מעגל הקסמים השלילי של הנערים המתמודדים

במאמר הקודם הרחבנו על קשת התחושות הקשות של ההורים, שמגיעות עם תהליך ההתבגרות של בנם, אובדן שליטה, תסכול, איום, בהלה, עצב, מתחים וכעסים.

כאשר הורים פועלים מתוך אותו הקושי ומנסים "לחנך" את המתבגר שלהם לנהוג כמו שהם רוצים, כמעט בטוח שסופם להרוס הרבה יותר מאשר לתקן. כפי שהזכרנו, קשת הרגשות הללו מולידה בתוכם כעס גדול כלפיו. מה עשית לנו? מה עשית להורים שלך? לאחים? למשפחה? אין לך רחמים? את/ה מפרק/ת לנו את הבית! הכעס עלול להיות כעס קשה מאוד, והאמת היא שהכעס הוא טבעי ולעיתים מוצדק ביותר... אך מבלי שיתכוונו הם מעבירים את אותם אכזבה ותסכול לנער בשלל דרכים.

בדיבור - בתוכן הדברים, "איך אתה מסוגל? אין לך בושה? מה יהיה איתך? מי ירצה אותך? אתה הורס את המשפחה שלך!". חלק מההורים עלול מבלי משים להשפיל, לצעוק ולבייש את הנער, לאיים ולהעניש.

בהתנהגות, בשפת הגוף – חוסר אמון, סלידה, קרירות, התעלמות או פאניקה. לפעמים הרגשות הקשים קרובים אפילו לשנאה ולניכור, עד שמגיעים למצב של הרחקה מהבית, "קח את הדברים שלך ולך...".

גם האווירה ששוררת בבית משתנה לבלי היכר, מאווירה של בית חם, אוהב ומכיל, בית שמח, לאווירה של בית טעון באנרגיה שלילית, בעצבנות, לחץ ואפילו אבל ואובדן. הורים תשושים, סחוטים וכועסים...

התוצאה הטבעית כל כך של כל זה, היא שהנער יחפש לברוח החוצה כמה שיותר. יש מתבגרים שאפילו במודע יודעים לומר כי הם מעדיפים להסתובב ברחובות משועממים, "העיקר לא להיכנס הביתה". ומה מצפה להם ברחוב? ניסיונות, סכנות רוחניות וגשמיות.

וכך מתחיל "מעגל הקסמים השלילי" להסתובב, ממש כמו כדור שלג.

הנה מה שחווים ההורים:

אירוע - המתבגר התחצף / אמר / עשה / נעלם (הוסיפו את החסר...).

פרשנות שגויה - ההורים לא מבינים שזהו אך חיפוש עצמי ובלבול, נער צעיר הזקוק לאוזן קשבת והכוונה עדינה.

רגש – ההורים מתוסכלים ומאוכזבים.

תגובה – בעקבות הפרשנות השגויה והרגש שמגיע בעקבותיה, הם כועסים, מבקרים, צועקים...

תגובת ההורים היא האירוע שמזין את המעגל השלילי הבא, אותו חווה הנער עצמו:

אירוע – ההורים כעסו / צעקו / ביקרו.

פרשנות שגויה – המתבגר מפרש זאת "הנה, הם לא באמת אוהבים אותי, לא מעניין אותם מה עובר עלי... הם עסוקים רק בבושה שלהם. בסדר, גם לי לא אכפת!".

רגש – בדידות, תלישות, חוסר אהבה ושייכות.

תגובה - הנער מתרחק יותר ונסגר.

וזה מזין ומביא את האירוע הבא... ומחריף את המצב...

ככל שההורים מגבירים את המינון של הכעסים במילים ובמעשים, הנער מתרחק יותר ויותר. כל תגובה מוסיפה שמן למדורה, והקשר רק הולך ומתנתק, עד שמגיעים למצב של אובדן שליטה ולהידרדרות דרסטית במערכת היחסים.

לפני שנגיע לעצות מעשיות מהשטח, חשוב לומר שלמרות שהמצב כרגע נראה גרוע ולא ניתן להמשיך בצורה הזו, זהו אינו מצב נצחי... יש לזה תאריך תפוגה. גיל ההתבגרות הוא חיסרון זמני... בעבודה נכונה של ההורים, ודאי הוא שלאחר תקופת ההתבגרות הנער יחזור להיות קשור להוריו, והפעם מתוך מקום מבורר יותר, מתוך מקום בוגר. החכמה היא לעזור לו לעבור את הגל הזה בצורה הטובה ביותר, עם כמה שפחות צלקות ושריטות, עם כמה שפחות משקעים. שלא נצטרך אחר כך לתקן ולשפר דברים נוספים.

על כך ועוד, במאמרים הבאים.