חברה שלי, שאלת למה אני חלשה וחיוורת. יש לי תשובות

חברה שלי, רציתי לכתוב לך משהו.

הוא יושב לי בלב. חיכה נואשות להזדמנות בה אכתוב אותו, והיא הגיעה.

המילים הכתיבו את עצמן, נורו לדף עם זרם דמעות.

שאלת אותי לאחרונה למה אני מחסרת הרבה בסמינר?

למה אני חיוורת? ואני רק חייכתי אלייך חיוך מזויף ושתקתי, כי מה יש לומר.

כשהגעתי לכיתה ביום הראשון ללימודים, בטח חשבת שאני ילדה רגילה. ובאמת אני רגילה, ונראית  כך. שום דבר לא מסגיר את המחלה שלי. לא הכרת את העבר שלי, אני תלמידה חדשה. לא ידעת שהיו תקופות שלא יכולתי ללכת וצלעתי בקושי על קביים. ולפעמים, כשנגמר לי הכוח, כבר ישבתי על  כיסא גלגלים. איך תדעי? אני עומדת מולך על שתי רגלי, מטפסת איתך בגרם המדרגות במהירות עד לכיתה שלנו בקומה חמישית.

רואים עלי משהו? נכון שלא?

ואת יודעת מה, את התיק הרפואי שלי לא אפתח בפניך. לעולם לא תוכלי לדעת איזו מחלה מקוננת בגופי, אילו טיפולים המחוללים בי שמות אני עוברת ועם איזה תופעות לוואי נבחרתי להתמודד.

לא התלוננתי, רק ביקשתי שתביני.

אם אני חיוורת, תוכלי לפנות ולהאיר לי בעדינות, רק לא לחזור על הדקלום הזה כל יום מחדש.

אני יודעת שהברזל שלי נחת לרצפה, אני מרגישה חלשה גם ככה.

ואם המושב לידך בכיתה נשאר ריק, אל תחשבי שחסרתי היום כי יצאתי לי לקניות או לקחתי חופשה. אני שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה, מבטיחה. החולשה האיומה, הסחרחורות והבחילות השאירו אותי שם, להתיידד בשתיקה עם הכרית. לתת לה לספוג את הדמעות. אני לא מזלזלת בלימודים. פעם, כשהייתי בריאה, מאה ותשעים ותשע התנוססו לי בראש המבחנים. הייתי חרוצה ומשקיעה, כי היו לי יותר כוחות מהיום.

אל תחשבי שאני מסכנה, מעולם לא הייתי. החיים שלי טובים, באמת. מלאי אתגרים, נכון. אבל טובים באמת.

ואל תרחמי עלי, אני לא זקוקה לרחמים. אלוקים מונה את הדמעות שלי ואוסף אותי אליו.

אני בידיים הכי רחומות שיש.

רציתי שתדעי שלא כל דבר צריך לדעת על האחר. לא כולם בוחרים לשתף, ויש להם סיבות משלהם.

יש אנשים שמתמודדים, עוברים אתגרים שוטפים וחורקים שיניים. הם אולי נראים חזקים ומרשימים, אך לא תמיד תוכלי לדעת מה עומד מאחורי התדמית הזאת. רק בקשתי שתביני, טוב?

תביני את החיסורים, את השתיקות, את הכאב, את הפרצוף החיוור, את הילדה החולה-בריאה שעומדת מולך ולא תמיד יש לה מילים.

תודה לך, תודה שהבנת את כל החולים שהמחלה שלהם לא כתובה על המצח.

ליאל

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.