יהונתן פולארד: "אסתר הלכה 9 ק"מ בסערת שלג נוראית כדי לבקר אותי בכלא"

עם תום ימי השבעה לפטירתה של אסתר פולארד ז"ל, התקיימה אמש (ראשון) אזכרה לזכרה, במהלכה נשמעו דברי הספד והתעוררות מפי רבנים ואישי ציבור, ולאחריהם יהונתן פולארד נשא דברים לזכרה של אסתר רעייתו.

"חשוב שכולם יבינו מי ומה אסתר באמת הייתה", פתח יהונתן את דבריו, "היא הייתה אשתי האהובה. אישה שכל אחד יכול רק לחלום עליה, אך היא הייתה גם המורה שלי, שלימדה אותי מהי אמונה.

"מה שהיא לימדה אותי במשך שלושה עשורים היה לא רק למעני אלא למען העם. בסוף ימיה, היה רגע שבו היא התעוררה ואמרה בקול מאוד ברור: 'הנשמה שלי חזרה לעולם לשתי משימות. הראשונה: להחזיר אותך הביתה. השנייה: להחזיר אותך כיהודי ולא כגוי'.

"המשימה הראשונה, היא אמרה, הייתה הקלה יותר. משום שזה קל הרבה יותר להביא יהודי מהגלות לארץ הקודש מאשר להוציא את הגלות מהיהודי. וכעת כשסיימתי את המשימה שלי אני יכולה ללכת הביתה, היא אמרה, והיא נפטרה'', מספר יהונתן על רעייתו.

יהונתן הודה לה' שאסתר נפטרה בארץ ישראל: "ב"ה היא לא נפטרה בצד השני של הנהר. היא הצליחה להגיע לארץ ישראל". עוד ציין יהונתן כי את השירWe Are Home  שרה אסתר באוזניו בשעת נחיתתם מהמטוס, ובכל בוקר אחרי ברכות השחר היתה אסתר נוהגת לשיר את השיר הזה: השירWe Are Home , מתוך הודיה לה' על כך שזכו להגיע הביתה. לבקשתו של יהנותן, חברי להקת  KipaLive, שביצעה את השיר, הגיעו לאזכרה ושרו את השיר לזכרה של אסתר ז"ל.

יהונתן ציין כי סמוך לפטירתה התקשתה אסתר מאוד לדבר. הנשימה שלה היתה כבדה מאוד, אך היא אמרה שהיא חייבת לומר לו משהו חשוב. בנשימות קטועות אמרה אסתר ליהונתן: "יש מלחמה שמתקרבת. ואני לא אהיה כאן לעזור לך להתמודד איתה", מצצט יהונתן את רעייתו. "יש חומה סביב מדינת ישראל. ובחומה הזו יש חלון קטן מאוד. תן לי להסביר לך, - בכל נמל תעופה - הית'רו, JFK, בן גוריון יש ביקורת דרכונים. ואם אתה רוצה להיכנס בודקים לך את הדרכון. החומה סביב מדינת ישראל היא ההלכה, ומי שרוצה להיכנס בחומה הזו צריך להיכנס דרך 'שער הרבנות'.

''יש מי שרוצים להכניס בחומה הזו אלמנטים שיפלגו אותנו מבפנים. ואנחנו חייבים לשמור על החומה הזו בכל הכח, בכדי שיהיה לנו עם מאוחד וטהור שממנו יקומו מנהיגים שיוכלו להוביל אותו במלחמות ה'. היא אמרה לי לעולם לא להתבייש בכך, כי זה מה שנחוץ כדי להגן על העם", אומר יהונתן.

"היא לקחה אותי לגאולה ולמאה שערים ואמרה: אני רוצה שתסתכל על כל האנשים הטובים האלה - האם אינם נראים כמוך אבל אתה חייב לכבד ולאהוב אותם כי הם המשפחה שלך. ואז היא לקחה אותי למקום בתל אביב, שלא תיארתי לעצמי שהיא מכירה, ואמרה לי שוב - תראה את האנשים האלה, הם אינם נראים כמוך אבל הם אחיך ואתה חייב לנהוג בהם באהבה והבנה", מספר יהונתן על האחדות בה דגלה אסתר.

"אחד הדברים שעליהם אסתר דיברה כל הזמן היה הצורך באחדות. אחדות, אחדות, אחדות, זה כל מה שהיא דיברה עליו. היא הסבירה שכשמלחמה תגיע, אנחנו חייבים להיות מאוחדים לגמרי כדי לעמוד בה", אומר יהונתן.

יהונתן מוסיף ומספר כי כשהגיע לישראל לראשונה, היה נבוך מאד מאנשים שהגיעו אליו כדי להודות לו. הוא שאל את אסתר מה היא אומרת על זה, והיא הזכירה לו מקרה שהיה להם בניו יורק: "הלכנו ברחוב, ולפתע התקרב אלינו אדם תוך שהוא פונה אלי ומבקש ממני סליחה. הכרתי את האיש, זה היה אדם שבמהלך שנות מאבקה של אסתר למען שחרורי פגע בה והשמיץ אותה", מספר יהונתן.

''לא נעים לי לומר אבל ברגע הראשון הדבר היחיד שרציתי לעשות זה לתת לו אגרוף. אך אסתר אמרה לי – 'תחשוב כמו יהודי. תודה לו כל הזכות שהוא נתן לך למחול לו', וכך עשיתי. אני רוצה להודות לכם, על שבכך שאתם חיים פה בארץ, נתתם לי את הזכות לעשות למען מדינת ישראל", הוסיף יהונתן לשפוך אור נוסף על פניה המוארות של רעייתו.

"אני רוצה לספר לנשים שכאן סיפור על אשתי, המורה שלי. חורף אחד אסתר הגיעה לבקר אותי והייתה סערת שלג נוראית, כך שלא הייתה אפשרות להגיע לבקר.

"המפקד בכלא הגיע אלי ואמר לי: 'אתה לא תאמין אבל אשתך כאן'. היא הלכה כמעט 9 קילומטרים בשלג כדי לבקר אותי וכשראיתי אותה היה היתה רטובה כולה. לא ידעתי מה לומר כי הדבר היחיד שדאגתי ממנו זה שהיה עליה ללכת את הדרך חזרה, בחושך.

"כשהסתכלתי לצידי ראיתי שאנשי הצוות בכלא מתווכחים מי מהם ייקח את אשתי בחזרה, כי לאשה שמוכנה ללכת 9 קילומטרים ברגל בשלג כדי לבקר את בעלה מגיע טרמפ חזרה הביתה. ישנם גם במקומות הנוראים ביותר אנשים טובים, וזה עוד דבר שלמדתי מאשתי", סיים יהונתן את דבריו באזכרתה של רעייתו הגדולה.