פריצת דרך עולמית: "אם נצליח, נראה בקרוב משותקים שמתחילים ללכת"

זה נשמע אולי כמו מדע בדיוני, אבל ייתכן  מאוד שבשנים הקרובות זה יוכל לקרות: בני אדם שנפגעו בעמוד השדרה ונותרו משותקים, ישובו לעמוד על רגליהם ואפילו ללכת. כל זאת בזכות פיתוח ייחודי וראשון מסוגו בעולם, עליו אחראים חוקרים מאוניברסיטת תל אביב.

החוקרים הודיעו השבוע על כך שהם הצליחו להנדס חוט שדרה אנושי תלת ממדי ולהשתילו בבעלי חיים שסבלו משיתוק כרוני. התוצאות היו מרשימות ביותר: כ-80% מהעכברים המושתלים חזרו ללכת.

בשיחה עם פרופ' טל דביר,  שהוביל את המחקר, הוא מספר כי מדובר בהחלט בפריצת דרך עולמית. "רוב האנשים שחוט השדרה שלהם פגוע הם כאלו שעברו תאונות או פגיעות שונות. בארה"ב בלבד יש מידי שנה כ-20 אלף אנשים חדשים שסובלים מפגיעות כאלו, ובכל העולם קיימים מיליונים. נכון לעתה אין שום פתרון שיכול לעזור להם, והם משותקים ומרותקים לכיסאות גלגלים. השאיפה שלנו היא לשנות את המצב".

פיתוח משנה חיים

אז איך באמת חושבים החוקרים לעשות את הדבר המהפכני הזה? "אנחנו מדברים על עיצוב של חוט שדרה מלאכותי", מסביר פרופ' דביר, "זהו החוט שבעצם עובר בעמוד השדרה ודרכו עוברים תאי העצב שמעבירים את האיתותים החשמליים לכל הגוף. ברגע שחוט השדרה נפגע, האדם לא יכול להפעיל את אברי גופו, וככל שהפגיעה היא בחלק גבוה יותר של חוט השדרה, כך השיתוק נרחב יותר. אנחנו במעבדה הצלחנו להנדס חוט שדרה אנושי, שיוכל להיות מותאם באופן אישי לכל משותק. בשלב הזה אנחנו כבר אחרי ניסויים מוצלחים שנעשו בבעלי חיים, כמו למשל עכברים משותקים, חלקם עם שיתוק כרוני, מה שרלוונטי ביותר לגבי הניסוי שלנו, כי אנו פונים למעשה גם לבני אדם שמשותקים כבר זמן רב.

"כמובן שאנחנו לא יכולים עדיין להבטיח שום דבר", הוא מדגיש, "כי העובדה שההשתלה הצליחה בעכברים עדיין לא מבטיחה לנו שתהיה הצלחה דומה גם בבני אדם. אבל השאיפה היא שאותה טכנולוגיה שהצליחה והוכחה, תוכיח את עצמה גם הלאה".

איך אתה מסביר את זה שעד היום בכל העולם לא נעשה ניסוי דומה?

"צריכים להבין שבאופן כללי אין הרבה רקמות בגוף שניתן להנדס ולהשתיל אותן. נכון להיום הדבר מוגבל לרקמות של עור ולעתים גם של סחוס. אבל כשמדובר ברקמה עצבית, זה הרבה יותר מסובך, ומעבר לכך – צריכים לדאוג שהאיתות החשמלי יעבור בין התאים בצורה מאוד מדויקת ומתאימה. עד עתה לא הנדסו רקמה כזו מתאים מהונדסים של בני אדם, כי זה באמת מאוד מורכב ומסובך. אנו הראשונים בעולם שהצלחנו".

(צילום: ישראל הדרי)

ממה עשויים התאים המהונדסים?

"זו שאלה טובה, כי לא קל להשיג תאים כאלו, כיוון שאי אפשר לקחת מאותו חולה את תאי העצב, מאחר שברגע שלוקחים תאי עצב, אז פוגעים ביכולות של תאי עצב אחרים בגוף. לכן התהליך שאנו מבצעים הוא שונה – אנו לוקחים מהמטופל ביופסיה קטנה של רקמת שומן ביטני, מפרידים את התאים מהחומר החוץ-תאי, ובאמצעות הנדסה גנטית, מחזירים את התאים למצב הדומה לתאי גזע עובריים – כלומר, תאים שיכולים לאחר הכוונה מדויקת להפוך לכל סוגי התאים בגוף. במקביל, אנו מייצרים מהחומר החוץ-תאי ג'ל מותאם אישית לחולה, על מנת שלא לעורר תגובה חיסונית ודחייה של השתל לאחר ההשתלה. את תאי הגזע אנו מכניסים לתוך הג'ל, ובתהליך המחקה את ההתפתחות העוברית של חוט שדרה הופכים את התאים לשתלים תלת-ממדיים של רשתות עיצביות המכילות תאי עצב מוטוריים. בגלל שהפיתוח מתבסס על הרקמות של המטופל, אנו כמובן צריכים לפתח חוט שדרה כזה לכל אדם באופן נפרד, כי ההתאמה היא אישית".

ממשיכים במלוא המרץ

כאמור, את שתלי חוטי השדרה האנושיים השתילו פרופ' דביר וצוותו לראשונה בחיות מודל שסבלו משיתוק. החיות נחלקו לשתי קבוצות: חיות מודל שסובלות משיתוק זמן יחסית קצר (המודל האקוטי) וחיות מודל שסובלות משיתוק ממושך, המקביל לשנה שלמה בחיי אדם (המודל הכרוני). לאחר ההשתלה, 100% מהעכברים שסבלו משיתוק אקוטי ו-80% מהעכברים שסבלו משיתוק כרוני שבו ללכת.

5 צלחות פטרי עם תרביות רקמה (צילום: מרכז סגול לביוטכנולוגיה רגנרטיבית)

"בעקבות הצלחת הניסויים הקמנו חברה שעובדת כעת מול ה-FDA ועושה את כל הניסויים הנדרשים לפני הניסויים הקליניים בבני אדם. אני מאמין שמדובר בערך בשנתיים וחצי עד שנסיים ונהיה ערוכים לצאת לדרך באופן מעשי, כדי לבצע סוף-סוף את הניתוחים גם בבני אדם".

אתה מעריך שיהיו מספיק אנשים שירצו להשתתף בניסויים שלכם?

"אני יכול לספר שרק אתמול קיבלתי יותר מ-100 פניות במייל מאנשים שמבקשים להשתתף בניסוי. אין ספק שלאנשים המשותקים ברמה של 100% אין מה להפסיד מהשתתפות, שכן הניסוי יכול רק לעזור ולהועיל להם. אז כן, אנחנו מאוד אופטימיים, אך גם מבינים את האתגרים שנותרו לנו, ומקווים מאוד שיעלה בידינו לצלוח אותם ולחולל מהפיכה אמתית".