ברפת, עם פאה וחצאית: העבודה הייחודית של סיון לאקר-רוזנפלד

כאשר נכנסת סיון לאקר-רוזנפלד אל הרפת, כשהיא לבושה בחצאית ולראשה פאה, נראה שאפילו הפרות מופתעות. סיון במקצועה היא וטרינרית, אשר הקימה לפני מספר שנים מיזם ייחודי בשם "רפתנות מודעת" הפועל לשיפור רווחת הפרות ברפתות. תפקיד בהחלט לא שגרתי עבור אישה, ועוד יותר בלתי שגרתי עבור מי ששומרת מצוות.

"אני מתגוררת ברמת ישי", היא מספרת, "ולמעשה גדלתי באזור מאז שנולדתי. תמיד הייתי מחוברת לבעלי חיים וידעתי שאני רוצה לעסוק במקצוע שנוגע לטיפול בהם".

באופן טבעי היא פנתה ללימודי וטרינריה, למרות היותם ארוכים ומפרכים. "כדי להפוך לווטרינר במדינת ישראל יש צורך בתואר ראשון בביולוגיה או במדעי בעלי חיים, ולאחר מכן יש ללמוד במשך ארבע שנים את מקצוע הווטרינריה בפקולטה לחקלאות ברחובות. בסך הכל מדובר על שבע שנות לימוד, ואת כל זה היה עליי לעבור".

תשובה בפקולטה

את תהליך החזרה בתשובה עברה סיון במהלך הלימודים, והוא בהחלט הפך את חייה למאתגרים מאוד. "זה התחיל בעקבות כך שכל משפחתי הגרעינית עברה סוג של שינוי. אחותי הגדולה חזרה בתשובה עוד לפניי וכך גם אימי. אני הזדהיתי עם דרך חייהן כבר מההתחלה, אבל תהליך התשובה שלי היה הדרגתי.

"מה שמעניין זה שדווקא במהלך הלימודים האינטנסיביים והכל כך לא פשוטים בפקולטה, הרגשתי צורך פנימי לשמור את השבת. אני זוכרת שחבריי ללימודים ממש התפלאו, כי באותם ימים היינו מנצלים כל רגע פנוי כדי ללמוד, והיה נראה להם בלתי אפשרי לעשות הפסקה פעם בשבוע למשך 25 שעות. אבל מבחינתי זה היה מאוד טבעי. באותם ימים גם למדתי תניא והתקרבתי לחסידות חב"ד.

"בנוסף, כשלמדתי בפקולטה הייתה שם תכנית שנקראה 'מסורת' ואפשרה לסטודנטים ללמוד לימודי יהדות. נרשמתי אליה, והיא העשירה אותי מאוד".

בשלב מסוים חשבת לעצור את הלימודים בגלל השינוי הרוחני שעברת?

"לא, בשום אופן לא העליתי זאת בדעתי. היה ברור לי שהעבודה תשתלב בחיי החדשים. אבל כשסיימתי את הלימודים יכולתי להקדיש יותר זמן ללימודי תורה מעמיקים. החלטתי שבמקביל ליציאה לעבודה, אלמד במדרשת בית שושנה בתל אביב. שם הגיע השלב הרציני של ההתחזקות. לאחר מכן  נישאתי לבעלי תומר, אף הוא חוזר בתשובה. בתחילה הוא למד במכון מאיר, ואז המשיך לעטרת כהנים ולבסוף למד בישיבת רמת השרון. במקור הוא מרמת ישי, חבר של אחי שאף הוא חזר בתשובה".

שליחות בין הפרות

ספרי לנו –מה היה הקושי הגדול ביותר עבורך בתהליך התשובה כמי שהפכה להיות וטרינרית חרדית?

"הקושי הגדול ביותר שלי היה בתחילת הדרך, כשנדרשתי להתרגל לשינויים בקוד הלבוש. זה היה מאתגר מאוד. יצאתי לעבודה בשטח עם חצאית מעל המכנסיים ועם פאה שספגה את הריח של הפרות... זה לא היה קל, אבל עם הזמן התרגלתי".

ואיך הגיבו אנשים מסביבך על תהליך התשובה שלך?

"מהבחינה הזו לא היה שום קושי, כי מהרגע הראשון לא התנתקתי מהחברה כלל, וגם לא ראיתי עניין להתנתק. כמי ששייכת לחסידות חב"ד בה מושם דגש גדול על הארת העולם הזה מתוך עשייה, השינוי היה טבעי והשתלב עם מסלול חיי. השליחות מבחינתי היא לא להתנתק מהסביבה שאינה שומרת תורה ומצוות ומהחברים מן העבר, אלא להיפך, לחיות באותה סביבה באורח חיים דתי, ומשם נוצר החיבור. אני מרגישה שזו הדרך הנכונה ביותר כדי להשפיע ולהפיץ את אור היהדות".

את אותו עיקרון היא מיישמת גם במיזם שהקימה. "בתחילת הדרך הייתי בטוחה שאפתח קליניקה לכלבים וחתולים, אך לקב"ה היו תכניות אחרות עבורי. כשסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד דווקא בתחום פיתוח טכנולוגיות לייעול ברפת. כיום יש הרבה מאוד חברות הייטק שמשקיעות בפיתוחים כאלו. ישנן מערכות ניטור ממוחשבות ומתקדמות שיכולות לספר לך כל מה שתרצה לדעת על הפרה, כמו כמה חלב היא נותנת, כמה זמן ביום היא מעלה גירה, ועוד.

