האם חזן צריך זקן? האם מותר לאכול פירות כלאיים? והאם מותר להתעטש בתפילת שמונה עשרה?

1. האם לגויים יש נשמה, רוח ונפש?

לגוי יש רק נפש, ולא רוח ונשמה. נפשו של הגוי אינה מתבטלת אלא חיה לנצח כדרך כל נפש, ועומדת לתת דין וחשבון על כל מעשיה, ומקבלת שכר נצחי או עונש בהתאם למעשיה בעולם הזה.

ההגדרות של נפש ונשמה הינם בהתאם לשורשם בעולם הרוחני, שהנפש שורשה בעולם העשייה, והנשמה שורשה בעולם האצילות.

* * *

2. האם צריך שיהיה לחזן זקן?

אין למנות חזן קבוע אלא מי שנתמלא זקנו, מפני כבוד הציבור. אבל באקראי בעלמא, אם הוא בן שלוש עשרה שנים מלאות, והביא שתי שערות, רשאי להיות חזן.

והיתר זה להיות חזן באקראי, היינו בשאר ימות השנה, אבל בתעניות ובראש השנה וביום הכיפורים, אין להקל בזה אפילו על ידי מחילת הציבור (שלחן ערוך סימן נ"ג סעיף ו' ומשנה ברורה שם).

ומה שאין מקפידים בישיבות שיהיה החזן רק מי שנתמלא זקנו, הוא משום שנחשב כאקראי ולא כקביעות גמורה, ו"בישיבה קטנה" בלאו הכי נראה שאין קפידא בדבר, כי רובם ככולם עדיין לא נתמלא זקנם ואין בזה חשש של כבוד הציבור. ומה שרגילים בכך הוא מפני שצורך חשוב הוא לחנכם לעבור לפני התיבה (הליכות שלמה חלק א' פרק ב' הערה 76 בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל).

* * *

3. האם למלאכים יש שכר על מעשיהם / מילוי תפקידם? לדוגמא, היצר הרע רוצה להפיל את האדם, ובמידה והאדם הצליח לעמוד בניסיון כלשהו - אזי המלאך היצר הרע לא הצליח, אבל במידה והצליח והאדם כשל בניסיון - המלאך מקבל שכר?

מבואר בספרים שמלאך שהצליח בתפקידו הוא זכאי לומר שירה לפני מלך מלכי המלכים, וזה שכר גדול ועצום ועונג בלתי נתפס למלאך.

(צילום: shutterstock)

4. איך אפשר לדעת היום מי רב או רבנית אמיתיים, ומי הולך בדרך ה' המקורית והאמיתית של עם ישראל? היום בעידן הטכנולוגי כל אחד משתף, עושה הרצאות בכל התחומים, ובפרט בתחום התורה וההלכה צצים להם כל הזמן אנשים חדשים שמכנים עצמם אנשי דת. איך אפשר לדעת שלא נפלתי על מישהו נוכל? מובן שיש רבנים שכולנו מכירים וסומכים עליהם, אבל סתם לדוגמה, אני יכולה לראות סדרת הרצאות של רבנית חדשה שאיני מכירה כי התוכן שלה מעניין. אבל אם הרבנית הזו רפורמית? ולא ידעתי? וכל מה ששמעתי עיוות לי את התפיסה היהודית המקורית חס ושלום? האם יש דרך או רשימה כלשהי שמזהירה מפני מתחזים או רפורמים או מעוותי דת כאלה או אחרים?

אכן יש להיזהר מאוד אמת שיש רבים טובים אבל יש כאלו שהם פחות טובים, ראי כאן את הדרך לבדוק רבנים לראות אם הם מתאימים או לא.

* * *

5. עד כמה שידוע לי, אני מבינה שאסור לנו לצרוך פירות וירקות שהם הכלאה בין שני סוגי פירות. קראתי לא מזמן שהפרי קלמנטינה הוא הכלאה בין שני פירות הדר: טנג׳רין וחושחש. אז אני לא מבינה, איך זה יכול להיות שקלמנטינה היא כשרה?

שאלה טובה, שהרי יש איסור להרכיב שני סוגי עצי פרי זה בזה, וכמו שכתב השלחן ערוך יורה דעה (סימן רצ"ה סעיף א') כלאי האילנות הרי הם בכלל מה שנאמר שדך לא תזרע כלאים, כיצד? המרכיב אילן באילן, כגון שהרכיב יחור של תפוח באתרוג או אתרוג בתפוח הרי זה לוקה מן התורה, בכל מקום - בין בארץ בין בחוץ לארץ. 

והתשובה היא - על אף שאסור לעשות כן, וכן אסור לקיים עצים אלו, הפרי היוצא מהם מותר באכילה, וכמו שכתב השלחן ערוך (שם סעיף ז') אסור לקיים המורכב כלאים, אבל הפרי היוצא ממנו מותר, ואפילו לזה שעבר והרכיבו. ע"ש.

* * *

6. במידה ופגעתי במישהו לפני הרבה זמן (5 שנים בערך), איך עושים על זה תשובה? אולי אותו אדם לא זוכר וייפגע אם אזכיר לו בזמן שאבקש סליחה? ואם אין אפשרות לבקש סליחה פנים אל פנים, אפשר לבקש בהודעה? אשמח לתשובה.

