אבא, אני כן צריכה אותך. לא יכולה בלעדיך

הסתובבתי סביב הזנב

ידעתי שבאיזשהו שלב

לא תהיה ברירה

אלא להסתכל לפחד בעיניים

אמרתי: אני מבינה

הכל בסדר, מאמינה

אבל הלב ריק

מרגיש הפוך ממה שדובבות השפתים

ידעתי שאצטרך לעבור דרך עצמי

אם אני באמת רוצה לקבל באהבה

הבנתי שבשביל להגיע ליהלום

אצטרך לנקות את כל הרפש והלכלוך שמסביב.

אז ברחתי, שעה שעתיים

לא העזתי, להסתכל לפחד בעיניים

עד שהיה לי מספיק כוח

והחלטתי להיות אמיצה

עד שהסכמתי לראות שאני אנושית

וקיימים בי גם רגשות שהייתי מעדיפה למחוק

שלא ינקשו על דלת לבי.

יותר קל לי לחייך

יותר קל לי להיות תמיד חזקה

כ"כ קשה לחשוף את הלב הזה

לגלות כמה שהוא שבור ורגיש

להסכים למסור את הטיפול בחתכים העמוקים

ולקבל חבישה מבורא העולם

לפתוח בפניו את כל הקלפים

להוריד את הראש ולהגיד לו מי אני באמת

להכיר בחולשות שלי, לשפוך בפניו את הכאב

ולהניח את האמת על השולחן, איך שהיא.

להפסיק להצטעצע בפניו

להעמיד פנים שאני מסתדרת בלעדיו

מסתדרת עם כל מה שנותן לי באהבה

מסכימה להכל, רק שלא אצטרך להרים עיניים בתלות מכאיבה

אז לא. אבא, לא עוד.

אני כן צריכה אותך

אוי כמה שאני צריכה

אבא, לא יכולה בלעדיך

חייבת שתהיה קרוב אלי ותרים אותי

ואבא, נתת לי מכה כואבת

לא יכולה לשתוק ולהגיד תודה בלי להבין

רוצה קודם לבדוק מאיפה המכה, לזהות אותך בפנים

רוצה לספר לך כמה היא כואבת

רוצה לתת לך לחבוש

מסכימה להרגיש ילדה שלך

להפסיק לנסות להסתדר לבד

וללכת עם אינספור פצעים פתוחים.

אבא.

בסוף הסכמתי.

הרגשתי.

כאבתי.

פתחתי את הלב המדמם.

חשפתי את כל הקלפים.

הייתי אני בלי המסכות.

אולי ירד כבודי בעיני.

אולי אני לא גיבורה כמו שחשבתי.

אולי אני לא מצליחה לסחוב הכל לבד.

אבל אני גם לא רוצה!

טוב לי להיות בחיקך

טוב לי להישען עליך אבא, כמו ילדה קטנה

טוב לי שיש לי אותך

מישהו אחד שבפניו אני מי שאני באמת

סופסוף לא צריכה להסתתר

לשקר.

להיות מישהי אחרת.

יכולה להיות אני.

יכולה לפרוק הכל.

יכולה להרגיע את הלב הקטן הזה.

ועכשיו כבר יש מקום

עכשיו אפשר כבר להכניס את מה שהשכל אומר

מקודם שמעתי אותו במעומעם

אבל הלב לא נתן לקבל, הפתח נחסם

עכשיו כשהלב פתוח, הכל נכנס

האמונה. האהבה. הקרבה.

התשוקה. התלות המכאיבה.

אבל כ"כ טובה. אוי, כמה שהיא טובה.

ה.ש