סיון רהב מאיר: הרב אדלשטיין זצ"ל והפרטים הקטנים

הדבר הכי תמוה בפרשת השבוע שקראנו השבת, פרשת משפטים, הוא פרשת משפטים. רק בשבוע שעבר היינו בהר סיני וקיבלנו את עשרת הדברות. איך יכול להיות שאנחנו עוברים מהמעמד הדרמטי והמרגש, אל פרשה שיש בה רשימה של 53 מצוות, מכל תחומי החיים?

פרשנינו מסבירים שזו בדיוק הנקודה: דברים גדולים מתבטאים בפרטים הקטנים. הפרשה מדברת על משפחה ועל עסקים, על צדקה ועל חגים, על אכילה ועל חקלאות. על הכל. כדי לרדת מן ההר אל החיים, צריך לפרוט את הקולות והברקים של סיני אל תוך היומיום.

בשבת מלאו חמש שנים לפטירתו של הרב יעקב אדלשטיין, שהיה הרב של רמת השרון והיה דוגמה חיה לאידיאלים ולאמונות שהתבטאו במעשים היומיומיים.

הנה סיפור לדוגמה, שסיפרה לי תושבת רמת השרון: "עבדתי שנים במשק בית בבית הרב, והוא תמיד נהג להדליק עבורי את האור, אם ראה שלא הדלקתי בעצמי. הייתי שם גם ביום האחרון שלו בבית. זה היה יום שני, הזמינו לו רופא והם ישבו במטבח, ואז הוחלט שהרב בן ה-93 חייב לנסוע להתאשפז. הוא קם והלך לחדר שלו, אני הייתי בקצה השני של המסדרון, וזו הייתה שעת בין ערביים. לא חושך, אבל גם לא שמש של צהריים. הוא הלך ולחץ על מתג האור. זה היה מדהים. הוא הרי הולך לארוז כמה דברים לקראת האשפוז, אבל גם ברגע מתוח כזה הוא רגיש לאחר. זו הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. מהאשפוז הזה הוא כבר לא שב. הדבר האחרון שעשה לפני שיצא מביתו לנצח, היה לשים לב למנקה ולחזור כמה צעדים אחורה עבורה. במובן מסוים זה התפקיד של כולנו בעולם: להדליק אור".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".