באופן שהחבר לא יודע שדיברו עליו לשון הרע, ויש לשער שידיעה זו תגרום לו צער ועוגמת נפש, אין לפרט לו הסיפור, אלא יש לומר לו שאם פגע בו מבקש על הכל סליחה, ודי בכך (רבי משה שטרנבוך שליט"א בספרו מועדים וזמנים חלק א' סימן נ"ד, ששמע כן מרבי אליהו דסלר זצ"ל בשם רבי ישראל סלנטר זצ"ל. וכן פסק בחזון עובדיה הלכות ימים נוראים עמוד רמ"ד).

נכון יותר שאדם יבקש מחילה מחברו בפה מלא. אכן אם יש לו איזה קושי לעשות כן, ניתן לבקש מחילה גם על ידי מכתב, וכן עלי ידי הודעת טקסט, ובתנאי ששולח הטקסט יזדהה בפני האדם שהוא מבקש ממנו מחילה. ונכון מאוד שיבוא אחר כך לבקש ממנו מחילה בפה מלא.

מקורות: יעוין בפלא יועץ (ערך תשובה, ד"ה ואם היא) ובשו"ת יחוה דעת חלק ה' סימן מ"ד ובספר חזון עובדיה הלכות ימים נוראים (עמודים ר"מ-רמ"ב) ובספר חשוקי חמד על מסכת שבועות (עמודים ס"ז-ס"ח). וכן ע"ע בשו"ת כנפי יונה חלק א' (סימן י' אות ו') שהעלה, שאין נכון לבקש מחילה במייל או בסמס.

* * *

7. במשך שנת האבל של אבא שלי אסור לי להשתתף בשמחה. האם זה אומר שאני צריכה להיות עצובה כל השנה? אני אוהבת לצבוע ולצייר. האם מותר לי במשך שנת האבל?

את לא חייבת להיות עצובה, עם זאת יש פעולות של שמחה (כפי שהן מוגדרות בהלכה) שאסורות במשך השנה כדי שלא תסיחי דעתך מהאבל.

מותר לך לצבוע ולצייר כרגיל.

* * *

8. אני בת 25, אמא לשלושה ילדים יקרים. משתדלת בכל כוחי והרבה תפילות לגדל אותם בשמחה, ברוגע וססבלנות בדרך התורה והמצוות, אבל לצערי אני נופלת (כנראה כמו כל האמהות) לכעס, לחוסר סבלנות וכו'. השאלה שלי היא, רצוני הוא כמובן בעזרת ה' לגדל משפחה ברוכת ילדים, אבל באיזו זכות מותר לי להביא ילד לעולם כשאני יודעת שאני אכעס ואהיה בחוסר סבלנות כלפיו? אני יודעת שאין מושלם בעולם. אבל מה דעת התורה על העניין של להביא נשמות לעולם? גם אם אני לא מביא אותם לאמא מושלמת? מה מיוחד בללדת עוד ילדים ולהרחיב את המשפחה?

ראשית נשאל שאלה קצת מוזרה: האם את חושבת (ללא קשר לדת) שעדיף להם למות? הם סובלים כל כך שטוב מותם מחייהם? האם זאת תהיה המתת חסד "להרוג" אותם (או פשוט לא לתת להם חיים), כי אמא שלהם כועסת לפעמים? ברור שגם בתשובה גויית מוחלטת, ללא קשר לאלוקים, ולתורה היית עונה שחלילה לחשוב כך. וכבר נסתרה טענתך שעדיף לא להוליד ילדים כי הם "סובלים" מאימם "המרשעת". חייהם ודאי טובים ומאושרים גם אם את נותנת להם גבולות ומחנכת אותם, ולפעמים מתעצבת וצועקת עליהם, אפילו אם נניח שזה ללא הצדקה - עדיין רבים ימי השמחה שלהם על רגעי הצער.

בפן הדתי, ודאי זכות גדולה להביא בנים ובנות ולהרבות צבא ה' בעולם, וזכות גדולה להיות שותפים עם הקב"ה, שהרי שלושה שותפים באדם, ואת שותפה בכל אחד ואחת מילדייך עם בורא עולם שסומך עליך להפקיד בידך נשמה שהיא חלק אלוק ממעל, ולגדלה לתורה וליראת שמים. ואם בורא עולם סומך עליך - אין כל מקום לחשש שלך שמא את לא ראויה לגדל את ילדיך.

אציע גם לראות את הנאמר בלינק הבא' שיתן לך הרבה חיזוק להמשיך ולזכות להביא צבאות לבורא עולם.

* * *

9. הכלב של אחיין שלי קרע לו את התפילין. מה הוא צריך לעשות כלפי עצמו ועם התפילין?

חשוב מאוד לקבל על עצמו מכאן ואילך להניח את התפילין במקום שמור. כמו כן יקבל על עצמו להקפיד מאוד להניח תפילין ולשמור מאוד על קדושת התפילין, לא לדבר דברים בטלים ודברי שחוק חלילה בעת הנחת התפילין.

(צילום: shutterstock)

10. האם מותר להתעטש בתפילת שמונה עשרה?

מותר, ואף יש בזה סימן יפה, וכמו שאמרו בגמרא (ברכות דף כ"ד עמוד ב'), המתעטש בתפילתו - סימן יפה לו, כשם שעושים לו נחת רוח (שהעיטוש נחת רוח לאדם. רש"י) מלמטה, כך עושין לו נחת רוח מלמעלה - מן השמים למלאות שאלתו (רש"י). וכן הוא בשלחן ערוך (סימן ק"ג סעיף ג'): המתעטש בתפילתו, סימן יפה לו.