איך מתמודדים עם אכילה רגשית? בואי לקבל את המפתח להצלחה

היא מנסה למשוך את עצמה החוצה אבל זה לא ממש מצליח.

היא קוראת עוד ועוד שיטות לדיאטה, אבל המתוק הזה לא עוזב אותה.

היא מתיישבת מולי על הכורסא, מספרת שזה היה ניצחון שלה

לצאת מירושלים ולהגיע לקליניקה שלי,

ופותחת את הנושא של המתוק.

"אם זה היה נגמר בכמה קילוגרמים בודדים, דיינו.

אבל אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה!

18 קילו מיותרים אני סוחבת איתי בשנתיים האחרונות."

ואיך זה קשור לכאן? אני בודקת בעדינות.

"אה, זאת הנקודה!" היא מסתכלת לי עמוק לתוך העיניים

"השוקולד עושה לי קצת טוב בלב,

אבל לא מעבר. זה מסתיר לי את העצוב שבלב".

אוכל. התמכרות. רגש.

לפעמים אנחנו לא שמים לב איזה קשר חזק

יש בין המילים האלה.

כל כך הרבה שיחות נשים, פטפוטים בין התורות

נוגעים בנושא הזה של אוכל. נוגעים ולא נוגעים.

יצא לך פעם לחשוב על המשמעות של אוכל בחיים שלך?

מה האוכל מסמל עבורנו? בני האדם?

בברכת המזון אנחנו מברכים: "הזן את העולם כולו בטובו"

הזן- מלשון הזנה. האוכל מזין את הגוף שלנו.

אין אוכל- אין חיים.

הבעיה מתחילה שהתפקידים מתחילים להתבלבל,

המגרשים מתחילים להתערבב,

והאוכל נכנס לנו תחת הקטגוריה של הזנה רגשית.

אם זה קורה פעם בשנה- דיינו.

הבעיה מתחילה כשהמגנט הזה של אוכל- מפצה- כאב -לב

חוצה גבולות, ואז הוא מתחיל להרגיש כמו שאומרים

התמכרות.

קשה להפסיק.

קשה להיגמל.

כך קורה שאישה יקרה, נשמה טובה,

שאולי במקרה היא ממש את או אני,

מרגישות חוסר בלב.

חוסר באהבה, חוסר בחום, חוסר במקום,

חוסר בכבוד, חוסר בלב.

הי, צריך להזין פה משהו. רעב לי בפנים.

מה עושים? קדימה שוקולד!

ואז כמובן, כמו חצוצרות בתרועות גדולות,

מתחילות גם הביקורות מבחוץ:

"זה לא מסובך לעשות דיאטה-

פשוט תפסיקי לאכול מתוק!"

תודה רבה. גם אני יודעת לקרוא קלוריות בגב העטיפה.

זה לא הסיפור, זה פשוט לא מצליח לי ברגע האמת.

הקילוגרמים במשקל מתחילים להלחיץ,

ו... אז הכניסה ללופ של כעס עצמי היא כמעט בלתי נמנעת.

זה לא עניין של שכל, זה עניין של רגש.

זה ענין של הזנה לנפש,

זה עניין שהלב שלך צריך מזון כדי להיות בריא.

תתני לו מילים טובות, ובשפע.

תחמלי, תחבקי, תתחברי לאור שבך,

תראי את עצמך, נשמה טהורה שירדה לעולם.

תראי את עצמך, בורא כל העולמות האמין בך,

הוא נתן לך חיים, ואת כאן.

ואז,

זה יבוא מעצמו, כמו צימאון באמצע המדבר

שפוגש מקור של מים חיים,

כמו להזין את עצמך, לאט לאט ובחמלה גדולה,

כמו לתת מזון לנשמה.

אביטל אוחיון הינה מטפלת באומנויות M.A , מומחית לחוסן נשי ומפתחת גישת "חזקה מהחיים" - mitchaberet@gmail.co