מתוך הבידוד, סיון רהב מאיר מסקרת הפעם את עשרת הדיברות

גם אני הצטרפתי השבוע למגזר הגדול בישראל, החיוביים. קצת תסמינים לא נעימים הובילו לבדיקה עם שני פסים, ואז לשני ילדים שהתגלו גם הם כחיוביים. מתוך הבידוד, כשמרוץ החיים עוצר, נראה לי מוזר לפרשן כאן את כותרות השבוע האקטואליות. אז הלכתי אחורה, הכי אחורה שאפשר, אל מעמד הר סיני. זה הנושא המרכזי בפרשת השבוע, פרשת "יתרו": אנחנו מתייצבים למרגלות ההר ומקבלים את המתווה הכי נצחי מבין כל המתווים המשתנים - עשרת הדברות. מה הפסוקים האלה אומרים לנו היום, כאן ועכשיו?

1. אָנֹכִי ה' אֱלֹוקיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. כדאי לשים לב שעיקרון-העל הראשון שאלוקים מציב בפנינו לא דורש שום עשייה, רק הפנמה ואמונה. פרשנינו שואלים מדוע לא נכתב כאן שאלוקים ברא את השמיים ואת הארץ, במקום לספר על יציאת מצרים, ועונים כך: בריאת העולם יכלה להיות אירוע חד פעמי. אלוקים ברא את העולם וזהו, הפסיק להתעניין בו. יציאת מצרים מוכיחה מעורבות פעילה בהיסטוריה בכלל, ובקורות עם ישראל בפרט, עד עצם היום הזה. זו הכרזה אופטימית מאוד, כבר בפתיחת עשרת הדיברות: אכפת לי, אני כאן, הוצאתי אתכם ממצרים ואני ממשיך להוציא אתכם מעבדות לחירות, גם היום.

2. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה. אף אחד מקוראי הטקסט הזה כבר לא משתחווה לפסל או לתמונה. העבודה הזרה והאלילית הזו חלפה מן העולם. ועדיין, השעבוד לוויזואליה, למה שרואים, למה שנוצץ ומוחשי, נוכח מאוד בעולמנו ומשבש לעיתים את שיקול הדעת. מרשל מקלוהן קבע כי "המדיום הוא המסר" – הדרך שבה מעבירים את הדברים חשובה מן הדברים עצמם. מספיק סיבוב קצר באינסטגרם ובטיקטוק כדי לראות איך התמונה חזקה מהתוכן, והלוק חשוב מהמהות. שלא לדבר על שיעבוד של ממש לתמונות: יותר מ-330 בני אדם נהרגו בשנה החולפת כשניסו לצלם סלפי. הם נפלו מפסגה של הר או מקצה של צוק או טבעו בים, על מזבח קדושת הלייקים.

3. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹוקיךָ לַשָּׁוְא. בעידן שבו הדיבור מאבד ממשמעותו, בתקופה שבה אנחנו אומרים ושומעים ומקלידים מילים בלי הרף, יש כאן דרישה לשים לב לכוחו של הדיבור, לעוצמה של מה שיוצא לנו מהפה. לא כל דבר אפשר תמיד להגיד. יש קודש ויש חול, ואין להוציא מפינו את שמו של אלוקים לשווא.

4. זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. וכמו שיש דיבור מקודש, יש גם זמן מקודש. אם פסיכיאטר היה מסתכל מהצד על האנושות המחוברת למסכים 24/7, ודאי היה רושם קודם כל מרשם ובו בקשה לעבור ל-24/6. את התרופה העתיקה הזו קיבלנו כבר בהר סיני, והעולם כולו אימץ אותה. שבת שלום, אגב.

5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ. העולם שייך לצעירים? ובכן, העולם שייך למנוסים. הפסוק הזה על כיבוד הורים חיוני בימינו במיוחד, משתי סיבות לפחות: ראשית, כי תוחלת החיים עולה. יש היום נינים ואפילו בני נינים ועליהם לכבד את כל הדורות שמעליהם. גם לנין שנולד עם טאבלט ביד יש מה ללמוד מסבתא-רבתא שלו ומסיפורי אנו-באנו שהיא מספרת לו. שנית, בגלל פולחן הנעורים בעידן הבוטוקס. אם נעריך את הגיל, אולי פחות נתאמץ להסתיר ולטשטש אותו.

