תפוח האדמה הלוהט הבא: גיור אינסטנט לילדים

לפני מספר שנים עבדתי במכון גיור רציני בתל אביב. אל המכון היו מגיעים אנשים, בעיקר נשים, יש לציין, מכל רחבי גוש דן. הקורס ארך כעשרה חודשים עד שנה, ולפעמים אף יותר, תלוי בהכנה וברמה הלימודית של כל תלמיד. מדובר בקורס לא קל עבור אנשים עובדים – יומיים בשבוע למשך כשלש או ארבע שעות בשעות הערב, עד המעמד המאוד-מרגש בפני בית הדין, אמירת שמע ישראל, קבלת עול מצוות, מילה או טבילה.

באחד הימים, הגיעה למכון בחורה צעירה, שלא היתה לבושה בצניעות, עטויית קעקועים. לצורך הסיפור נכנה אותה בשם מיכל. לדבריה, היא נולדה לאב יהודי, וכל משפחתה מצד אביה יהודים שומרי תורה ומצוות. האב שלח אותה להתגייר בשל לחץ הוריו, והנה היא כאן איתנו. לאחר שבועיים-שלושה, כאשר הבינה הבחורה שגיור אינו 'זבנג וגמרנו' והוא כרוך במאמץ והשקעה, החלה לשבת באופן קבוע בפינת הכיתה, מתעלמת מהמתרחש. כאשר הסברנו לה כי כך לא תוכל להופיע בבית הדין, וכי עליה לגלות רצינות, נעלבה והסתלקה, לא לפני שאמרנו לה שדלתנו פתוחה, אם רק תחליט שהיא באמת רוצה.

עוד נחזור לסיפורה של אותה בחורה. בשבוע שעבר עסקנו כאן בנושא הגיור ובבעיית אזרחי מדינת ישראל שהינם חסרי דת. ענינו על השאלה מדוע דרש ליברמן כחלק מההסכם הקואליציוני לאפשר לרבני ערים לגייר, ומהו סעיף הנכד בחוק השבות ומדוע חייבים לבטל את אותו סעיף. הגרים, כך נטען, אינם באים בהמוניהם להתגייר משום שהם אינם חפצים להיות יהודים ואין ברצונם לקבל עליהם עול תורה ומצוות, חלק חשוב מהליך הגיור. הפתרון – סבורים ליברמן וכהנא אחריו – מונח אצל רבני הערים, שדי באחד מהם שלא יסור למרות הרבנות הראשית ולדעת מרבית ככל רבני ישראל, והנה יש לנו שער בטוח לגיורם של אלפי או רבבות גרים בצורה סיטונאית, ללא "קשיים מיותרים" של שבת, כשרות, חגים וטהרת המשפחה.

גר קטן בלי אמא

אך זה לא הכל: תפוח אדמה לוהט נוסף מונח במדורה הזו שמכונה מתווה הגיור החדש: גיור קטינים. על פי ההלכה מותר לגייר קטינים. הקטין אינו מקבל עליו עול תורה ומצוות, משום שאין בכוחו לעשות כך, ולכן כשיגדל הוא יכול למחות על גיורו, לטעון כי אין ברצונו לשמור את מצוות התורה ולבטל את הגיור למפרע. אם לא מיחה, גיורו קיים. על פי החוק, מותר לגייר קטינים בהסכמת הוריהם,. יתירה מכך – מותר לגייר קטינים בהסכמת הוריהם גם אם הם עצמם לא מתגיירים. מרבית הפוסקים התנגדו לכך, וטעמם בידם: מה הטעם לגייר ילד שיגדל בבית ללא כל שייכות לתורה ומצוות? מה הטעם לגייר ילד שהוריו המגדלים אותו נשארים נוצרים, והוא יתרגל לחגוג עמם את הכריסמס? אדרבה, אם חיפשת דוגמה להכשלת אדם ללא ידיעתו, הרי זה המכשול הלזה – נטילת ילד תם שאינו יודע מימינו ומשמאלו, הפיכתו ליהודי והכשלתו לעתיד לבוא באיסורים חמורים.

לכן הפרקטיקה המקובלת היום בבתי הדין הממלכתיים לגיור אינה מאפשרת גיור של ילד שאימו גויה בלא שהיא מתגיירת בעצמה. בני זוג, ובדרך כלל מדובר בזוג שבו האב יהודי והאם גויה, הבאים לגייר את ילדם, צריכים להוכיח כי הם מתכוונים להעניק לילדם חינוך לתורה ומצוות.

