בעקבות חוק הגיור המעורר סערה: סיור מרתק בקהילת הגרים

לפני כ-20 שנה קמה בבאר שבע קהילה ייחודית, של גרים יוצאי דרום אמריקה. רובם ביקשו בסך הכל להגיע למרכז הקליטה הקרוב לביתם, אך גילו לידו מקום שעבורם הוא הרבה מעבר. דוברי ספרדית נוספים, שעברו את אותו תהליך כמותם, היוו עבורם כעין משפחה חדשה. זאת אחרי שכל אחד מהם השאיר עולם שלם מאחוריו, כדי לזכות לדבוק בתורת ישראל.

"זה התחיל עם קבוצת עולים מפרו, ומשם התפתח לקהילה המונה כיום כ-40 משפחות. כולם עולים מאמריקה הלטינית, וכל אחד מהם עבר מסלול ייחודי משלו", אומר הרב ברוך גלמן, רב הקהילה. "את ההתמודדות עם השוני התרבותי, קשיי השפה, האתגר הכלכלי, ומעל הכל - הכניסה לעולם של קיום תורה ומצוות, מרככים היחד, המשפחתיות והעובדה שכולם עברו את אותו מסלול. המעטפת החמה הזו, מסייעת רבות למעבר נכון יותר של תהליך הגיור כולו".

חוויה יהודית חיה

הכל התחיל דרך אדם אחד, שהחליט כי עליו לא רק ללמד את הגרים הלכות ותורה, אלא גם לתת להם חוויה יהודית חיה. הרב ישראל וורצמן, יליד ברזיל, שמע שמחפשים מורה דובר ספרדית לקבוצת עולים מפרו המעוניינת בגיור, והחליט להיענות לאתגר. "ככל שעבר הזמן, הבנתי שקשה מאד להסתפק בלימוד בסיסי של תורה והלכות כדי להיכנס באמת לעם ישראל", הוא מספר. "האנשים שאותם לימדתי היו זקוקים למקום בו יוכלו לראות איך עושים בפועל את מה שהם למדו. הייתה, אמנם, לכל מתגייר משפחה מאמצת, אך הרגשתי שעלינו לתת לו מעטפת נוספת. כך התחלנו, עם ארגון של קבלת שבת באחת הכיתות במרכז הקליטה, כדי שאנשים יחושו את אווירת השבת. השתדלנו לשיר את כל המזמורים בנוסח קרליבך, כדי שהתפילה תהיה כמה שיותר יפה ומשמעותית עבורם, וכך אנחנו נוהגים עד היום".

כעבור שנה, הרגיש הרב וורצמן שגם זה לא מספיק. "רציתי שיהיה לקבוצת הגרים בית כנסת של ממש, מקום בו הם יוכלו להתפלל כקבוצה. צריך להבין, שכאשר אדם בתהליך גיור מגיע לבית כנסת רגיל, הוא לפעמים מתבייש. אי אפשר עדיין לצרף אותו למניין או להעלות אותו לתורה, וקיים בתוכו חשש שמא יפנו אליו והוא ייאלץ להסביר את מצבו. בנוסף, יהודים שגדלו בארץ מכירים את המנטליות, השפה והמנהגים הנהוגים כאן, ורק עבור הגר המגיע לבית הכנסת הכל חדש לחלוטין. לכן היה חשוב לי שיהיה להם מקום משלהם, בו ידברו בשפתם, ידעו באיזה שלב של תהליך הגיור כל אחד נמצא, ובעיקר ירגישו בבית. כך מצאנו מקלט באזור, וכן תורם שסייע בשיפוץ ואבזור שלו, כולל הבאת ספר תורה. התחלנו לקיים פה תפילות, ועם הזמן הוספנו שיעורי תורה, סעודה שלישית משותפת ועוד".

עד מהרה, התגלה בית הכנסת כמקום המאחד את בני הקהילה גם סביב אירועי החיים השונים. "בסיום תהליך הגיור עולה המתגייר בפעם הראשונה לתורה, ואנחנו חוגגים את העלייה הזו בהתרגשות גדולה", אומר הרב. "בנוסף, זוגות שהתגיירו יחד מתחתנים מחדש, חלקם בוחרים לעשות אירוע של ממש, ופעמים רבות מקיימים אותו בבית הכנסת שלנו. גם בריתות, בר מצוות ועוד נחגגים יחד, כשאנשי הקהילה מהווים משפחה עבור בעלי האירוע".