"תוך כדי עבודתי בהייטק ביקרתי ברפתות בארץ ובעולם והגעתי למסקנה שצריך לקחת את תחום רווחת בעלי חיים בארץ ולקדם אותו בצורה משמעותית. ראיתי את כל הפיתוחים והמחקרים הקיימים בתחום מצד אחד, אך מצד שני הידע הרב הזה לא הגיע לרפתנים בצורה יישומית המותאמת לעבודה היומיומית שלהם.

"כפי שציינתי קודם – ההסתכלות שלי על העולם אינה כמי שבאה לבטל אותו, אלא לעבוד עם הקיים ולשפר אותו. לכן החלטתי לקחת את כל הידע התיאורטי, ולהפוך אותו לשיטה מעשית עבור הרפתנים. בבסיס השיטה עומדת ההבנה שאם נהיה מודעים לצורה שבה הפרה חווה ותופסת את העולם, נוכל לשנות ולהתאים את ההתנהלות שלנו מולה ולייצר סביבת עבודה שקטה ורגועה יותר בעבורה, וכמובן, בעבור צוות העובדים. אני מלמדת את הרפתנים  כיצד לגדל את בעלי החיים בצורה שמתחשבת בצרכים שלהם, הן הפיזיולוגיים והן ההתנהגותיים".

איך באמת עושים את זה?

"קודם כל יש את היחס בין החולב לפרה. צריך להבין שמדובר באדם שעובד איתה יום-יום, ולעתים זה נעשה בצורה קולנית וקצת אלימה, שלא לצורך. ככל שמכירים את הפרות, את החושים שלהן ואת תנועתן הטבעית ניתן להוביל אותן בצורה שקטה ורגועה. כך הופכות הפרות לרגועות יותר והעבודה איתן לקלה יותר. היו רפתות שהגעתי אליהן, והתברר שבמשך שנים היו מובילים בהן את הפרות במחיאות כפיים ובקולות רעש גדולים, בכלל לא חשבו שיש דרך אחרת.

"תחום נוסף שאני מייעצת לגביו הוא תכנון שבילי הולכת הפרות וכניסתן למכון החליבה. לא פעם המבנה מתוכנן בצורה שאינה מתחשבת בבעלי החיים ובחושים שלהם. גם בנושא זה מצאתי פתרונות מבניים, כדי שתנועת הפרות תזרום. יש גם הדרכות בתחומים נוספים, שבכולם אני מרגישה שאני מסייעת לרווחת בעלי החיים, ומאידך גם עוזרת לרפתנים. הרווח הוא הדדי".

שאלות ברפת

איך מגיבים בעלי הרפתות כשהם מגלים אישה חרדית שבאה לייעץ להם?

"על כך שאני אישה הם פחות מתפלאים, כי קיימות עוד כמה וטרינריות שעוסקות בתחום. אבל זה שאני שומרת מצוות בהחלט מפתיע אותם. אני דווקא שמחה בכך, כי תמיד מגיעות בעקבות כך שאלות. הם רוצים לשמוע מתי חזרתי בתשובה, ואני משתפת אותם ומספרת.

"חשוב לי להדגיש שאני מבחינתי אף פעם לא מעלה את הנושא, אבל כאשר הוא עולה על ידיהם, אני שמחה לשתף. מעניין לראות שמדובר לא פעם במושבניקים ובקיבוצניקים, שלכאורה רחוקים מאוד מהיהדות, אך רבים מהם ממש מכבדים ומעריכים".

סיון מדגישה כי לאורך הדרך משפיעה עליה אחת השיחות שמסר הרבי מליובאוויטש על פרשת נח. "הרבי מסביר שנח יכול היה להסתפק בהכנסת החיות לתיבה, ולהרגיש שבעצם זה שהוא קיים את מצוות הבורא – להשאיר אותן בחיים, הוא עשה את שלו. אלא שה' ציווה אותו – לא רק להציל את החיים, אלא גם לבנות קינים ומדורים, שיתאימו לכל בעל חיים בדיוק ויהלמו את האופי שלו.

"זה מה שמנחה אותי בעבודתי. אני יודעת שהשליחות שלי היא לא רק לדאוג לכך שהפרות יישארו בחיים ויתנו תפוקה, אלא גם באמת לחשוב עליהן ולדאוג להן. מתוך זה גם הבנתי שמוטל עלינו להתאים את תנאי הרפת לפרות ולעגלים. בימים אלו אני עובדת על פרויקט חדש של גידול טבעי, בו לא מפרידים את העגלים מהאימהות כפי שמקובל, אלא מאפשרים להם לגדול יחד. זהו דבר שמאוד חשוב לי לקדם".

בנוסף לעיסוקך המעניין , את גם אמא לילדים. איך זה מסתדר עם העבודה התובענית?

"ברוך השם יש לי שני ילדים קטנים. בעלי עובד כמלמד, אז בכל פעם שיש חופשות מהלימודים, אנו יורדים לערבה ולנגב יחד, ושם מבצעים את ההדרכות. העבודה ממשיכה גם בתקופות ההיריון, וגם לאחר הלידה. היו פעמים שהבאתי את התינוקות איתי אל תוך הרפתות. הם ממש מכירים את הריחות מינקות, זה חלק מהחיים של כולנו".