גיור אינסטנט

בעוד גדולי הפוסקים רואים בכך סוגיה חמורה שיש להלך עמה בכובד ראש, יש שראו בכך כביש עוקף רווי נתיבים: גויי הארץ, כפי שאמרנו, אינם רוצים להתגייר. אך שמא את ילדיהם ימסרו לגיור בקלות רבה יותר לגיור שהוא סוג של אינסטנט: מעמד קצר בבית הדין, טבילה וברית. והופ! יש לנו יהודי. מספר רבנים בציונות הדתית אף קמו ועשו מעשה, הקימו לעצמם בית דין אלטרנטיבי, ושם הם מגיירים ילדים ללא הוריהם. הגיור הזה לא מוכר על ידי הרבנות הראשית והמדינה לצורך נישואין, וכך במקום לסייע לגרים, כפי שהם מתיימרים לעשות, אותם רבנים גורמים פעמים רבות רק לאנדרלמוסיה נוספת: אותם ילדים שבטוחים כי הם התגיירו כדת וכדין, יגדלו ויגלו כי הם אינם יכולים להינשא כבן ישראל אם לא יעשו הליך גיור מחדש, וממילא אכזבתם ותסכולם מהעולם הרבני רק יגדלו. ויתור על קבלת מצוות או הקלה מפליגה בגיורי קטינים נובעת מאותה גישה: אי הבנה מהי כניסה אמיתית לעם ישראל, שינוי אמיתי הכולל הצטרפות לעם הנבחר על ידי קבלת עול מצוות.

הגדיל לעשות "הרב" הרפורמי גלעד קריב שהציע סטארט אפ ישראלי חדש: גיור שיגיע ליולדת לבית החולים ויגייר את התינוק מיד עם צאתו מרחם אמו, משל גיור הוא לא יותר מעוד זריקה נגד אדמת או חצבת. על גלעד קריב אין מה להתלונן ואין מה להתעצבן, הלה שייך לזרם שמאז ומעולם עשה את דברי חז"ל כפלסטלינה. את המצוות הם אינם רואים כדבר ה' אלא כתרבות בעלמא, שכל כולה ניתנת לשינוי בהנף יד על פי משב הרוח שנושבת בחוץ. התנועה הרפורמית אינה מבדילה באמת בין יהודי לגוי, אינה מכירה בסגולת ישראל וממילא מה אכפת לה להכיר בגיור טכני, פעולה סתמית שאינה בה שום עומק, שום שינוי פנימי או קבלה רצינית ובוגרת.

יגעת ומצאת

נחזור לסיפורה של מיכל. לאחר כשלשה חודשים שלא הגיעה, מיכל הופיעה לפתע שוב בשערי המכון, ומיד היה נראה שמשהו בה השתנה. היא התחילה ללמוד ברצינות, ובמקביל הלכה לשיעורים במדרשה לבנות. אט אט הלבוש התארך וצורת הדיבור השתנתה. לאחר כמה חודשים, התלוויתי אליה לבית הדין. הדיינים האירו לה פנים, אך היא כמעט שלא הצליחה להוציא מילה מהפה מרוב התרגשות ודמעות שחנקו את גרונה. לאחר כמה דקות של ניסיונות דיבוב, הוציאה מיכל מכתב בן ארבעה עמודים מכיסה ומסרה אותו לדיינים. במכתב גוללה מיכל את סיפורה. איש לא יכול היה לעצור את הדמעות כאשר היא סיפרה את רגע ההחלטה לתפוס את עצמה ברצינות, להתחבר לעם ישראל, לבית אביה, מתוך אמונה בה', מתוך חיבור אמיתי לתורה ולמצוות, מתוך צניעות, כשרות ושבת. לבסוף, היא פנתה אלי וציינה כי הדבר הטוב ביותר שנעשה לה הוא שדחינו אותה, שלא עשינו לה חיים קלים, ושאמרנו לו שאם היא באמת תבוא – דלתנו פתוחה. בעת אמירת "שמע ישראל" עין לא נותרה יבשה, ולמחרת טבלה מיכל כדת וכדין, ושבה לחיקו של עם ישראל כגרת צדק אמיתית.