חייבים להתפלל: למרות ההתפלה הנרחבת – המחסור במים מאיים על ישראל

בסוף השבוע שעבר, לאחר שבוע יבש וחמים, החורף שב אלינו ונתן את אותותיו ברחבי הארץ. הגשמים העזים ניתכו ממטולה ועד הנגב, רחובות וכבישים נעשו לנהרות של ממש, הנחלים התפרצו בזרם עז ואף הנזקים לא איחרו לבוא. בין אם אתם כאלו השמחים בגשם, נהנים לרוץ בין טיפותיו ולדרוך בשלוליות ובין אם אתם כאלו שנחרדים מהטפטוף הראשוני ומסתגרים בבית עם שמיכה ותה, חשוב שנבין איך הגשם משפיע על אדמתנו, ולמה בעידן שבו אנחנו יכולים פשוט להתפיל מי ים ולהשתמש בהם, הוא עדיין חשוב מאוד.

אין ספק שהשנים האחרונות היו ברוכות במיוחד בגשמים. על פי נתוני חטיבת השירות ההידרולוגי, שנת 2021 המשיכה רצף של השנתיים שלפניה, אשר כולן היו גשומות מעבר לממוצע, וניתן לומר כי המעיינות והאקוויפרים (מאגרי מים תת-קרקעיים) מודים מקרב אדמתם על השנים הגשומות.

אך לעומת המראה המתעתע של הגשם הרב, מציג לנו ד"ר עידן ברנע, אקו-הידרולוג למים ונחלים מהחברה להגנת הטבע, תמונה אחרת על מצב האקלים ומאגרי המים, ומתריע על צעדים נדרשים כדי לעצור את אובדן המים במערכות הטבעיות אשר מתרחש כעת בישראל.

ברנע מודאג מהמגמה הנצפית במחסור במים ופועל מתוקף תפקידו כ'נציג הטבע' להתמודדות עם מצבי המחסור הצפויים. יתר על כן, כחלק מפעילותו הוא חבר בפרויקט 'נחלים בעידן של שינוי אקלים', אשר מטרתו לשפר את מצב הנחלים הנפגע משינויי האקלים ולחצים חיצוניים, כמו שאיבות, חסמים בנחל ועוד.

"מבחינה אקלימית יש מגמת פחיתה בכמות המשקעים", מספר ברנע. "בשנים האחרונות אנחנו רואים קיצור משמעותי בעונת החורף. עבודה שבחנה את חמישים השנים האחרונות הוכיחה סטטיסטית כי החורף בישראל התקצר בשבוע ימים".

"נוסף לכך, כאשר הגשמים יורדים כיום בפרק זמן קצר יותר, כלומר כמות מים גדולה בזמן קצר, נוצרים יותר אירועי שיטפונות. בימינו השטחים הבנויים המכוסים בטון ואספלט התרבו על חשבון שטחי החלחול וההחדרה למי התהום, וגם זה משפיע על ניצול המים. מעבר לכך, תכנון לקוי בערי החוף ושכונות שלמות שנבנו על תוואי נחלים יחד עם תשתיות ניקוז לא מתאימות – כל אלו גורמים להצפות כמעט בכל אירוע גשם ולנזקים בתשתיות".

(צילום: shutterstock)

המאגרים לא מכירים התפלה

מכירים את התחושה שהקיץ מגיע לביקור באמצע החורף ומביא אותנו לנעול סנדלים, ללקק גלידה ולתהות מה קורה כאן?

לדברי ברנע, זהו ביטוי נוסף של שינוי האקלים: "בעבר הלא רחוק חווינו גשם רציף לאורך רוב החורף, ולא היו הפסקות גשם רבות וארוכות של שבוע ויותר כמו שחווים כיום כתוצאה משינוי האקלים המתמשך. בתקופות היובש הארוכות בין פרקי הגשם, המים מהקרקע מתאדים, האדמה מתייבשת, ולגשם לוקח זמן רב יותר לחלחל למי התהום".

ברנע מציין כי בישראל יש שימוש רב במי קולחין בהשוואה למדינות רבות בעולם: "במרכז הארץ, שבה רוב אוכלוסיית המדינה, יש כמות גבוהה של מי קולחין, ולעיתים יש גם עודף אשר מוביל להזרמתם בנחלים. למרות שאלו מים שעברו טיפול וניתן להשתמש בהם בחקלאות בגידולים מסוימים, הזרמתם בנחלי החוף פוגעת במערכות האקולוגיות של הנחל עקב ריכוז גבוה של חומרים אורגניים וחומרי הזנה".

