סיון רהב מאיר
סיון רהב מאיר על המוסדות הירושלמיים הוותיקים שנסגרו השבוע
זו לא סתם התרפקות נוסטלגית, זה מעבר לעידן חדש. את ההמתנה בתור, את ההיכרות האישית עם המוכר, את התחושה הביתית שמכירים אותך ורואים אותך, אי אפשר להרגיש עם שליח
- סיון רהב מאיר
- פורסם ט"ז שבט התשפ"ב |עודכן
(צילום: shutterstock)
לא דיווחו על כך בכותרות הראשיות, אבל שני מוסדות ותיקים נעלמו השבוע מהנוף הירושלמי. אולי זה מסמל את התקופה כולה: המושג "חנות שכונתית", שהיא חלק מקהילה, חלק מההווי, חלק מנוף הילדות, אבל כנראה שכבר לא תהיה חלק מהעולם של הדור הבא.
נתחיל בחנות המכולת הקטנה של שערי חסד ורחביה. טקס קטן ומרגש נערך שם, בפינת הרחובות קק"ל ואבן שפרוט. תושבי השכונה התבקשו להגיע להיפרד משושנה, "שנמצאת כאן עבורנו כבר חצי מאה". מתחת לשלט הישן של גלידת ריאו, כשהמדפים של המכולת כבר ריקים, העניקו לה תעודת הוקרה: "לשושנה היקרה, בתודה על עשרות שנים של דאגה לתושבי השכונה, בכל מזג אוויר ובכל מצב, שירות עם חיוך לכל אחת ואחד. בהכרת תודה עמוקה וברכת בריאות טובה והצלחה ונחת מכל הצאצאים, שכונת שערי חסד רחביה".
משה, אביה של שושנה, נהג לקום בכל בוקר בארבע בבוקר כדי לפרוק את הסחורה. היא המשיכה אחריו. הנכד שלה נפרד השבוע וכתב על מקום שהיו בו "מוצרי צריכה בסיסיים, גלידות חמות בחורף, זיתים חמוצים במשקל, חצי כיכר לחם, סיגריה אחת לדרך, רשימה בהקפה המנוהלת במחברת בצורה מדויקת, חלות לשבת ביום שישי, מאוורר תקרה שבימי הקיץ הלוהטים לא הצליח לקרר את החנות, תנור ספירלה שגם בימים הקרים לא הצליח לחמם את החנות, שוקו ולחמנייה, קופה רושמת, ולידה - משה ואחריו שושנה, לבושים בחלוקים של פעם, וכל כולם לב טוב, רוצים לתת את השירות עם החיוך הכי גדול שיש".
לא רחוק משם, במדרחוב, ברחוב בן הלל, נסגרה באותו שבוע חנות הצילום המיתולוגית "פוטו שוורץ", אחרי 67 שנים. לאורך השנים עמדו שם בתור שמואל דיין אביו של משה דיין, שולמית שמיר רעיית ראש הממשלה והילד אבנר נתניהו. דורות של בני נוער חיכו ליד מכונת צילום המסמכים הראשונה בבירה, שהוצבה שם בשנות השבעים, ופיתחו תמונת צבע לרישיון נהיגה או לדרכון. אבל הטכנולוגיה, יחד עם הקורונה, הפכו את אחזקת החנות באמצע המדרחוב ליקרה מדיי. פוטו שוורץ ימשיכו לתת שירות און-ליין, אבל שערי החנות ייסגרו, כך החליטו בני הדור השני והשלישי של משפחת שוורץ, שמנהלים את העסק. גם מכונת פיתוח תמונות הפילם שעוד פעלה שם עד עתה – תעצום את עיניה.
זו לא סתם התרפקות נוסטלגית, זה מעבר לעידן חדש. את ההמתנה בתור, את ההיכרות האישית עם המוכר, את התחושה הביתית שמכירים אותך ורואים אותך, אי אפשר להרגיש עם שליח של וולט או אמאזון. אי אפשר להחיות בכוח מקומות לא רווחיים, אבל כל עוד יש לכם בשכונה חנות כזו, תיכנסו אליה, רצוי עם הילדים.
הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".