מקולומביה לישראל

עוזיאל קסיקה הגיע ארצה מפרו לפני כ-20 שנה. "הייתה לנו בסלון תמונה של ירושלים, ואבא שלי תמיד התפלל לכך שלפחות אחד מילדיו יכיר את העיר הזו", הוא מספר. "למרות היותו נוצרי, אבי מעולם לא הכניס פסל או תמונה של אותו האיש הביתה, והיו לנו גם מנהגים שכנראה שאובים מהיהדות, כמו האיסור לעשות קעקועים. בנוסף, ידענו שיש לאמי שורשים יהודיים, וכבר היו לנו קרובי משפחה שעלו ארצה לפנינו. בעקבותיהם, הגענו גם אנחנו לכאן".

עוזיאל קסיקה

משפחת קסיקה קבעה את מושבה בבאר שבע, בגלל הקרבה לבני המשפחה. "כמה שבועות אחרי הגעתנו ארצה, יצאתי עם ילדיי לסיבוב, ושמעתי אנשים שרים מאחד הבניינים", נזכר עוזיאל. "נכנסנו לשם, וראינו קבוצת אנשים בתפילת ליל שבת. אחד מהם החל לדבר איתי בספרדית, והציע לי לבוא גם בשבוע הבא. מאוחר יותר, הוא הנחה אותנו איך להתקדם לקראת גיור בארץ, וסייע לנו עם התהליך. כך מצאנו את עצמנו מצטרפים לקהילה, שלא ידענו בהתחלה על קיומה".

מה נותן לך החיבור הזה, לאנשים שהגיעו מרקע דומה לשלך?

"קודם כל, העובדה שאנחנו מדברים את אותה שפה ומכירים את אותה מנטליות פחות או יותר, היא משמעותית מאד. לא קל לאדם בודד להתערות מבחינה חברתית פה בארץ, במיוחד אחרי שהוא שינה תרבות ודת. מעבר לכך, הסיוע אותו אנחנו נותנים אחד לשני, רגשית וכלכלית, מחזק את הבאים החדשים, שעוברים תקופה של שינויים גדולים בחייהם מכל הבחינות".

גם דניאל ואליאנה קיצברג הצטרפו לקהילה הדרומית לפני כשנתיים, אחרי שעברו גיור בשנה האחרונה. "זה התחיל דרך העובדה שהוריי שלחו אותי לבית ספר יהודי, מתוך איזושהי תחושה של קשר לעם ישראל", מספר דניאל. "מאז ומעולם היו לנו סממנים יהודיים במשפחה - כמו הימנעות מאכילת מאכלים לא כשרים, לימוד תנ"ך, ואמונה באלוקים אחד. אילו יכולתי, הייתי שואל את סבא שלי מהיכן הגיעו המנהגים האלה למשפחתנו, אך בעקבות מצבו הרפואי כיום זה כבר לא אפשרי. בכל אופן, כהמשך ישיר לקשר שלי עם עם חברים יהודיים, הגעתי ארצה וגרתי במשך שנה וחצי באחד הקיבוצים. הרגשתי שיש פה אחוות אחים מיוחדת, ואווירה אחרת לחלוטין מזו שהורגלתי בה בחו"ל. פה, לא משנה מי אתה, תמיד תרגיש חלק מעם אחד. בחו"ל, לעומת זאת, התחושה היא שכל אחד חי לעצמו. כבר אז הודעתי לאמי כי זהו המקום בו אני רוצה לחיות, וכי ברצוני להתגייר".

דניאל ואליאנה קיצברג

דניאל חזר לקולומביה כדי ללמוד רפואה, ובמקביל החל בתהליך של התקרבות ליהדות. "הצטרפתי ללימוד לקראת גיור והתחלתי ללכת לבית הכנסת, אך כל זאת עד רמה של יהודי מסורתי, כי זה מה שהיה באזור מגוריי. לא ידעתי גם שהיהדות היא הרבה מעבר, וחשבתי שהלימוד הזה מספיק. באותה תקופה פגשתי את  אליאנה, שהחלה להראות גם היא התעניינות בדת".

