אם תשתנה – יהיה לך טוב יותר! אז מה מעכב אותך?

בכל מערכת זוגית קיימים שני בני זוג המביאים את עולמם האישי, כל אחד ועולמו שלו, שהתעצב לפי החוויות אותם חווה בעבר והאירועים שסביבו.

יחד מקימים בני הזוג מערכת אותה הם מקיימים בעזרת עבודה אישית וזוגית, המאפשרת להם לכונן מערכת יחסים תקינה.

בעבודה הזו ישנם לא מעט אתגרים אותם עוברים בני הזוג יחד ולבד, ובעבודה נכונה הם משנים הרגלים ודפוסי חשיבה כדי לאזן ולייצב את המערכת הזוגית.

רק שלדבר על שינוי, לקבוע מטרות ולתכנן את הדרך, זה דבר אחד. לבצע את השינוי בפועל, להיות במקום טוב יותר, זה דבר אחר. והוא הרבה יותר מורכב.

שני קולות לשינוי

השאלה היא למה? הרי אנחנו באמת רוצים להיות במקום טוב יותר, את הקשיים של המצב הנוכחי אנחנו מרגישים היטב, אז למה, למה כשבפועל באים לעשות שינוי זה נהיה הרבה פעמים מורכב עד בלתי אפשרי?

התשובה לכך היא שלכל שינוי יש שני קולות.

כשאדם עומד בצומת דרכים, לפני החלטה האם להמשיך עם ההרגל הישן או להתקדם ולהשתנות, עולים מתוכו שני קולות: האחד הוא קול ברור הקורא לשינוי ולהתקדמות. הוא מציף את חסרונות המצב הקיים ואת היתרונות הקיימים במקום החדש. אך מנגד עולה קול שקט יותר, לא מורגש מאוד, שלא מאפשר לו לעשות את זה.

"כי בדרך לשינוי", לוחש לו הקול, "תצטרך להיפרד מלא מעט מקומות שנוחים לך ומשרתים אותך כעת. נכון, אתה סובל, אבל לפחות תחזיק במה שקיים ויש לך, אחרת גם זה לא יהיה".

על ביקורת ואחריות

שמעון הרגיש שמערכת הנישואין שלו קרובה לעלות על שרטון.

"זה בגלל הביקורת", חשב לעצמו, "אני מבקר הרבה את שרה, וזה לא יכול להימשך כך".

שמעון מחליט לבנות לעצמו תוכנית, בה הוא ישנה את השיח בבית בהדרגה, משיח בקורתי לשיח בונה בו הוא ידבר עליו, על הקשיים והצרכים שהוא זקוק להם משרה.

בתקופה הראשונה זה עבד לו טוב. האווירה בבית נעשתה נעימה וחיובית יותר, הם החלו לשוחח על מה שבאמת נמצא בתוכם, על הרגשות והצרכים וגם שרה דיווחה על שיפור משמעותי במערכת היחסים ביניהם.

אך כעבור כמה חודשים, שמעון שוב מוצא את עצמו כשהוא מבקר ומאשים את שרה על התנהלותה.

וזה שבר אותו. "חשבתי שהתקדמתי ושאני נמצא במקום אחר, והנה אני מגלה שאני עומד במקום", הרהר.

האם באמת שמעון נשאר במקום? לא! הוא עשה דרך משמעותית עבורו. אז מה כן?

הוא לא היה ער לקול שאומר לו, "תישאר במקום הביקורתי, למרות הסבל, משום שבשביל להתקדם תצטרך לעשות משהו שהוא כמעט בלתי אפשרי עבורך, תצטרך לקחת אחריות".

כי החיים במערכת זוגית תחת ביקורת ומגננה מצד אחד, לא קלים, אך הם גם מאפשרים הן למבקר והן למתגונן לא לקחת אחריות על מעשיהם, היות ש"זה לא אני, אלא בן הזוג שלצידי".

שמעון לא לקח בחשבון את הצד הזה, ולא נערך אליו, ולכן יקשה עליו מאוד להגיע אל המקום המיוחל.

אם הוא היה ער לקול השני, הוא היה מבין שהדבר הכי חשוב כרגע הוא לשאול את עצמו "האם השינוי הזה שווה לי גם במחיר שאצטרך לקחת אחריות על מעשי?".

קוצר רוח ועבודה קשה

כשבני זוג באים לעשות שינוי, הם חייבים להבין שמעבר לעתיד החדש והחיובי שנראה להם, הם יאלצו להיפרד לפעמים מכמה דפוסי התנהלות ששירתו אותם ואפשרו להם לא להתבונן על עצמם ולעבוד על המקום הזה באישיותם, אותו הם יצטרכו למלאות ע"י עבודה אישית עם עצמם.

העבודה הזו מצריכה לא פעם לשמוט קרקע יציבה מתחת לרגלינו בשביל לבנות ולהיבנות מחדש. וזה לא קל.

לא מזמן קראנו בתורה על המצב הנפשי הלא פשוט שעמ"י היה שרוי בו בשעבוד מצרים, עד כדי כך שכשמשה רבינו בא לבשר להם את חזון הגאולה, מתארת התורה "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (וארא ו', ט').

כותב על כך הרמב"ן במקום, "כאדם שתקצר נפשו בעמלו ולא ירצה לחיות רגע בצערו, מדעתו שירווח לו אחרי כן".

עמ"י ידע שהשינוי שהם מייחלים לו כל כך קיים ממש מעבר לפינה, ואם הם רק יעצרו ויקשיבו למשה, הם יהפכו מעבדים אומללים, לבני מלכים. אבל, כותב הרמב"ן, לעצור את דפוסי ההתנהלות המוכרים של העבדות והשעבוד, עם כל הסבל והצער, היה להם קשה עוד יותר.

וזה, המפתח האמיתי לשינוי, לעצור, להתבונן מבחוץ על אותם דפוסי התנהגות שאנחנו נאחזים בהם בכוח ודווקא אותם לשחרר, דווקא מהם להרפות ואז נוכל לשמוע את הקול החלש יותר המעכב האמיתי לשינוי, נדע איך להתמודד מולו ולהגיע לשינוי המיוחל.

חיים ארנרייך הוא יועץ נישואין ומשפחה.