נוער מתמודד
אף אחד לא קם ועוזב "פתאום"
כשהמצוקה לא מטופלת, ואנו לא שמים לב - היא מחריפה ומתעצמת, עד לשלב הפיצוץ. אז אנחנו קוראים לזה "פתאום"
- פנינה לשם
- פורסם ט"ו שבט התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)
בעבודתי עם נערות בסיכון, אני שומעת הרבה מהורים ומצוותות ביה"ס את המילה "פתאום". פתאום היא עזבה את בית הספר, פתאום הוא טרק את הדלת ועזב את הבית, פתאום היא לובשת כך, מתנהגת כך...
אין דבר שנעשה "פתאום". אף פעם לא קמה נערה בבוקר, ופתאום החליטה לנשור ממערכת הלימודים. מעולם לא קם נער בבוקר אחד והחליט להתמרד נגד הוריו. זהו תהליך ארוך מאוד, שתחילתו לעולם במצוקה. תהליך שלאט לאט מתפתח וצובר תאוצה. אלא מה? לא תמיד אנחנו שמים לב לאיתותים המקדימים, איתותים שקוראים "לא טוב לי".
לא תמיד הילד יפנה לעזרה ויביע במילים את המצוקה שלו. בדרך כלל ילד לא יפנה להורה / למורה בעצמו ויספר על התמודדות אישית. כשמדובר על גיל נמוך, הילד לא יודע להביע במילים את מה שמתרחש, ובגיל גבוה יותר, הוא מודע למצוקה אבל מתבייש לשתף. כך או כך, אם המבוגר לא יבחין במצוקה וייזום מעצמו בירור של המצב, הילד לא ישתף במילים. הוא יצעק את ההתמודדות במעשים, בחוצפות, בהתמרדות, או להיפך - בשקט חשוד...
נוכל לשרטט את זה בגרף שהולך ויורד. ככל שהגרף יורד, סימני המצוקה נעשים תכופים יותר וצפופים יותר. לאורך כל תהליך הירידה יהיו סימני מצוקה, שלאט לאט ילכו ויתגברו. אם אנחנו מדברים על המערכת הלימודית, נתחיל לראות איחורים, היעדרויות, חוסר הכנת שיעורי בית, אי הבאת ציוד, ירידה בציונים. בהיבט החברתי וההתנהגותי - בדידות חברתית, חוסר רצון לתקשר, ניתוק, שום דבר לא מעניין אותה, אף אחת לא מעניינת אותה. זה יכול להיות מבט כזה של "מה לי ולכן?". ניתוק. אדישות. היא יוצאת בסוף היום בדיוק כמו שהגיעה, בלי אף חוויה ממהלך היום. זה יכול להתבטא בחוצפה, בחוסר משמעת או בכל התנהגות לא תקינה שלא הייתה מלכתחילה, שהיא לא האופי של הבת. תלמידה עצבנית ותוקפנית מאוד, תלמידה מופנמת וסגורה מאוד.
גם בבית – הנער מתבייש או לא מעוניין לשתף את ההורים בקושי. במקום זאת הוא נעשה קצר רוח, עצבני, חצוף, או שותק ומכונס.
אצל שומרי מצוות יש גם הפן הדתי. החצאיות מתקצרות, מגיעות שאלות, התרסה, סרטים, מוזיקה לא מתאימה, טלפון... כל אלה הם איתותים. אי הקפדה על תקנון בית הספר, דווקא, כאילו בשביל לעצבן. בנפשה הדבר. תראי פה קריאה לעזרה. למה זה כ"כ עקרוני לה?...
כשהמצוקה לא מטופלת, ואנו לא שמים לב (או באיזשהו מקום בוחרים להתעלם...) - היא מחריפה ומתעצמת, עד לשלב הפיצוץ. אז אנחנו מתעוררים ומבחינים סופסוף שמשהו לא תקין. אז אנחנו קוראים "פתאום". "פתאום הוא עזב". אבל שום דבר לא קורה פתאום...
מתחברת לנוער המתמודד? בואי להשפיע! תכנית ההכשרה המלאה ללימודי קידום נוער במגזר החרדי. etgar@htv.co.il