6. לֹא תִרְצָח. מעניין שהציווי הזה מופיע ללא נימוק, אולי כי לא צריך נימוק. לא תרצח, פשוט כך. בכל אדם יש צלם אלוקים. זה נשמע מובן מאליו, אבל כמה אנשים עדיין נרצחים בפיגועי טרור, באירועים פליליים, אפילו בין קירות ביתם? ומה עם רצח עצמי, כלומר התאבדות? אלפי שנים אחרי מעמד הר סיני, עדיין צריך לדאוג ולטפח את קדושת החיים.

7. לֹא תִנְאָף. לא רק חיי האדם קדושים אלא גם גופו. יש קדושה בברית שבני זוג כורתים ביניהם. בעידן של זפזופ תמידי, אנחנו מתרגלים לא להתחייב. לא למקום עבודה, לא ללימודים, אפילו לא לארץ או למסורת. לכן זהו אתגר גדול לשמור היום על נאמנות ועל קשר משמעותי לאורך שנים.

8. לֹא תִגְנֹב. ואם חיי האדם קדושים, וגם גופו קדוש, אז גם רכושו קדוש. אסור לטשטש את הגבול בין מה ששלי לבין מה ששלך. פרשנינו מסבירים שלא מדובר רק בגניבת רכוש, אלא גם בגניבת נפשות (כלומר, סחר בבני אדם, שלצערנו עדיין קיים) וגם בגניבת דעת (כל הטעיה של הזולת ויצירת רושם מוטעה. גניבת דעת היא, למשל, העתקה במבחן).

9. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. גם בעידן של נרטיבים, שבו הכל יחסי ונתון לפרשנות, עדיין יש אמת ויש שקר בעולם. עלינו להעיד עדות אמת בבית המשפט ולא להיות חלילה עדי שקר. לפני כמה שנים בחרו במילון אוקספורד את מילת השנה: "פוסט-אמת". אין יותר עובדות, הם טענו, הכל תחושות. העיקרון התשיעי בעשרת הדברות מבקש שלא נעבור לעידן הפוסט-אמת, כי הוא עידן שבו השקר יחגוג.

10. לֹא תַחְמֹד. ולסיום, הציווי שהוא אולי הקשה מכולם. איך אפשר לצוות עלי מה להרגיש? להיכנס לתוך הנשמה ולהורות לי לא לחמוד? גם הפסוק הזה הופך אקטואלי במיוחד בדורנו, כי נדמה שיש תעשיות שלמות ומלאות כסף שעובדות יומם ולילה רק כדי לתדלק את הקנאה שלנו. הפרסומות, הרשתות, הכל כאילו צועק עלינו: תחמוד, תקנא, תרצה גם. פעם האדם ראה רק את מי שהיה סביבו בעיירה או בכפר, היום – גם השכן שבדיוק מעלה סטורי נלהב על השיפוץ שעשה הוא מושא לקנאה, וגם כל כוכב וסלב בקצה העולם. חכמינו מציעים לנו את עצת הזהב, תרתי משמע: "איזהו עשיר? השמח בחלקו". העשיר האמיתי הוא מי שפועל ומשיג ושואף, אבל שמח במה שיש לו, במה שהוא משיג, ומצליח לחוש סיפור אמיתי בחלקו, בחלק שלו בעולם הזה.

זוהי רק טעימה. לעשרת הדברות יש כמובן פרשנויות עמוקות הרבה יותר. ובכל זאת, פעם בשנה, בפרשת "יתרו", אנחנו מקבלים הזדמנות לעצור למרגלות הר סיני, להיזכר בעשרה עקרונות מכוננים שהשפיעו על כל התרבות העולמית, ולבדוק איפה אנחנו ואיפה הם.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".