אין למידה, אין זום – אבל יש שפע בידודים והדבקות: הכל למען הישרדות הממשלה

את ההודעה על ביטול השביתה בבתי הספר קיבלתי ביום חמישי בבוקר, בסמיכות להודעות על עוד מאומתים בכיתה של בתי. הסמיכות הזו חידדה את הפער המפלצתי בין המציאות המדומיינת שהממשלה וכמה מכלי התקשורת מבקשים לייצר, ובין מה שקורה בפועל. בראשית השבוע בתי שבה ללימודים אחרי שני בידודים רצופים. בשעות אחר הצהרים של אותו היום התבשרנו על עוד כמה מאומתים ששהו באותו היום בכיתה. למחרת היא – כמו הרבה מחבריה – כבר נשארה בבית. השילוב של נוכחות דלילה ומורות מאומתות הוביל לאיחוד כיתות ולקשיים משמעותיים בפעילות בית הספר, ולמרות זאת נעשים מאמצים מצד המחנכת והמורות המקצועיות ללמד בכיתה, ובמקביל לערוך מספר שיעורים בזום לטובת התלמידים שבבית: המאומתים, המבודדים על פי דין והמבודדים בחסדי הוריהם הדואגים לשלומם.

המציאות הזו, הקפריזית והכאוטית, שמסעירה את חייהם של הורים מורים ותלמידים, לא מרשימה במיוחד את שרת החינוך. רק לפני שבועיים, כשהתמונות בפוסטים ברשתות החברתיות יצרו את הרושם שמתנהל כאן קמפיין לאומי לעידוד ילודה (כולם עם שני פסים בבדיקה מהירה, מכלים עצביהם בפחמימות), טענה שרת החינוך ש"ההורים מצביעים ברגליים ושולחים את ילדיהם. אנחנו בנוכחות של יותר מ-90%".

ההצהרה המופרכת והמגוחכת של שרת החינוך התקבלה יחסית בשתיקה. היו מי שהגיבו לה – בהומור או בכעס – אבל הם היו מעטים מאוד. השתיקה המדהימה הזו נובעת בעיקר מאיתרוג תקשורתי אינטנסיבי עליו מנצחים בגאונות יועצי התקשורת שלה, שהשכילו למתג את כל החולקים עליה כביביסטים (שאשא ביטון על משרד הבריאות: "הם משתמשים נגדי בטרמינולוגיה של הליכוד"), ולגייס לטובתה את יו"ר הנהגת ההורים הארצית, שאני אשמח לדעת מי הם ההורים אותם הוא מייצג, כי אותי ואת הרבה ממכרי הוא לא.

אנחנו חיים במחזה אבסורד

שאשא ביטון דואה על הרוח השורה ברוב מערכות התקשורת מרגע שהושבעה הממשלה הנוכחית: רוח ההתעלמות. כל דבר שלילי בהתנהלות הממשלה לא מדווח אלא אם ממש אין ברירה, כמעט ולא מושמעת ביקורת ואין שום עניין או רצון לעמת את מקבלי ההחלטות עם המציאות או עם ההשלכות של ההחלטות שלהם. בניגוד לגלי תחלואה קודמים אנחנו לא מדווחים באובססיביות לגבי המספרים (שדאגו לשבש את מהימנותם על ידי פטור מבדיקות או לחילופין על ידי מחסור בערכות לבדיקה עצמית), גם לא לגבי הנפטרים, לגביהם כבר התבטאה שרת הפנים במלים "להכיל את המתים".

אנחנו חיים במחזה אבסורד השואב השראה מ'בגדי המלך החדשים': כולם יודעים שיש מחיר מר להרמת הידיים של הממשלה מהטיפול בגל הנוכחי, כולם יודעים שהשיקולים של מקבלי ההחלטות פוליטיים והישרדותיים, כולם מבינים שאי אפשר לכנות את מה שקורה בבתי הספר 'למידה משמעותית', ונכון היה ליזום חופשת חורף או לעבור לזום לתקופה מסוימת, אבל כולם גם שותקים, כי אין להם אינטרס לדבר. הם מאוחדים סביב אינטרס אחר – הישרדות הממשלה.

(צילום: GIL ELYAHU/POOL)

כדי לשמר את הישרדותה של הממשלה צריך לשמור על האינטרסים הפוליטיים של החברים בה. אי אפשר לאתגר את שר האוצר המסרב לשלם פיצויים למי שראויים להם, אי אפשר לומר שהאלקטורט היחיד של שרת החינוך כרגע הם מתנגדי חיסונים ומכחישי קורונה, אי אפשר להודות שראש הממשלה המכהן שגה מהותית בהבנת המציאות ובצעדים שנקט – או לא נקט – כדי להתמודד איתה. וכך כל עוד השקר נשמר, אפשר להתלהב ולהתפעם מבגדיו החדשים של המלך הערום, וגם לומר שבתי הספר בנוכחות של תשעים אחוז, או שהד"ר אלרעי פרייס, רופאה בכירה עם קריירה מרשימה, שיכולה להתפרנס בשקט ובשפע בשוק הפרטי, וסופגת כבר מעל לשנה קיתונות של חירופים וגידופים, טיפשות ונכלוליות - מונעת מ"גחמות אישיות".

ביום רביעי האחרון, יממה לפני שנכנסה לתוקף התקנה המבטלת את חובת הבידוד לילדים, וכמה שעות לפני שקראה יפה בן דויד לציבור המורים לא להגיע למוסדות החינוך, אמר לרשת ב' הפרופ' צחי גרוסמן, יו"ר איגוד רופאי הילדים וחבר בצוות הטיפול במגפות, את הדברים הבאים: "אנחנו באיגוד מרימים דגל אדום וממליצים לא לבטל מחר את בידוד הילדים. תוך ארבעה ימים נצפתה הכפלה במספר הילדים במצב קשה. אנחנו מאוד חוששים מהמתווה. גם בכירי משרד הבריאות בעד עצירה. עוד לא מאוחר לשנות". הדברים הללו עברו ללא התייחסות, והפטור מבידוד נכנס לתוקפו.

בדרך לתקנה הזו התעלמו מקבלי ההחלטות מנתוני התחלואה, מתפוסת מחלקות הקורונה, ממצבו הקשה של הסגל הרפואי, מהמלצות מומחי רפואת ילדים, מהמלצות הדרג המקצועי במשרד הבריאות, ומנתונים שמגיעים מהעולם לגבי תחלואת ילדים קשה ותסמונת פימס. התעלמו כמובן גם מזכויותיהם של המורים, מהדבקות שיקרו בתוך המשפחות, כולל אוכלוסיות בסיכון, ומהעובדה שהורים רבים יהססו לשלוח את ילדיהם למערכת חינוך מוכת קורונה.

הנימוק הרשמי של השרה שאשא ביטון לביטול הבידוד הוא "רווחת הילדים". אין חולק ששגרת חיים תקינה תיטיב עם רווחתם של ילדי ישראל. אבל על איזו רווחה אפשר לדבר בנסיבות של הדבקה המונית? ידוע שפעוטות סבורים שבזמן שהם עוצמים עיניים הם הופכים לבלתי נראים ואף אחד לא רואה אותם. אני תוהה האם בזמן שאנחנו עוצמים או מאולצים לעצום עיניים אל מול המציאות שלפנינו - המגיפה תסכים לעצום גם היא.