הכל בזכות קצת משחת שיניים והרבה השגחה פרטית

את הסיפור שלי החלטתי לפרסם לאחר שאני נוכחת לראות כמה ניסיון מציאת זיווג הגון הינו ניסיון הדור הנוכחי. זה היה גם הניסיון שלי.

התחלתי את תהליך התשובה שלי בגיל 16. התחלתי בשמירת שבת, ולאט ובטוח עם השנים קיבלתי על עצמי קבלות חדשות. בגיל 21 הרגשתי בשלה ומוכנה להתחיל לצאת לשידוכים. התחלתי לצאת לפגישות שונות ממגזרים שונים, אך לא מצאתי את האחד המתאים. עברו להן שלוש שנים, בהן הרגשתי שאני עצמי לא יודעת מה בדיוק אני מחפשת. בגיל 24 התחלתי לעבוד כמורה בבית הספר. הכרתי שם אישה בעלת תשובה שכיום חיה כחרדית. ישבנו לשיחה, והיא אמרה לי שאני מבלבלת מאוד. מצד אחד אני לבושה במכנסיים, אך מצד שני מרבה בתפילות ובעלת אמונה ויראת שמיים המתאימה למישהי חרדית. דבריה חלחלו בלבי ובנשמתי. באותו היום הלכתי לקנות חצאיות וגרביונים, וזרקתי את כל המכנסיים שבארון. מעתה הייתי בטוחה ונחושה איזה בן זוג אני בדיוק מחפשת, ושכעת אמצא בקלות את האחד המתאים לי.

אך זו היתה רק תחילתו של מסע מייגע, מסע מלא בדמעות, כאב וייאוש. באמצע המסע פנה אלי אדם שבקושי הכיר אותי, ואמר לי: יש לי בת דודה חרדית, היא בטוח תמצא עבורך מישהו. אני והיא הפכנו לאחיות. היא שמה לה למטרה לחתן אותי, ועסקה בזה בכל שעות היממה, היא התקשרה לכל הישיבות הקיימות, הפעילה את מיטב הקשרים ולא ויתרה לרגע.

ערב אחד התקשרה לספר לי שיש הצעה רלוונטית. הסכמתי לנסות, יצאתי לכמה פגישות, הייתי מלאת ספקות ולא ידעתי כיצד מחליטים אם מתחתנים או לא. הייתי מבולבלת, ביקשתי מה' שיעזור לי ויכוון אותי לקבל את ההחלטה הנכונה.

למחרת קמתי עם חום גבוה וכאבים בכל הגוף. חליתי בשפעת קשה למשך עשרה ימים, בהם היה לי זמן רב לחשוב. התקשרתי לרבנית שלי וסיפרתי לה על ההתלבטויות שלי. באותה השנייה היא ענתה לי: "הוא אינו בדרגה שלך, פחות מתאים לבית שאת רוצה ומסוגלת להקים". מיותר לציין שכאשר עושים שאלת רב פועלים על פי התשובה. החלטתי להמשיך הלאה.

החברה שלי לא ויתרה, הוציאה אותי לפגישה אחרי פגישה אחרי פגישה. הייתי כבר מותשת, מיואשת, לא האמנתי שבסוף אזכה לעמוד תחת חופה וקידושין.

אחרי תקופה של קצרה של הרבה פגישות, החלטתי שמספיק. אמרתי לה': אם להתחתן משמע לסבול כל כך הרבה ייסורים - אני בוחרת להישאר רווקה. ישבתי על הרצפה בחדר ובכיתי כמו שבחיים לא בכיתי, והחלטתי שזהו, אשלים עם המצב של הרווקות.

למחרת קיבלתי הודעה מחברה לעבודה, שסיפרה שמישהי שלא גרה ביישוב שלה שלחה הודעה בקבוצת היישוב על בחור חרדי שמחפש שידוך, ואולי זה יתאים לי. מיד עניתי לה שאינני רוצה לצאת לעוד פגישות, וכי החלטתי שאני אשאר רווקה. היא כעסה על התשובה שלי וביקשה שלא אתייאש. לא רציתי לפגוע בה, ולכן החלטתי להתעניין, ולאחר מכן להוריד את השידוך מחוסר התאמה. לפני שפנינו להכרות ערכתי בירורים. התקשרתי לאישה שהציעה אותו בקבוצה. היא סיפרה שהיא בטעות נמצאת בקבוצה הזו, ושהיא אינה מכירה את הבחור. היא סיפרה כך: "הוא היה קונה משחת שיניים ממישהי שאני מכירה. היא הפסיקה למכור והעבירה את הלקוחות אלי. הוא שלח הודעה שהוא מעוניין לקנות משחת שיניים. אני ראיתי את התמונה שלו, ובטעות נפלטה לי השאלה - האם אתה רווק?". היא המשיכה ואמרה כי היא אינה יודעת מדוע שאלה זאת בכלל, ויודעת שאין הדבר מקובל. הבחור ענה שכן, והיא מצידה הרגישה מחויבות לנסות למצוא לו מישהי, שהרי היא בכלל לא מכירה חרדיות, ולכן פרסמה בכל מיני קבוצות.

פניתי לרבנית שלי והתייעצתי איתה לגבי השידוך. המשודך הינו חסיד בלעזא, חרדי מבית, בעוד אני ספרדייה, חוזרת בתשובה מבית מסורתי. הרבנית לא הבינה כיצד נוצר מצב בו חסיד בלעזא מגיע אלי, והסבירה לי את המורכבות בפערים בנינו ושזה נראה לה פחות מתאים. קיבלתי את תשובתה בהבנה ובאהבה מלאה, וניתקנו את השיחה. לאחר שתי דקות קיבלתי שיחה מהרבנית, שאמרה: "הרב שמע את השיחה, ואמר שכדאי שתצאו ותנסו".

נפגשנו. ניסנו להבין כיצד מתגברים על הפערים, ועל מה כל אחד מאיתנו מסוגל להתפשר. לקראת סוף הפגישה סיפר לי הבחור שהוא שלח לי פעם הודעה באתר "שבע ברכות" ולא עניתי לו. לימים מסתבר שזה היה בתקופה שלא הייתי בדרגה מספיק מתאימה להשתדך עם חסיד.

יחד התחלנו מסע של קבלה, משפחתי אותו ומשפחתו אותי. כיום אנו נשואים באושר ובהרמוניה, זכיתי להיכנס למשפחה חמה המקבלת אותי באהבה, ומשפחתי אוהבת אותו כאילו היה ילדם. אני רוצה לשלוח את ברכתי לכל הרווקים והרווקות שיזכו לראות בחופתם במהרה, שיתנו הזדמנות גם לשידוכים שלא בדיוק כפי שרצינו וחשבנו, כי הרי נסתרות דרכי ה'. לזכור שהכי חשוך לפני עלות השחר, ושישועת ה' באמת כהרף עין.