בליץ הראיונות של בנט נכשל – והוא מעיד על כישלון גדול יותר של התקשורת

ראש הממשלה נפתלי בנט הקדיש לאחרונה שעות רבות לצורך הענקת ראיונות לעיתונים מובילים בישראל. בראיונות הללו, שהתפרסמו בסוף השבוע האחרון, הובאו אסופות של מילים נמלצות ושובצו סיסמאות מרשימות, וגם צילומים מחמיאים של ראש הממשלה לא נעדרו מהם. הרבה עמל ויגע הושקעו בשרטוט דמותו של בנט כמנהיג כל-יכול וכל-יודע, בעל חזון ומעוף. ואז, כאשר הושלמה מלאכתה הנאמנה של התקשורת והראיונות המחמיאים התפרסמו בעיתוני סוף השבוע, הקוראים זכו סופסוף להיחשף ולהתרשם מ"גדולתו" של ראש הממשלה שלהם.

מול ההשקעה הגדולה בהעלאת קרנו של ראש הממשלה, ציפו בנט ואנשיו לראות תשואה נאה שתתבטא בעליית האהדת הציבורית כלפיו. אלא שאז הגיעה האכזבה הגדולה – בסקר שהתפרסם שלשום (ראשון) בערוץ 12 התגלה מה באמת הציבור הישראלי חושב על נפתלי בנט. על פי הסקר הזה, נראה כי בנט הוא לא יותר מאשר ראש הממשלה על הנייר – מלא-מלא במלל ריק אך נטול-נטול תמיכה ציבורית: רק 4% מהציבור תומך בו כראש ממשלה.    

הסקר הוכיח לא רק את כישלון הניסיון הפתטי של בנט להשיב אליו את אמון הציבור שאבד, הוא חשף באופן ברור גם עובדה חשובה בנוגע לתקשורת. מתברר שלא משנה כמה התקשורת תחמיא, תלטף ותסקר באהדה, ולא משנה כמה היא תתעלם מהשקרים והכישלונות ותמעיט בגודל המשברים. בסופו של דבר הציבור לא קונה יותר את הסחורה שהתקשורת מנסה למכור. ארבעת אחוזי התמיכה באדם שאותרג כל כך בידי התקשורת מלמדים, שבכל הנוגע לסיקור פוליטיקאים התקשורת איבדה לחלוטין את אמון הציבור. ארבעת אחוזי התמיכה בבנט מעידים למעשה על אפס אחוזי אמון של הציבור בתקשורת.

האמון הציבורי בתקשורת הולך ונשחק כבר הרבה שנים, ובצדק. התקשורת הישראלית ככלל מעולם לא הייתה אובייקטיבית כלפי כלל המגזרים והדעות בישראל, אך מה שחשף והבליט זאת ביתר שאת הינה המלחמה העיוורת שלה בנתניהו ובבני בריתו הפוליטיים. גם הספקנים שבקרב צרכני התקשורת השתכנעו שהתקשורת הישראלית ברובה לא משקפת נאמנה את המציאות, והיא מנסה ליצור מצג שווא שמעוצב על פי האג'נדה של בעלי הדעה במערכות התקשורת בישראל. מסקר שנערך רק לאחרונה מטעם הקונגרס הישראלי ופורסם באתר וואלה, עולה כי 68% מהישראלים לא רואים בתקשורת בישראל מקור מידע אמין ואובייקטיבי שמרכז ידע וטיעונים שונים הנוגעים לסוגיות חברתיות שנויות במחלוקות.

מנתוני סקר זה עולה, כי לא רק בנושאים פוליטיים לא ניתן לסמוך על התקשורת הישראלית כמקור מידע אמין, אלא כך גם בכל סוגיה חברתית שנויה במחלוקת. זה כולל גם את התייחסות התקשורת למאבקים של גורמים אנטי-דתיים ותומכיהם בציבור הדתי ובנציגיהם, ובממסד התורני וההלכתי. כל ידיעה שמתפרסמת בתקשורת הכללית בנושאים אלו נגועה, ככל הנראה, בשקרים ובהטיות מכוונות, ומיועדת לקדם אג'נדה כל שהיא – ובכל מקרה, לא מייצגת את המציאות לאמיתה. את הנתון הזה צריך לזכור בכל פעם שאתם נתקלים בידיעה תמימה לכאורה בכל נושא שנתון במחלוקת – סביר להניח שמאחורי כל ידיעה כזאת יש גורם שמנסה לקדם משהו או מישהו.

ולסיום, כדאי להזכיר למי שהספיק לשכוח: תפקידה של התקשורת הכללית הוא לתווך באופן אובייקטיבי בין המציאות לציבור. כל עוד היא תעשה את עבודתה נאמנה, היא תיהנה מאמון הציבור ותצדיק את קיומה. אך ככל שהיא נעשית אמצעי לקידום יחסי ציבור של אנשים ורעיונות – היא כורתת למעשה את הענף הכלכלי עליה היא יושבת, כאשר הציבור ימשיך לנטוש אותה לטובת מקורות מידע אמינים יותר.