מיומנה של טלפנית: אפשר לשים עמדת תפילין בבסיס צבאי?

משיחת השבוע.

"קוראים לי דלית, אני מתקשרת לגבי עמדות התפילין שפרסמתם. אשמח שתפרטי לי יותר על הפרויקט".

"בשמחה. מדובר בזכות קניית עמדה כזו לשנה. בעצם את מקבלת את הזכות של כל העוברים והשבים שיניחו תפילין במקום. התפילין שבמקום ישרתו, או יזכו, במקרה שלנו, את העוברים והשבים. אנו מעמידים את העמדות במקומות הומים – קניונים, מספרות לגברים, עסקים ובכל מקום שבו יהיה פוטנציאל לקיום מצוות תפילין פעמים רבות ככל האפשר. בצורה זו נזכה יהודים רבים שלא זוכים לקיים את מצוות "וקשרתם לאות על ידך...", מחוסר ידע, ואולי גם לא יודעים את סוד האדיר הצפון בקוביות השחורות מקלף. מן הסתם גם אינם בקיאים בתפילין כשרות ומהודרות העשויות כדין. בנוסף יונצח השם שתרצי על העמדה לעילוי נשמת".

"את משמחת אותי כל כך, זה בדיוק מה שחיפשתי לעילוי נשמת בני", התרגשה האם השכולה.

"נראה שאת עושה את הדבר הנכון לבנך היקר", אמרתי, וחשתי את הכאב עם תחושת ההקלה של האם.

דלית איבדה את בנה החייל לפני חצי שנה בעת מילוי תפקידו. הצער הנורא היכה בה, והשאיר חלל עמוק בלבה. כשהיא שמעה על פרויקט עמדות התפילין של הידברות, הבינה שיש פה משהו אדיר, לעשות משהו למען עילוי נשמת בנה היקר, ואולי בזה להשקיט את החידלון והאבדון הנורא. אולי יש בזה לחדש במשהו רוחני את הקשר עם בנה יהודאי ז"ל, ולשמח אותו.

"את יודעת שהוא החל להתחזק בהנחת תפילין לפני שנהרג? אני רוצה להיות בטוחה שטוב לו, שהוא נמצא במקום טוב. אני כבר לא אוכל ללוות אותו, לתת או להעניק לו. אבל אני בטוחה יותר מכל שאם הוא היה יכול, היה מבקש להמשיך את המצווה שהתחיל. לכן אני מוכנה הכול לעשות כדי שיניחו תפילין כמה שיותר. שהמצווה תמשיך להיזקף לזכותו".

"את ממשיכה לדאוג לנשמתו, וזה מדהים".

"רק תנאי אחד יש לי, חשוב לי שהעמדה תהיה בבסיס הצבאי שלו. במקום שהוא היה קשור אליו מאוד".

"נראה לי שהעיקר שיניחו תפילין לעילוי נשמת יהודאי בן דלית, ולא נראה לי שהמיקום רלוונטי".

"אני בכל זאת מתעקשת שהמיקום יהיה במקום בו שירת והגן על עם ישראל".

"אני מבינה. אבל יש לנו פרוצדורה מסודרת. אנו צריכים לקבל פניה מהבסיס, שהם רוצים להניח שם את העמדה, ואם לא נקבל - אז קודם נצטרך לשלוח איש צוות שלנו לבדוק אם המקום רלוונטי".

"אם כך, אמתין. חשוב לי שזה יהיה בסיס צה"ל".

הנחתי את השפופרת במקומה. הבנתי שהעניין ירד מהפרק, ומי יודע אם זה לא סופי. אולי תחזור בכל זאת לגבי מיקום רלוונטי ומעשי יותר. אולי תגיע למסקנה שהזכות היא העיקר, ולא המקום.

לאחר שעה הגיעה שיחה נוספת, שהפכה את השעה הכול כך שגרתית במוקד התרומות, להתגלות ההשגחה האלוקית.

"שמעתי על עמדות התפילין שלכם, ואני מעוניין שיניחו אצלי עמדת תפילין. יש כאן ביקוש גדול".

"איפה בדיוק תרצה שיניחו את העמדה?".

"בבסיס הצבאי שלנו".

"בבסיס הצבאי?", קראתי בתדהמה. איזה צירוף מקרים.

"למה?".

"איפה זה?".

"במקום y".

"אני לא מאמינה. פשוט לפני שעה מישהי רצתה לקנות עמדה לאותו בסיס".

"מעניין. בכל מקרה אני רוצה להקדיש את זה לחבר טוב מהבסיס, שנפל בעת מילוי תפקידו".

"מה השם שלו?", שאלתי.

"יהודאי בן דלית".

"זה בדיוק הבן של דלית שנכנסה בשיחה הקודמת. צירוף מקרים שמימי".

"???".

מיהרתי לחזור לדלית, ואמרתי לה: "למקום שבן אדם רוצה לילך, מוליכים אותו מן השמים. הכול מסודר. תהיה לך עמדה בבסיס שרצית".

"מי הצליח כל כך מהר לסדר לי את המיקום שרציתי?".

"הקב"ה בכבודו ובעצמו, שהזיז בשבילך את המהלכים תוך שעה".

כל מילה נוספת- מיותרת.