אליאנה מצידה, רק רצתה להכיר קצת יותר את עולמו של דניאל, אך עם זמן החלה להתעניין ביהדות בעצמה. "ככל שלמדתי יותר על היהדות, הרגשתי שהיא נכונה גם לי", היא אומרת. "מעולם לא התחברתי לערכי הנצרות עליהם חונכתי, ובבית הספר הרגשתי שכופים אותם עליי. לעומת זאת, כשהגעתי לבית הכנסת, הרגשתי שאנשים באים אליו מרצון, מתוך חיבור פנימי אמיתי".

השניים נישאו והחליטו לעלות ארצה. "קשה מאד להיות יהודי בחו"ל - אין כמעט קהילה תומכת או אוכל כשר, ולפעמים זה אפילו מסוכן ללכת ברחוב. דיברנו על כך הרבה, זה לא קרה ביום אחד, אך לבסוף החלטנו שברצוננו לגדל את ילדינו בסביבה יהודית. באותו זמן, היינו אחרי תהליך גיור בחו"ל, אך עדיין התנהגנו כמסורתיים. לא ידענו מעבר לכך, וחשבנו שכך נראית היהדות. כשהגענו ארצה, הופתענו לגלות מציאות אחרת. היה עלינו לעבור תהליך גיור מחדש, בגלל שהגיור בדרום אמריקה לא תופס, ורק אז גילינו שחיים יהודיים דורשים הרבה יותר. זה לא רק ללכת לבית הכנסת או לשמור שבת ברמה בסיסית, אלא אורח חיים שלם, הנוגע כמעט בכל פרט מחיי היומיום".

ובכל זאת בחרתם להמשיך...

"נכון, אבל זה לא קרה ביום אחד, אלא תהליך שעברנו עם הזמן. התחלנו עם לימודי הגיור מחדש, למדנו הרבה יותר ממה שידענו בחו"ל, התקדמנו צעד צעד, ואנחנו ממשיכים עד היום. ההחלטה הראשונית ללכת על זה הייתה קיימת כבר אז, אבל לא קפצנו למים ברגע, כי זה באמת לא אפשרי. כך, לפני כ-7 חודשים זכינו לעבור גיור כדת וכהלכה, ולאחריו נישאנו מחדש".

איך הגעתם לקהילה בבאר שבע?

"סיפרו לנו עליה כשעלינו ארצה, ומכיוון שלא ידענו עברית כלל, החלטנו שיהיה נכון עבורנו להצטרף למקום בו מדברים ספרדית. אך האמת היא שגילינו כאן הרבה מעבר לזה. אנחנו רופאים במקצוענו, וכשרק הגענו, עוד לא הייתה לנו זכאות לעבוד בישראל. מנגד - לא יכולנו להתקיים מהקצבה הנמוכה שנותן משרד הקליטה. באותה תקופה, נרתמו אנשי הקהילה כדי לכוון אותנו לקראת עבודה ולעזור במה שאפשר. זכינו גם להכיר פה אנשים נפלאים, שהם כמו משפחה. כבר מההתחלה הזמינו אותנו לסעודות שבת, הקהילתיות באה לידי ביטוי גם בבניית סוכה משותפת לכולם, ובסעודה שלישית בה אנו יושבים כל שבוע יחד. בנוסף, שיעורי התורה המתקיימים בבית הכנסת מעשירים אותנו מאד, והעובדה שהם מועברים בספרדית, מקלה על ההבנה. יש כאן אפשרות לצמוח מבחינה דתית יחד עם עוד אנשים, בלי להרגיש לבד, והידיעה כי כולם עוברים תהליכים דומים לשלנו, היא משמעותית".

(צילום: shutterstock)

בהקשר זה, מה דעתכם על חוק הגיור?

"אחרי שעברנו לימודים בחו"ל ולימודים בארץ, אנחנו יכולים לומר שיש ביניהם הבדל משמעותי. אפשר ללמוד בצורה שטחית מאוד ולחשוב שעברת גיור כהלכה, אבל זה לא רציני. יהדות היא לא רק קבלת שבת בבית הכנסת, אלא הרבה מעבר לזה, ואדם שמתחבר לעם ישראל צריך לדעת שהוא עובר עולם שלם. פתיחה של מערך הגיור תוביל לעיסוק חובבני בתחום, ולא יהיה טוב אם אנשים שיצטרפו לעם שלנו יעשו זאת באופן הזה".

