איסור ריבית והכלכלה המודרנית: מה דעתה של התורה על חוסר השוויון בעולם?

בפרשתנו פרק כב פסוק כד: "אִם כֶּסֶף תַּלווה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". בפסוק זה נאמרו שלשה עניינים א. מצות ההלואה לעני ב. איסור להיות כנושה ללווה כאשר אין לו ג. איסור ריבית המתייחס לכל לווה כאמור בספר דברים פרק כג פסוק כ': "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ וכפי שנפסק להלכה".

איסור ריבית חמור מאד וענשו גדול, 'רבית' = תרי"ב וכאילו עובר על כל תרי"ב מצוות שנוספות על איסור ריבית. ולא זו בלבד אלא שכאשר אדם מלווה או לווה בריבית העבירה מתקיימת בכל רגע ורגע.

מהו טעמו של איסור זה? הרי לכאורה האדם משכיר את מעותיו כמו שהוא משכיר את ביתו? גם לעני אין חובה להשכיר בחינם ועל אחת כמה וכמה כאשר הלווה עושה עסקים ומרויח מכספו?

האם זהו 'חוק' ללא הבנה? או שמא בא איסור זה להגביל את תחושת הכח של בעל ההון ולהזכיר לו שהאלוקים הוא בעלים על ממונו? ומשום כך באמת חומרתו של האיסור. הבה נעיין בכמה הצעות להסבר העניין ביניהם הצעה חדשנית המבטאת את הפרובלמות של הצדק החברתי.

נפתח בהסבר פשטני יותר. יתכן שהתורה כתבה את איסור הריבית בפרשתנו כחלק ממערכת התמיכה במי שמתקשה כלכלית (מצות הלוואה ואיסור להיות כנושה) כדי להורות שבאמת מצד שורש המצוה אכן היה ראוי שחובת הלוואה ללא ריבית תהיה רק במקרה של סעד ותמיכה, אולם לא תמיד ניתן הדבר להגדרה. לעיתים גם אדם בעל אמצעים נמצא בקשיים וההלואה הינה בגדר חמצן עבורו ובכלל 'וחי אחיך עמך' ולעיתים גם אדם שאינו מזוהה כבעל אמצעים לוקח הלואה על מנת להשקיע ולהשיג את פת לחמו.

ונמצא כמו בהרבה מדיני התורה שאכן ישנם מקרים שמצד טעם האיסור היו יכולים להיות מותרים, אולם 'התורה על הרוב תדבר' וקבעה גבולות של איסור והיתר המתאימים לרוב המצבים. הסבר זה לא מניח את הדעת במיוחד במציאות הכלכלית בת ימינו שרוב ההשקעות גם של העשירים ממומנות בהלוואות ובכל זאת ללא 'היתר עיסקא' המגדיר את המלווה כשותף ברווחים לפי כל התנאים הנדרשים – האיסור קיים.

והצעה נוספת: רש"י על אתר בפרשתנו מסביר את המילה 'נשך' המשמשת בתורה ככינוי לריבית "נשך - רבית שהוא כנשיכת נחש, שנושך חבורה קטנה ברגלו ואינו מרגיש, ופתאום הוא מבצבץ ונופח עד קדקדו, כך רבית, אינו מרגיש ואינו ניכר עד שהרבית עולה ומחסרו ממון הרבה"

על בסיס רעיון זה ויתירה מזאת מציע גאון ההבנה התלמודית הגאון רבי שמעון שקאפ בסוף ספרו הנודע 'שערי יושר' - גישה חדשה שעל אף ההתחייבות המוקדמת הנותנת תוקף משפטי מלא, יש בריבית סרך של גזל מפני חסרון השלמה והכרה של המתחייב בהשלכות הריבית. ועל אף שמבחינה משפטית התחייבות הלווה תקפה אולם כיון שאינה נעשית בלב שלם ובהכרה ברורה של התוצאות (ולעיתים מתוך לחץ) יש בה סרך וריח של גזל ולכן אסרתה התורה.

לדעתו האדם המתחייב ריבית אינו מודע מספיק ל'נשך' ולהתפתחות של החוב הטופח לממדים עצומים של ריבית, וכפי שמשתמע בדברי רש"י.

אכן לא מובן די הצורך מדוע לא ניתן לחשב את הריבית בצורה ברורה הרי זוהי 'ריבית קצוצה' ורק במקרה שיש ריבית דריבית כפי הנהוג היום יש משמעות מובנת לדבריו.

הסוציאליזם מול הקפיטליזם

מימות עולם עומדת על הפרק שאלת השוויוניות בין בני אנוש, רגש הצדק הטבעי זועק נגד חוסר השוויון בין עשירים ועניים, ומתקומם נגד ניצול כח העבודה של המון העם לטובת התעשרותם המהירה של השכבות המבוססות העליונות.

ומנגד לא מעטים הם מגרעותיה של שיטת השוויון והשיתופיות. מן הקומוניזם ועד הקיבוץ הוכח כי ללא גורם מדרבן של תחרותיות והישגיות שוקעת כל החברה בתרדמת.

כך נראה לפרש את טענתו של אלכסנדר מוקדון למלך קציה באותו מעשה שמספרים חכמינו, כי כשהגיע במסעותיו למדינת קציה ביקש לראות את המלך במשפט העם, והנה באו לפניו שני בעלי דינים וזה דבר משפטם: האחד קנה שדה מחברו ומצא בה מטמון, המוצא טוען 'לא קניתיו - ושלך הוא', ואילו המוכר טוען 'את כל אשר בשדה קנית'. ויאמר מלך קציה: 'היש לכם בן ובת', ויאמרו 'הן', 'אם כן השיאו את בנו של זה לבתו של חברו ותנו לזוג הצעיר את המטמון'... קם אלכסנדר מוקדון ויאמר: 'אילו לפני באו הייתי הורג את שניהם ולוקח את האוצר לגנזי המלוכה'.

ואנו תמהים - אלכסנדר שחכם היה ותלמידו של אריסטו מה ראה לשטות זו? הא ניחא שהיה לוקח את המטמון לגנזי המלוכה אבל מדוע יהרוג את שניהם?

ונראה כי דעתו היתה שגישתם של שנים אלו המבטלת את נטיית ההישגיות ואת הרכושנות האנושית הטבעית - הינה הרס לחיי הכלכלה של מדינה... אולי הגזים האימפריאליסט היוני, אבל יש צדק בהנחה שבהעדר תחרות לא יצלח עם ובביטול הרכושנות תשקע הכלכלה.

ובכל זאת, יש גם צד מקומם בעושר הבלתי שוויוני במיוחד כאשר לעיתים הוא נרכש על ידי ניצול החלש.

מה העמדה שמציגה התורה לכך ומה דעתה על חוסר השוויון הקיים בעולם וגם בעם ישראל? לכאורה אין אנו מוצאים שום סימן ויחס לאיזו מגמה של שיתופיות במשפט התורה, אין לנו אלא מצות צדקה ומצות תמיכת הזולת בטרם יקרוס.

אכן חידוש נתחדש לנו אותו למדתי מבין השורות של דברי מהר"ל בנתיב הצדקה פרק ו', ונראה בעקבות דבריו כי איסור ריבית הינו פן של רעיון השיתופיות! באיסור ריבית נפתחת בתורה גישה חדשה ומעניינת. מצד אחד ניתנת לכל אדם האפשרות להתעשר כפי שיוכל והוא הבעלים על רכושו עם כל ההגנה על זכויותיו, (ומשום כך אין חובה להלוות לעשיר מכיון שחובה כזו היתה פוגעת ומערערת את הצד השני של המטבע, הבעלות והתחרותיות).

ומאידך במישור אחד של המערכת הכלכלית צוותה התורה על בעל ההון לתת גם לזולתו את האפשרות לעשות חיל ולשתף את אחיו ביכולות העודפות שלו. אין זו צדקה, גם מן העשיר אסור לקחת ריבית והריבית כאשר היא נלקחת באיסור אינה פוגעת בצדק המשפטי, ובכל זאת צוותה תורה על מתן הלואה ללא ריבית ובזאת חינכה את האדם לשתף את זולתו בעושרו ובהצלחתו. אם צודקים אנו, ניתנה במצוה זו זווית של יחס שיתופי התורם לאיזון חברתי בלא לבטל את כוחות השוק ואת התחרותיות והעצמאות הכלכלית של כל פרט. וראה עוד את דבריו המאלפים של הרב הירש בפירושו לתורה בפרשתנו – המבטא רעיון הקרוב ברוחו לדברנו.