. הזעזוע יקבל ביטוי מילולי, התנהגותי ואפילו עלול להוציא מההורה תגובות בלתי מידתיות, הנובעות מהחרדה הגדולה שמתעוררת בתוכו, בעקבות התנהגות המתבגר. הוא עלול להגיע לאיומים ולהפעלת סנקציות שתפתחנה חזית לחימה עם... בנו, שיהפוך מבן אהוב לאויב כאוב.

בתגובה זו ההתמקדות היא דווקא בעתיד: במה יהיה, בחרדה מהבאות.

יש גם מי שיעלם מהזירה. כשיתקשרו אליו מהמוסד הלימודי, יסנן שיחות. ישתדל להימנע ממפגש עם בנו המתבגר, ופתאום פגישות העבודה תיהפכנה להיות תכופות מהרגיל.

הקשי להתמודד עם הסיטואציה מבריח אותו מהזירה.

תגובות אלו ועוד, מבטאות את השלכת עולמו הפנימי של ההורה על המתבגר.

במקרים אלו מתחדד הצורך הגדול בנפרדות המתבקשת מצד ההורה. היכולת להפנים את העובדה כי האישיות של ההורה עצמאית, ואישיותו של הילד/המתבגר עצמאית, בכל המשורים. התפקיד של ההורה הוא לקחת אחריות על החינוך בנועם, ועל סיפוק צרכי בנו שאינו יכול לספקם לעצמו. כשעובדה זו ברורה אצל ההורה, היא עשויה להוות קרש הצלה שיהפוך לגשר בין ההורה והמתבגר, בדרך של תקשורת בריאה, שיתוף, הבנה, חוויות משותפות ועוד.

הקושי של ההורים לקבל את המציאות שאין להם יכולת לבחור עבור בנם ולהשליך את בחירותיהם על בחירותיו, עלול להפריע בתהליך הבירור הזהותי שלו. לכן, ככל שההורים ישכילו לייצר קשר בריא המאופיין בנפרדות לצד מסירות, בכבוד לצד גבולות - תתאפשר להם, מצד האמון הנוצר בינם לבין המתבגר, יכולת לכוון את המתבגר בהתאם לדברי חז"ל, "חנוך לנער על פי דרכו", כשהחינוך יהא מותאם ומוטעם, מתוך הבנה שהדרך היא אמצעי לגייסו לחיל בצבא ה', ולא מטרה בפני עצמה. אז "גם כי יזקין לא יסור ממנה", המטרה תהא ברורה וחשובה גם למתבגר, עד שאפשר יהיה להעיד עליו כי, בס"ד, לא יסור ממנה.

נעמי שפר היא יועצת חינוכית,  מנחה להעצמה הורית, תרפיסטית משפחה, NLP, גרפולוגית מוסמכת ויועצת במחלקת יהלו"ם.

למידע ולהשתתפות בסדנה הקרובה של נעמי שפר ובסנדאות נוספות, לחצי כאן.