הבדידות שלך יכולה להיות השער שלך לאמונה אמיתית

"אני שבורה לרסיסים, לא מצליחה להתפלל אפילו לא מול הנרות שבת. אני מרגישה נטושה, פשוט נטושה! מה עשיתי שמגיע לי לעבור כזה דבר? כל החיים שלי עשיתי רק טוב.  מה זה העולם הזה? אין דין ואין דיין? אני לא מאמינה יותר לאף אחד ובאף אחד! אני מרגישה לבד לבד. אף אחד לא באמת מבין אותי, כל אחד עסוק בחיים שלו, את מה שאני עוברת אף אחד לא מבין ולא יבין", התחילה לבכות בכאב.

"תהילה, אני שומעת באיזה מקום מייאש וקשה את נמצאת", השבתי.

"איך את יכולה להבין? עברת את מה שאני עברתי? תראי לי עוד מישהו שעבר את זה. אין לי כוח יותר. אני מרגישה לבד, בודדה גלמודה ונטושה", המשיכה לתאר בכאב עצום.

"אבל אני פה לצידך כל רגע ורגע, אני לא זז ממך. איך את יכולה להגיד כזה דבר אחרי שאני סביבך 24/7?", נעלב יואב.

"נכון, אתה נמצא לידי, אני יודעת שאכפת לך ממני ואתה עוזר במה שאתה יכול אבל נפשית אתה בכלל לא מבין אותי, לא רק אתה, אף אחד!".

"אני יודעת כמה זה קשה עכשיו, אבל דעי לך שהבדידות שאת מרגישה, עשויה להיות דבר חיובי ביותר", אמרתי.

"דבר חיובי? איך בדידות יכולה להיות חיובית?", שאלה.

"קודם כל, יש שלושה סוגי בדידות.

"תחושת בדידות ראשונה: 'אף אחד לא מוכן / לא יכול לעזור לי'. אם אני לא מסוגלת לעזור לעצמי בגלל נכות/מוגבלות - ואין אף אחד שיכול לעזור לי, או כשאני כן מסוגלת לעזור לעצמי - אבל נפשית אני מעדיפה שיעזרו לי (פינוק) - ואף אחד לא מוכן לעזור לי.

"תחושת בדידות שניה: 'לאף אחד לא איכפת ממני'. אני לא בודדה, כי כן עוזרים ותומכים בי, אבל נפשית אני מרגישה שלאף אחד לא באמת אכפת ממני. נכון, עוזרים לי, אבל זה לא מכל הלב".

"כן, נראה לי שזה יותר מדויק. יואב עוזר והכל, אבל אני עדיין מרגישה בדידות בנישואין".

"חשוב לשים לב בנישואין, אם חוסר האכפתיות שלו כלפיך נובע מבעיה ברצון, או שזה נובע מקושי נפשי אמיתי של חוסר יכולת שלו להתקשר נפשית לזולת, לכל זולת. כשהבעיה היא ברצון, קל יותר לתקן. אפשר לעורר את הרצון וכך להציל את הנישואין. הרבה יותר קשה לתקן את בעיית חוסר היכולת להתקשרות".

"אני לא יודעת, הייתי כבר אצל כל כך הרבה פסיכולוגים, ולא הצלחתי להבין מה הבעיה", אמרה בייאוש.

"תקשיבי, נפוץ מאוד היום שאנשים מחפשים פסיכולוגים ואנשי מקצוע מאוד מוכשרים, על מנת להבין מה קורה איתם, והם לא מצליחים למצוא את הבעיה.

"זו בעיה עמוקה.

"אדם מחפש מי שיבין אותו, על מנת שיעזור לו להבין את עצמו טוב יותר. שיוכל להתמודד עם בעיותיו מתוך הבנה נכונה, ותוך שהוא מלווה בהרגשה שיש מי שמבין אותו ועומד לצדו.

"אדם יכול להרגיש שעוזרים לו ואפילו אוהבים אותו, ועם כל זה לא מבינים אותו (בני משפחה, חברים…), וזה מביא אותנו לבדידות הקשה ביותר בנפש, תחושת בדידות שלישית: "שאף אחד לא מבין אותי".

"יש אדם שמרגיש מסכן מזה שאף אחד לא מבין אותו, כולל הוא עצמו. הוא רוצה מאוד להבין את עצמו ואת מה שעובר עליו, אבל הוא לא מצליח וגם לא זולתו.

"לעומתו יש אדם שסבור שאף אחד לא מבין אותו, ויחד עם זה הוא סבור שהוא כן מבין את עצמו, והוא אפילו חושב שהוא עמוק כל כך עד שאין אחד שיכול להבין אותו. זה כמובן סוג של גאווה".

"עכשיו אני בכלל לא מבינה. איך זה שאני מרגישה בדידות, ועוד בדרגה הכי קשה, ויכול לצאת מזה דבר טוב?", שאלה, מבולבלת.

"כי כשאת חווה בדידות  קיומית - זה בדיוק השער לגלות את כוחות האמונה!

"כשאדם פוגש בדידות קיומית, נכון, הוא חש חוויה של בדידות, ושאין איש שמבין אותו. לאף אחד לא איכפת ממנו ואיש אינו עוזר לו…

"אך מתוך הבור האפל הוא מכניס עוצמה ונוכחות של כוח גדול ממנו. ככה הוא מכניס את אלוקים.

"יש מקרים, שבמקום שהבדידות תחבר את האדם לתעצומות הנפש האדירות שלו - היא הופכת למקור של  בעיות נפשיות. מתי זה מתרחש? כשתחושת הבדידות מגיעה מתוך האגו של האדם. הגאווה גורמת לו מצד אחד לחוש כ'יש וכנפרד בפני עצמו', ומצד שני להצטער על כך שהעולם כולו לא סובב סביבו באכפתיות מבינה ותומכת.

"כאשר מגיע האדם לתחושת הבדידות הקיומית האמונית, בה הוא מטיל ספק גם בוודאות קיומו, הוא זוכה להיפטר מהגאווה המהווה מקור לכל בעיות הנפש, ולזכות רק במעלותיה של תחושת הבדידות הקיומית.

"התהליך הנפשי שצריך לעבור, הוא קודם כל הכנעה של האגו, הורדה של הגאווה שגורמת לנו להרגיש נפרדים מהקב"ה.

"אז תתגלה גבורה עצמית שמפרידה ממני את המצב העגום של הבדידות הקיומית, ומשם מגיעים להכרת האמונה.

"כאן מתחילה תחושת גילוי הסוד. בכל טראומה יש סוד, סוד ה' מסתתר שם. אור השם מאיר את כל המועקות והאפילות שיש בנפש וממתיקן".

הטור נכתב בהשראת הספר "נפש בריאה" של הרב יצחק גינזבורג, בשיתוף עם אישי.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן.