פרשת תרומה
פרשת תרומה: תרומה לבית המקדש? רק אם אתה באמת רוצה
עיקר חשיבות עניין התרומה הוא ליבו של התורם. כשיש נדיבות לב, וכשאדם נותן משלו ומקריב מרצונותיו עבור כבוד שמים, הוא בונה בתוכו את הבסיס למקדש הפנימי ולהשראת השכינה
- הרב משה שיינפלד
- פורסם ב' אדר התשפ"ג |עודכן
(צילום: shutterstock)
פרשת תרומה פותחת בציווי של הקדוש ברוך הוא למשה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, ב'). מטרת התרומות היא בניית המקדש - "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח'), והתורה מפרטת את צורתם המדויקת של המשכן וכליו.
הקדוש ברוך הוא חפץ שבני ישראל יבנו עבורו מעין "דירה" למטה בארץ, בו יוכל להשרות את שכינתו, אולם כאמור, אלוקים רוצה שהשכינה תשרה בליבות בני האדם, וכפי שרומז הפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה, ח'). נשים לב למילה "בתוכם". השכינה לא נמצאת רק "בתוכו" של המקדש, אלא בעיקר "בתוכם", בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל.
"ודאי עיקר עניין הקודש והמקדש, ושריית שכינתו יתברך, הוא האדם, שאם יתקדש עצמו כראוי, בקיום המצוות כולן... אז הוא עצמו המקדש ממש, ובתוכו השם יתברך שמו... וכמאמרם זיכרונם לברכה: "ושכנתי בתוכם - בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם" ("נפש החיים" שער א' פרק ד').
הבניין נקרא גם "משכן" וגם "מקדש", משום שהתפקיד שלנו כלפי השם הוא להיות "מקדש", לחיות חיי קדושה, והתוצאה היא קיום הבטחת השם אלינו - "משכן", שהשם שוכן בתוכנו.
רבי חיים מוולאז'ין ("נפש החיים" שער א' פרק ד') מרחיב בעניין המשכן, ונראה נקודה קטנה מדבריו. המשכן וכליו נבנו בתבנית ובדמות עולמות עליונים, והם כללו את כל הכוחות של העולם הרוחני. כדי לבנות את המשכן, צריך היה "אדריכל" בעל דרגה רוחנית גבוהה ועצומה ש"מכיר" את העולם העליון. ואכן, אלוקים בחר בבצלאל בן אורי שהוא זה שיפקד ויהיה אחראי על בניית המשכן על כלל מרכיביו: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה. לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה" (שמות ל"א, ב'-ה'). חכמה, תבונה ודעת, אלו התכונות שבצלאל זכה להן, ובאלו שלושה דברים נברא העולם: "השם בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה. בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל" (משלי ג', י"ט-כ').
התלמוד כותב על בצלאל: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ" (ברכות נה ע"א). כיוון שהמשכן הוא מקביל של העולם, רק מי שידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ יכול היה לבנות את המשכן.
לצורך בניין המשכן, ביקש אלוקים מבני ישראל "ויקחו לי תרומה", אבל "מאת כל איש אשר ידבנו לבו". אלוקים רצה את לב בני האדם, והוא ביקש שכל אחד ייתן כפי נדבת ליבו ולא מתוך הכרח. הבסיס של המשכן הוא נדיבות לב. נעמיק מעט בעניין זה.
אחת השאלות המפורסמות על הפסוק "ויקחו לי תרומה" היא מדוע נכתב "ויקחו לי תרומה" ולא כמתבקש – "ויתנו לי תרומה"? הרי בני ישראל התבקשו לתת, לא לקחת? התשובה הפשוטה היא, שלקיחה היא השלב הראשון של נתינה, שהרי אין אפשרות לתרום לפני שלוקחים מהכסף האישי, ולכן התורה כותבת "ויקחו לי תרומה" - קחו משלכם ותנו תרומה למשכן (יתכן שזו כוונת רש"י "הפרשה יפרישו לי מממונם נדבה"). אולם עדיין צריך להבין, שהרי דבר פשוט הוא שאין לאדם אפשרות לתת לפני שהוא לוקח משלו, מדוע אם כן התורה נותנת דגש על הלקיחה ולא על הנתינה?
ה"שפת אמת" (תרל"ד) עונה תשובה יסודית וחשובה מאוד לחיים שלנו: "ונראה, שזה הבחירה שפורש אדם דבר משלו ומבדילו להשם יתברך, חשוב לפניו יותר מגוף הנתינה... ואותו הנדיבות בשעת מעשה האדם להניח חפציו בעבור השם יתברך, הוא הלקיחה. שעל ידי הלקיחה מתרומם הדבר להשם יתברך". מדהים הדבר. כל תרומה מחולקת לשני חלקים – לקיחה מהנותן ונתינה למקבל. היה צד לחשוב, שהחלק החשוב הוא הנתינה - שלמקבל יש עכשיו כל צרכו, אולם זה לא נכון. בתרומה, עצם העובדה שאדם בחר לקחת ולהפריש משלו עבור צרכי שמיים, חשוב בעיני השם יותר מעצם הנתינה. יתכן שזו כוונת רבי יהושע: "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית" (מדרש רות, ה', ט'). בזכות העני, בעל הבית לוקח ומפריש מממונו, והלקיחה הינה חשובה מאוד.
