מהו המרכיב הכי חשוב לרוגע נפשי לילדים?

יש דברים שאי אפשר לסרב להם.

אחד מהם זה ילדים משועממים בשבת אחרי הצהריים,

שמשתוקקים לצאת החוצה, להשוויץ קצת בבגדי שבת

ולרוץ עד שנגמר הכוח ברגליים.

אז גם אנחנו, יצאנו.

גינה, רעש, בלגן, תורות לנדנדות,

איזה יופי! בשבח והודיה הגיע התור שלנו.

הקטנה שלי מתנדנדת עם צחוק מתגלגל ועיניים בורקות,

ובנדנדה הסמוכה, ילד לא מוכר ומלא מרץ מקפיץ עצמו "עד השמיים"

שיהיה.

פתאום, חבטה.

הוא שוכב על הרצפה, חבול וכואב, ובעיקר- בוכה.

עוד לפני שאני פותחת את הפה הוא מתרומם

ורץ, בשארית כוחותיו, לאמא שלו.

ואז, זה קורה.

"אתה נורמלי? כמה פעמים אמרתי לך להזהר?

אתה יודע מה, ממש לא מתחשק לי להרגיע אותך,

תבכה, תלמד לקח אחת ולתמיד!"

הוא לא עונה, הלב שלי מתכווץ.

אז רציתי כל כך לרוץ אליו,

וללחוש לו שאמא קצת עייפה ומאוד מתוסכלת,

אבל אתה,

ממש בסדר.

נכון מותק, טעית. היית לא בסדר.

אבל תמיד,

תמיד

אתה ראוי לקבל חיבוק.

גם אם טעית, גם אם כל כך רצית חיבוק ולא קיבלת,

תמיד יש לך מקום,

תמיד.

אני מכירה את זה יותר מידי טוב.

מכירה את כאב הלב שמרגיש בדידות,

שיש כישלון, יש אצבע מאשימה

במקום חיבוק.

מכירה את כאב הלב הזה שמרגיש אשמה,

שבגללו, רק בגללו הכל לא טוב.

מכירה את הדמעות החנוקות האלה,

שמקום להתפרץ, למחות, לבקש רחמים,

הם נחנקות לשתיקה.

אמא? כן, הוא ילד. זה ממש מעצבן אותך וזה לא פעם ראשונה, אני יודעת.

אבל בבקשה, בואי תזכרי, נמצא שם לב בפנים, לב מרגיש,

לב שיכול לכאוב.

בואו נזכור את העולם הרגשי הענק שמרכיב את עולם הילד,

נצא מהחשיבה השיפוטית שלנו כאימהות ונכנס לעולם שלו, לרוך שהוא זקוק לו.

ד''ר אסתר כהן מגדירה את 4 הרמות המודעות ההורית כשהרמה הפחותה היא "הרמה

האגוצנטרית", בה ההורה רואה רק את הקשיים שלו מול הילד ולא את ליבו. אחת מהרמות

המתקדמות של מודעות הורית היא "הרמה הממוקדת בילד" בצרכים שלו, בלב שלו, ברגשות שלו.

הכל טוב ויפה אצל הילדים שלנו, אבל זה לא סוף פסוק.

כל אחת ואחת מאיתנו סוחבת בלילה אי מהם אכזבות מהילדות,

פצעים של חסכים שמשאירים בה רושם עד היום.

מכירה את זה מסיפור החיים שלי,

וממאות נשים מדהימות שזכיתי ללוות באופן אישי,

שרוצות כל כך,

רוצות כל כך,

להפסיק להתבייש, להפסיק להיות אשמות בעצם קיומן,

ולהתחיל להיות נוכחות.

כל אחת ואחת יכולה לייצר לעצמה, לרפא חסר בתוכה,

גם אם עברו 30 שנה מאז היותה ילדה קטנה ואובדת.

אהבה וחום פנימי זה מרכיב מהותי מאוד לרוגע נפשי של

הילדים שלנו, אבל לא פחות- שלנו עצמינו.

כאשר יש לך חום ואהבה פנימיים לעצמך,

מערכות היחסים שלך בריאות יותר, את מקרינה רוגע

והחיים שלך נהיים שלמים ושמחים יותר!

לפעמים נשים פונות אליי ושואלות אותי:

"אביטל, אני ביקורתית כלפי עצמי, זה משהו מילדות.

יש אפשרות בכלל לשנות טבעים שטבועים בי כל כך חזק?"

כן, יקירותיי, אפשר ועוד איך.

רק צריך ללמוד שפה חדשה ולגדל לך בתוך הלב אמא קטנה

שתדבר איתך בשפה שתגדל אותך,

רק צריך ללמוד איך באמת לאהוב, קודם כל את עצמך,

רק צריך לצמצמם רווחים של פחד בחיבוק גדול,

ואז, אוהו, אין מילים לאושר.

אביטל אוחיון הינה מטפלת באומנויות M.A , מומחית להעצמה ולחוסן נשי ומפתחת גישת "חזקה מהחיים" - mitchaberet@gmail.com