כלה בת 77, חתן בן 91

הרב ברוך גלמן, רב הקהילה כיום, מספר בקצרה על מה שעוברים גרים יוצאי דרום אמריקה. "הם משנים שפה, דת, עבודה, ורבים מהם מגיעים ארצה במצב כלכלי לא יציב", הוא אומר. "כל זה עלול להוביל גם למתחים בתוך הבית, ואנחנו משתדלים ללוות אותם, ולסייע סביב שלל ההתמודדויות. בנוסף, כל אחד עובר את תהליך הגיור שלו באופן אחר. יש כאלה שבאים מתוך החלטה ברורה שזה מה שהם רוצים, והמוכנות הנפשית שלהם לשינוי היא גבוהה, ויש כאלה שלמרות הרצון שלהם לחבור לעם ישראל, קשה להם יותר לקבל על עצמם את כל המצוות, והם עוברים עליות ומורדות. הדבר הברור בתוך כל זה, הוא שמי ששייך לקהילה תומכת - קל לו יותר להתמודד. זהו לא רק מקום בו מדברים את אותה שפה, אלא גם מעטפת שלמה של אנשים שעוזרים זה לזה, מתוך הבנה לתהליך שכל אחד עובר".

הרב ברוך גלמן

מה מביא דווקא יוצאי דרום אמריקה להתגייר?

"יש כאלה שמלכתחילה הרגישו שמשהו בנצרות לא מספיק ישר, ובהמשך שמעו שיעור כזה או אחר דרך האינטרנט. אצל חלקם יש מסורות יהודיות עתיקות מאז גירוש ספרד, או רישומים של שמות משפחה, המעידים על כך שהם מצאצאי האנוסים. זה מה שמעורר אותם לחזור, והם באים ארצה במסירות נפש ממש. הם עוזבים לפעמים עבודות נחשבות, ועד שיעברו את הגיור בארץ, אין להם אישור לעבוד פה. סיפר לי אחד האנשים, שבחו"ל אשתו הייתה רופאה והם היו מסודרים עם רכב ודירה, ואילו פה היא עדיין לא מצליחה להיכנס לעבודה, ומחיר של רכב שווה למחיר של בית שם. אדם נוסף הוא עורך דין בעברו שהיום עובד בישראל במפעל, ועוד אחד היה רואה חשבון, וכיום מתעסק בבניה. המעבר הזה הוא לא פשוט, וחשוב לעזור להם איתו. באופן כללי, אני מרגיש שמקבלים בישראל את הגרים בצורה יפה מאד, ומעריכים אותם על הצעד האמיץ שעשו.  'ואהבתם את הגר' - זה היחס שצריך להיות, והוא בא לידי ביטוי בכל מאור פנים והערכה כלפיהם. צריך לזכור שעם כל הרצון החזק, לעבור גיור זה לא קל, ואדם שזוכה לאוזן קשבת וליחס חם - מצליח לעבור את התהליך בצורה טובה יותר". 

מה יש לרב לומר על חוק הגיור המשתנה?

"זה מרגיש לי כמו זלזול בכל מי שהולך להתגייר מעכשיו. כולם יידעו שהוא עבר תהליך רציני פחות, ויתייחסו אליו כאל 'גר חפיף'. מי שהתגייר קודם יכול לומר שהוא עבר תהליך אמיתי לקראת כניסה אל היהדות, אך מעכשיו - כבר תהיה בעיה לומר את זה".

לסיום, מספר הרב על אחד הרגעים המיוחדים בקהילה. "כל זוג שמתגייר מתחתן מחדש, וזהו רגע מאד חגיגי ומרגש. לא מזמן זכיתי לערוך חופה לאישה בת 77 שחלמה במשך שנים להתגייר, ולבעלה - בן 91. הם חיו יחד עשרות שנים, ובכל זאת התרגשו מאוד לעמוד יחד תחת החופה. את האירוע חגגנו בבית הכנסת של הקהילה, כמובן".