כשאוכלים מחוץ לבית: כיצד מתמודדים?

איך מתמודדים עם אכילה מחוץ לבית? כשאני בבית אני מצליחה, אבל מחוץ לבית אינני עומדת בכל הפיתויים במסעדה, באירועים ובבתי קפה. מה אני יכולה לעשות?

להלן מספר כללים המתאימים לאכילה מחוץ לבית:

• אין להגיע רעבים מדי לארוחה.

• כאשר מצפה לכם ארוחה גדולה בערב, אל תצומו כל היום לפני כן. הקפידו לאכול משהו לפני שיוצאים לארוחה.

• הקפידו לשתות 2 כוסות מים לפני הארוחה.

• אל תתפתו לטעום מצלחות של אחרים. התרכזו במנה שלכם בלבד.

• באירועים שונים יש בכניסה שולחן מאכלים המוגשים לפני האירוע. נסו להימנע מאכילה זו ולהמתין לארוחה העיקרית.

• במקרה של מזנון - להניח הכל רק בצלחת אחת, מבלי להוסיף.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * * 

בעלי ואני שונים מאוד זה מזה. כל אחד הביא מביתו מושגים אחרים, שיוצרים את השונות. בעלי הגיע מבית שהקפידו בו מאוד על היופי, ואצל הורי זה היה משנה פחות. בביתו של בעלי היו פורשים על השולחן מפה אמיתית ומכבסים בכל פעם, אצל הורי - מפות ניילון חד פעמיות. אצל בעלי הקפידו לתת לכל אחד את האוכל בצלחת משלו. אצלנו בבית שמים את הכול בקערות במרכז השולחן, וכל אחד לוקח. מיד אחרי החתונה גילינו את ההבדלים. פתאום ראינו שעל כל דבר קטן יש לנו מחלוקת גדולה. עד היום, שש שנים אחרי החתונה, אנחנו עדיין נתקלים במחלוקות האלו. מה עושים?

שמעתי מאנשים שקרה להם בבית מקרה שזעזע אותם, כמו למשל שנולד להם ילד חריג, או שנפטר להם ילד, את המשפט הזה: "הייתי צריך את המקרה הנורא הזה, בשביל להבין איך עד היום כל הבעיות שלי היו צרות של עשירים".

אין צורך שיקרה מקרה שישנה את ההסתכלות. אפשר לשנות הסתכלות אם רק רוצים מאוד.

הביטו סביבכם וראו. איזה בית נפלא יש לכם. יש לכם כסף לרכוש מפות לשולחן, יש לכם אפשרות לקנות מוצרי מזון, יש לכם ילדים נפלאים, יש לכם ראש חושב.

אמרו לעצמכם: הלא אלו הן צרות של עשירים. יש לנו מפות, ואנחנו רבים על איזו מפה לבחור?

יש לנו אוכל, ועל מה אנחנו מתווכחים? על השאלה אם להגישו כך או כך?

יש לכם ילדים, ואתם דנים אם לשלוח אותם לבית הספר בבגדים כאלו או אחרים?

החליטו כל אחד לעצמו על מה הוא יכול לוותר, ועל מה לא. תנו כבוד זה לזה בבחירתכם, שתפו זה את זה בהחלטתכם, ומאז - קחו על עצמכם לא לדבר על זה יותר.

נהגו כפי שהחלטתם בשעה שחשבתם על כך, כשאתם מוותרים בלא אומר ובלי מילים.

לפעמים כדאי אפילו להפתיע את הצד השני בכך שתוותרו באופן חד פעמי על דבר שחשוב לכם, ושהגעתם לפשרה שבן הזוג יוותר עליו בעבורכם.

מהר מאוד תגלו שהדבר נהפך למטריד פחות, ראשית, כיוון שתמיד, כשאני מוותר, אני מרגיש טוב יותר, ושנית, כיוון שהדבר שהסכמתם לו נהפך כבר לשגרה, וכבר שכחתם שפעם אהבתם משהו אחר.

והנה דברי נחמה שאינם בדיוק נחמה: אחרי הכול החיים מתגלגלים, וכנראה, כמו בכל בית, ירבצו לפתחכם בעיות חדשות (בדרך כלל בעיות רציניות יותר, אבל מקווה בשבילכם שלא), ובעיות חדשות משכיחות את הישנות.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)