למה התאומים רבים בעגלה?

יש לנו בנים תאומים בני שנה וכמה חודשים. הם יושבים בעגלת תאומים, אבל ממש מסכנים זה את זה. כל אחד מושך לשני ברגל, ביד, מכניס אצבע לעיניים ודוחף את המוצץ שלו. באופן כללי הם רבים כל הזמן. אני מרגישה שהם חושבים שהם משחקים, אבל באמת הם מסתכנים.

אין סיבה ששני תינוקות קטנים כל כך יריבו ללא הפסקה.

אמנם אינני רואה במריבתם מריבה אמתית, כי אם משחק, אבל אם המשחק אלים – איננו רוצים שיימשך. עליכם לחשוב איך להפריד ביניהם.

אני מבינה שאינכם יכולים לקחת כל אחד בעגלה אחרת, אבל תוכלו להפרידם על ידי מתקן מפריד, שלא תהיה להם גישה זה לזה.

אבל תוכלו גם לנהוג באופנים אחרים.

דחפו ליד כל אחד מהם משהו שיוכל לשחק בו בדרך. אם יהיו עסוקים כל אחד במשחק, הם יתעסקו פחות זה עם זה.

החליפו עגלה לכזו שבה אחד ישב מאחורי השני ולא לצדו, וכך לא תהיה להם גישה זה לזה כלל.

תוכלו לחשוב על רעיון של עגלה שבה אחד יושב ואחד עומד מאחור, כשהעומד מתחלף בכל פעם.

בכל מקרה, הראו להם שאינכם מרוצים מכך שהם מתכתשים, אבל בשום פנים לא על ידי כך שתגערו בהם כל הזמן.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

בננו בן ה-14, נער בריא ויציב, מתנהג כבר תקופה ארוכה בבלבול אמיתי. נראה שהוא ממש לא יודע מה הוא רוצה מעצמו. הוא מרבה לדבר ולהתווכח בקולניות, רב עם האחים על שטויות, חושב שהוא יודע הכל ולא מוכן לקבל מאיתנו שום מוסר. אנחנו מבינים שהוא בגיל ה"טיפש-עשרה", אבל אנו שואלים את עצמינו כל יום, מה יהיה? ומה עם האנרגיות שלנו, ההולכות ואוזלות?

בנכם נכנס בעול ההתבגרות, על פי תיאורכם, ולא מדלג על תופעות הלוואי של התקופה המיוחדת הזו.

באופן כללי, ההנחיה להורים היא לא להרבות במלל או בתוכחות מול המתבגר. הללו, לרוב, מאוסים בעיניו, והוא כלל לא פנוי להפנימם. אם כן, חבל על האנרגיות המיותרות, שלרוב מביאות את הפעולה ההפוכה.

אמנם, עם זאת, אי אפשר לתת תחושת מתירנות מוחלטת. לכן בדברים שהם בבחינת קווים אדומים, כמו אלימות וכדומה, התגובה ההורית תהיה ברורה ומוחלטת, ללא היגררות לוויכוחים מתישים. במקרה שהנער עובר על ההלכה, יש להתייעץ עם רב.

בשאר העניינים, קחו אוויר, והרבה אוויר... השתדלו למקד את המבט שלכם על מעלותיו של הנער, ולהבין שהוא נמצא כעת במערבולת של גיבוש זהות עצמית ללא יישוב דעת, ולכן מעשיו ותגובותיו אינם באים ממקום של רוע, חלילה, אלא מטשטוש וחוסר יציבות האופייניים לתקופה זו.

עם זאת, השקיעו את האנרגיות עליו בתפילה מעומק הלב, שהבורא יאיר את עיניו בדרך הנכונה, שתצליחו לעבור את התקופה לשלום ושתזכו לראות ממנו הרבה נחת.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)