יום המשפחה בעידן הפרוגרסיבי: חגיגת האם נגמרה

זה מעצבן אבל אני לא אומרת כלום, כי מי אני, קטנה ופרימיטיבית מול כוחות הפרוגרס הגלובליים, שאגיד משהו על היום שאין להזכיר את שמו. המטריארכיה מתה, יחי יום המשפחה!

זכיתי לגדול בעידן חשוך בו חודשיים זממתי על סוודר מתנה ליום האם, לאמא שלא לובשת סוודרים כדי שאוכל להשאיל אותו. תראי איך יפה לי ורוד בייבי! אז שנה אחרי שנה קניתי לה סוודרים וזרי ורדים עצומים, רק כדי לשמוע שוב שהיא שונאת פרחים בבית, זה עושה ריח. שנים היה לי העונג לעבור איתה מחלקה-מחלקה במשביר (בשבתו אז כמארקס אנד ספנסר) כדי לחפש מתנה לסבתא, שגם היא אמא.

הימים ההם, מעבר למסך השכחה, כשהיו לנו טלפונים של בזק והיינו מתקשרות וכשסבא היה עונה היינו אומרות 'איפה סבתא', וכשאבא ענה אמרנו 'איפה אמא', ועכשיו ישר בסלולרי הם מתחילים איתי ב'איפה את'. ויתרנו על התיווך. וככה זה היה תמיד, עניין האמא הזה. ולא רק אצלנו על ארבע אימותינו פלוס חנה, רות ונעמי, אמא של אביה מהקיץ ומרים פרץ.

אבל החגיגה נגמרה, אף אחד לא יקנה לנו עוגת נפוליאון בקונדיטוריה ירושלמית שכבר לא קיימת. אנחנו חיים בעידן הורה1 והורה2, ויום הורה1 תפס פחות מיום המשפחה, אז נתקענו עם הדבר הלא דבר הזה, יום המשפחה.

"אף אחד לא מתייחס ליום הזה", קבעה הילדה - קביעה סבירה בהתחשב בעובדה שהיא סיימה את לימודיה בגן לפני שש שנים. ומה השתנה מהגן ועד היום? בעיקר לא שלחנו תמונה משפחתית לשום מקום. אבל גם התחדשנו במתקפת תעבורה סלולרית עם הודעות: "יום המשפחה שמח! ועכשיו גם משתלם! עד 70% הנחה באתר!" אני מבינה את המפרסמים שמנסים לסחוט את מועד-השקר הזה עד תום, אבל איזה יום היה אתמול, אני שואלת. אתמול לא עשינו קניות למשפחה? וכל יתר האתמולים? ומה כל כך שמח במיוחד היום, ביום המשפחה? אתמול לא התנדבתי אצלם בסידורי לינה + פנסיון מלא + שירותי הסעות + טיפול רגשי + כביסות + איפה המטען???

זה לא שאני נגד משפחה, להיפך, אני עובדת בזה כבר עשור וחצי. אני פשוט מאוד בעד אימהות - כמו רוב העולם המערבי, אגב. אומות עם בטחון עצמי ועמוד שדרה חוגגות את יום האם, ואף מגזר לא לוקח את זה אישית. יש שהוסיפו את 'יום האב' כדי שאף ילד לא יקופח. אבל בישראל, כמו בישראל, תמיד יש מי שיודעים יותר טוב מהציבור מה טוב בשבילו. ועדיין, הציבור לא חייב לשתף פעולה.

חוץ מזה, לידיעת לוביסטים של יום המשפחה – כבר יש לנו חג ותיק של יחד משפחתי, של הערכה ושל הוקרה ושל זמן איכות וארוחה משותפת ופרחים – קוראים לו שבת.