תרמו עכשיו 'זֵכֶר לַמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל!' למחלקת אמ"א, שמצילה אלפי תינוקות בשנה לחצו כאן, או התקשרו 073-222-1212
כעת מבינים אנו מדוע התורה כותבת "ויקחו לי תרומה", שהרי עצם הלקיחה הוא החלק החשוב בתרומה. פעולת הלקיחה מרוממת את האדם להשם יתברך. כמובן שהנתינה עצמה היא חשובה ובלעדיה אין כלום, אולם הלקיחה עצמה חשובה יותר.
אם כן, מבינים אנו מדוע אלוקים חיפש את נדבת הלב: "מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי". תיקחו רק ממי שבאמת לבו, נדבו ולא ממי שנותן את התרומה מתוך חוסר רצון, שהרי עיקר מטרת התרומה הוא הלקיחה עצמה, ואם התרומה נעשית מחוסר רצון – מטרת התרומה מאבדת מזוהרה ולא ראוי לה להשתתף בבניית המשכן.
לאור האמור, ניישב תמיהה נוספת.
בצלאל ידע לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ. הקדוש ברוך הוא מעיד עליו: "וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה". ראינו גם שבשלושת הדברים הללו נברא העולם. אם כך, מדוע אחרי השבחים העצומים שהתורה משבחת את בצלאל, היא מוסיפה לשבח אותו בשבחים "זוטרים" לכאורה: "לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת" - בצלאל היה אומן בזהב, בכסף ובנחושת. האם אין אלו שבחים "טפלים" ביחס למה שהוזכר קודם לכן? האם פרט זה אכן מוסיף על גדלותו? זה כמו שנשבח אדם גדול בתורה, ירא שמיים ובעל מידות עצומות, אה, והוא גם מבשל משהו מיוחד. מה עומק העניין?
ישנה תשובה מפורסמת בשם רבי חיים מוולאז'ין (מובא בספר "פרדס יוסף" פרשת ויקהל).
"לחשוב מחשבות", אין הכוונה רק שבצלאל ידע את מלאכת המחשבת של הזהב, הכסף והנחושת, אלא שהוא הצליח לראות בכל נדבה ונדבה, בכל זהב או חומר אחר שבני ישראל תרמו, את המחשבה והרצון של התורם, עד כמה מחשבתו הייתה טהורה ביחס לתרומה. האם הוא תרם עם כל הלב? האם הוא תרם רק כדי לא להיות חריג? האם הוא תרם לשם שמים? ובהתאם למחשבת התורם, בצלאל ניתב את התרומות.
כלומר, המשכן היה מחולק לאזורים שונים בעלי רמות קדושה שונות. היה את קודש הקודשים, היכל, עזרת כהנים, עזרת ישראל, עזרת נשים, ולכל אזור רמת קדושה שונה. גם כלי המשכן היו שונים בחשיבותם וקדושתם. היה את ארון הברית, את הכרובים, את מזבח הזהב, מזלגות, מחתות ועוד. אין ספק שכל אדם רצה שהנדבה שהוא הביא ינותב למקום או לכלי המקודש ביותר. איך זה נקבע? מי החליט לאן תנותב כל תרומה? לכן בחר השם בבצלאל שהיה יודע "לחשוב מחשבות". בצלאל ידע את מחשבתו של כל נודב, והתרומה נותבה בהתאם לטוהר ונקיות המחשבה. מי שכוונתו הייתה רק לשם שמים, הזהב שלו נותב לקודש הקודשים, ומי שכוונתו הייתה גם לשם כבוד התרומה שלו נותבה להיכל וכדומה, ומי שנתן רק לשם כבוד או מתוך חוסר חשק, התרומה שלו נותבה לחלקים הפחות חשובים.
כאמור, עיקר חשיבות עניין התרומה הוא ליבו של התורם. כשיש נדיבות לב, וכשאדם נותן משלו ומקריב מרצונותיו עבור כבוד שמים, הוא בונה בתוכו את הבסיס למקדש הפנימי ולהשראת השכינה.
תרמו עכשיו 'זֵכֶר לַמַּחֲצִית הַשֶּׁקֶל!' למחלקת אמ"א, שמצילה אלפי תינוקות בשנה לחצו כאן, או התקשרו 073-222-1212