"בשביל מי שוויתר עבורי שאוכל לעשות ליל הסדר במקום לפטרל בשמירה, אני מוכן לוותר"

סיפר הרב בירנצוויג שליט"א את אשר שמע מרבי ישראל גנס שליט"א - מראשי ישיבת "קול תורה" ומזקני ההוראה שבדור.

היה זה בזמן קום המדינה, כאשר שכונת "סנהדריה" שכנה ממש בגבול הירדני, דבר שהביא להטרדות וטרור מצד השכנים הערביים. עם ריבוי ההטרדות, החליטו תושבי השכונה לערוך תורנות של שמירה בלילות, שכל לילה יתנדב תושב אחר לשמור על השכונה.

מספר ימים לפני ליל הסדר, התברר שאין מתנדב לשמירה. נו, מה? כולם רצו לשהות עם בני משפחתם בלילה הקדוש והמרומם.

בעקבות זאת החליטו לעשות גורל, והגורל נפל על קבלן אחד.

אותו קבלן אמנם שמר מסורת, אולם מתוך תרעומתו על מר גורלו, הודיע לכולם, שהשנה הוא לא יערוך את ליל הסדר. למה? ככה!

הרב יוסף שיינברגר ז"ל, חמיו של הרב גנס, היה מתושבי השכונה, וכששמע את דברי אותו קבלן החליט מיד שהוא מוותר לו. הוא ישמור בלילה, ואילו את הסדר יערוך מאוחר יותר, בתום השמירה.

הקבלן שמח מאוד והודה לו מקרב לבו.

* * *

שנים חלפו. מלחמת ששת הימים פרצה והסתיימה בניסים גדולים.

לאחר המלחמה, כאשר נכבש שריד בית מקדשנו - הכותל המערבי, פרצה מחלוקת בממשלה: מה לעשות ברחבת הכותל? האם בית-כנסת בעל רחבה נפרדת או מוזיאון תיירותי בעל רחבה מעורבת?

הממשלה התכנסה לדון בעניין. שר השיכון והרווחה הביע התנגדות תקיפה לרעיון בית הכנסת, ופעל לטובת הרעיון של חילול הקודש בהפיכת הרחבה לאתר תיירותי מעורב. בכושר שכנועו הצליח השר לרתום לרעיונו את רוב חברי הממשלה.

בתור הממונה על בינוי המקומות הקדושים, הוזמן לאסיפה זו גם הרב שיינברגר. בתור פשרה הציע הרב לעשות שתי רחבות - הפנימית כבית-כנסת והעליונה לתיירות כללית - ובכך למנוע את הפיכת הרחבה כולה למקום בילוי, תיירות ופריצות.

ראש הממשלה דאז (לוי אשכול) נהנה מאוד מן ההצעה, אולם שר הרווחה מנע בכל תוקף את קבלתה.

ואז החליט הרב שיינברגר לעשות מעשה כדי למנוע את חילול הקודש. הוא שיער שלאחר שייקבעו עובדות בשטח - הדבר כבר יעבור בהסכמה שבשתיקה.

הוא מיהר להגיע אל רחבת הכותל, שם כבר עבד קבלן של המדינה בהכשרת הרחבה וריצופה. הרב ניגש אליו וביקש שינמיך את חצי הרחבה שקרובה לכותל, ובכך ירוויח זכויות לדורות עולם.

בתחילה הביע הקבלן חשש מפני מהממונים עליו, אולם לבסוף ניאות והתרצה לעשות כפי שצווה.

משנודע הדבר לשר הרווחה, הוא שלח מסר תקיף לקבלן שיפסיק מיד את העבודות, אולם הרב שיינברגר המשיך לדבר על לבו שימשיך לעבוד ללא חשש מפיטוריו, וזכות זו תעמוד לו לדורי דורות ולנצח נצחים.

הקבלן חשב קמעא, ואז אמר לרב שיינברגר: "בשביל מי שוויתר עבורי לפני כמה עשורים שאוכל לעשות ליל הסדר במקום לפטרל בשמירה, אני מוכן לוותר ולקחת את הסיכון בהמשכת העבודה"...

הוסיף הרב גנס וציין, שהוא נכח עם חמיו בכותל בשעת הוויכוח עם אותו קבלן, וכשהקבלן החליט להמרות את פי הממונים עליו ולעשות שתי רחבות, שההבדל ביניהן היה 60 ס"מ, הוא הוסיף לבקש ממנו שינמיך את הרחבה התחתונה בעוד 20 ס"מ, כדי שהגובה יגיע ל-80 ס"מ (עשרה טפחים), ואז הכותל יהיה ממש כרשות נפרדת וראוי לשמש כמקום תפילה מקודש, והלה כמובן התרצה.

* * *

אז בפעם הבאה שאתם עומדים ברחבת הכותל, תקדישו רגע למחשבה: מלבד זאת שאדם לעולם לא יפסיד ממעשה טוב שעשה, הרי שרחבת הכותל היא עדות לכך שאין לשער כמה יכול אדם לזכות ולהרוויח בגין מעשה טוב שנעשה בעיתוי הנכון.

וכבר אמרו חז"ל (עי' רש"י, יומא לג ע"א): "מצוה הבאה לידך - אל תחמיצנה!".