למה אנחנו בעצם זקוקים כל כך לגשם, אם יש כה הרבה מי קולחין ומים מותפלים?

"הגשם חשוב כדי למלא את מאגרי מי התהום המשמשים אותנו לשתייה. כאשר מפלס מי התהום יורד, שפיעת המעיינות יורדת גם היא. פגיעה במאגרי מי תהום תפגע במערכות המימיות הטבעיות, וכך לא נוכל לשמור ולשקם אותם לטובתנו ולמען הדורות הבאים. אומנם לשימוש במערכת ההתפלה יש מחיר סביבתי כמו פליטת חום ותמלחת מרוכזת שנפלטת לים, אולם כיום זה הידע הטוב ביותר שקיים להספקת מים. אני מאמין שבעתיד תפותח טכנולוגיה חדישה ואקולוגית יותר.

"חשוב להדגיש שאף שנראה כאילו הגשם הרב מביא לעלייה משמעותית במי התהום, העובדות בשטח אחרות. בגלל שינויי האקלים וקיצור עונת החורף, פחות גשם מחלחל למי התהום. הפחיתה במילוי מאגרי המים גבוהה מהפחיתה בכמות הגשם".

(צילום: shutterstock)

איך מאגר המים הלאומי – הכינרת – מושפע מכל שינויי האקלים?

"אגן הכינרת נפגע יותר משינוי האקלים, ודווקא באזורו יורדים פחות משקעים. מאגרי מי התהום באזור, בגולן ובגליל, מתמלאים פחות, וכך פחות מים שופעים במעיינות ופחות מים מגיעים  לכינרת. השינוי הזה לא מגיע רק עקב שינויי האקלים; לנו כבני אדם יש חלק משמעותי בירידה בכמות המים עקב צריכת מים גבוהה שמתבססת על המקורות הטבעיים.

"אזור הכינרת ייחודי במערכות המים הטבעיות שבו, ולא לחינם אזור מקורות הירדן נקרא 'ארץ פלגי מים'".

יש מה לעשות

"נושא האקלים עלה למודעות רבה בשנים האחרונות יחד עם השאלה איך אנחנו מתמודדים איתו. אנו חייבים להסתכל בראייה ארוכת טווח על מה עתיד לקרות בעשורים הבאים ולזכור שכמות המשקעים רק תלך ותרד. לדעתי אנחנו צריכים לעודד שימוש במקורות מים חלופיים לצרכים שלנו ולדאוג לשחרר מים לטבע. נוסף לכך, בתחום החקלאות צריך לחשוב על התאמות, אם בהתאמת גידולים אשר 'זוללים פחות מים', כמו פיתוח גידול מטעי חרובים בעמק החולה אשר עמידים ליובש, ואם בצמצום תוכניות הפיתוח של השטחים החקלאיים. אומנם מערכת ההתפלה נותנת היום מענה לצורכי משק הבית, אך החקלאות והתעשייה יידרשו להתאים את עצמם ולהשתמש בפחות מים".

מה יש לעשות עם כל הנתונים האלה? ובכן, לברנע יש כמה וכמה כיוונים מעודדים שחלקם כבר מיושם על ידי גורמי המים השונים. "בעשור הקודם חווינו רצף של חמש שנות בצורת (2014-2018), והגענו לשפל בשפיעת המעיינות ובזרימה בירדן. בעקבות זאת החליטה המדינה לקיים תוכניות להתמודדות עם רצף שנות הבצורת, על ידי חיזוק מערך ההתפלה וחיבורו לאזורים המנותקים ממערכת המים הארצית.

"כיום עומדות שתי חלופות אפשריות לתוספת מים למעלה הכינרת, נוסף לתוכנית להקמת  מאגרים בעמק החולה, אשר כבר אושרה במועצת רשות המים: לחבר את האזור למערכת המים הארצית או לספק מים ממי הכינרת. הגישה הסביבתית שאנחנו מנסים לקדם היא, שהחיבור יהיה באמצעות המערכת הארצית כדי לשחרר מים במעלה האגן, לשמור על בריאות הכינרת וגם בשל המליחות הגבוהה של מי הכינרת (אף שמי הכינרת נחשבים מתוקים, הם מלוחים בערך פי 20 ממי הדן ועלולים לגרום לנזקים בשטחי החקלאות, במעיינות ובמי התהום).

כמו כן המדינה מתכננת להזרים כבר בסוף השנה מים מותפלים בכינרת, ואנחנו מציעים להעביר אותם למעלה אגן הכינרת, לנצל אותם לחקלאות ולהרוויח את המים הטבעיים לטבע ולתיירות".

הכתבה פורסמה בשבועון "עולם קטן".