איה קרמרמן: אז למה בעצם אני כל כך ממורמרת על הקורונה?

אני: מי זה?

היא: זו אני. תפתחי את הדלת.

אני: אין לי כוח אליך. לכי מכאן.

היא: אמא שלך לא לימדה אותך להיות מנומסת? אני לא ערפד שמחכה להזמנה. שתינו יודעות שאני יכולה להיכנס בלי שתפתחי.

אני: אבל יש לי תנאי לשיחה. אל תערבי ואל תדביקי אימהות. מה את רוצה?

היא: תראי, חשבתי לעצמי שבשנתיים האחרונות בטח שמעת עלי בתקשורת, אבל לא באמת עשינו היכרות אחת על אחת. ועכשיו שיצאת חיובית, חשבתי שנכון שאציג את עצמי באופן רשמי.

אני: אין צורך, תודה. מכירה אותך מספיק טוב מהביקורים שלך אצל הילדים. את מוזמנת לצאת ממני.

היא: אין שום בעיה, תוך חמישה ימי עבודה, בכפוף לשתי בדיקות אנטיגן שליליות.

אני: ברצינות. מיציתי אותך.

היא: את לא הראשונה שאומרת לי את זה, אני שומעת את זה לא מעט.

אני: נו, אז אולי תתחפפי כבר?

היא: ומה יעשו כל מומחי האולפנים? מי יסתכל עליהם אם כולם פשוט יחזרו לחיים תקינים ויפסיקו לשבת בבית ולחכות לעוד גל? וד"ר אלרעי־פרייס? מה היא תעשה בשעות הפנאי, תלך למאסטר שף VIP? את לא יכולה להיות כזו אנוכית. את יודעת כמה אנשים מצאו עבודה בזכותי? דוגמים, טלפני משרד הבריאות, חוקרים אפידמיולוגיים.

אני: כמה אנשים מצאו עבודה? רוצה לעשות שיחה עם בעלי, שהעסק שלו חוטף חבטות נון סטופ בגללך?

היא: סורי, אני מסרבת לקחת לעצמי את כל הקרדיט על זה. יש לכם בעיה? לכו לליברמן. הוא סגר את הכיס, לא אני.

אני: סבבה, רק שנראה לי שאת יותר קשובה ממנו.

יש גם הכרת הטוב

היא: אני ממש לא מנומסת, לא שאלתי איך את מרגישה.

אני: אין מה להגיד, זה הרגע המאושר בחיי, מעולם לא היה טוב כמו עכשיו. נו, איך אני מרגישה? קווץ'.

היא: לא, זה ברור. גם אני עשיתי גוגל על תסמינים. לא לזה התכוונתי. עצרת אותי באמצע השאלה. איך את מרגישה, בהכרת הטוב?

אני: הכרת הטוב על מה...?

היא: מה זאת אומרת? הכרת הטוב שהחלפתי אאוטפיט. נמאס לי מהדלתא, אז החלטתי לעשות שינוי. התלבטתי על גוונים בשיער, בסוף הלכתי על ריענון גרסה עם קצת אומיקרון. לדעתי את צריכה להיות בהכרת הטוב. דלתא נראתה עלי פגז, אבל קיבלתי עליה משוב לא סימפתי. את, לעומת זאת, היית יכולה להידבק מהבנות שלך ולחטוף ת'דלתא. זה היה יכול להיות הרבה פחות נעים. נו, אז את בהכרת הטוב? זה לא צריך להיות לך מובן מאליו שזה עובר עלייך בקצת קווץ' וזהו. אני יודעת שאני נראית עכשיו עדינה וחביבת הקהל, אבל כולם יודעים שאני יכולה להיות חתיכת מפלצת כשבא לי.

אני: זו הפעם הראשונה שאנחנו מסכימות. שנתיים אני שומעת כל מיני אנשים שאומרים שאת רק שפעת עם יחסי ציבור טובים. כל מיני אנשים שהיו מספיק בני מזל לעבור את זה קל. אף אחד מהם לא חשב לעשות סעודת הודיה על כך שהוא החלים ובקלות כשכל כך הרבה אנשים מסביב הלכו לעולמם. את יודעת מה הדבר הכי טוב שקרה מעדכון הגרסה שלך?

היא: יו, איזה ריגוש, בדרך כלל מטופלים לא נותנים לי קומפלימנטים.

אני: תעופי, אבל לא על עצמך. הדבר הכי טוב הוא שאנשים הפסיקו לחשוד זה בזה. בדלתא - אם נדבקת חשדו בך שאתה מתנגד חיסונים או שהפרת את ההנחיות. עכשיו זה כמו לשחק שבע בום. אף אחד לא מחפש אשמים יותר. אנשים לא כועסים זה על זה יותר. הם פשוט מוצאים סיבות אחרות לריב.

היא: נו, אז אני רואה שאת כן בהכרת הטוב.

אני: אני אהיה בהכרת הטוב כשתצאי ממני ותסתלקי באופן כללי. סגרנו?

היא: למה את כל כך ממורמרת?

אני: כי תקעת את הכול. כבר שנתיים שכולנו מרגישים תקועים. אנחנו שנתיים קמים אתמול. זו ההרגשה. שהיום קמתי אתמול, וגם מחר אני אקום אתמול. הכול תקוע ואנחנו עומדים במקום. זה במקרה הטוב, יש ימים שאנחנו גם הולכים אחורה.

היא: וואו, חתיכת קרדיט נתת לי פה. את מבלבלת את השכל, שתדעי.

אני: איך בדיוק?

היא: תסבירי לי מה תקוע.

אני: החיים?

היא: צמצמי אופציות, כי אני לא רואה מה תקוע. זיהום כדור הארץ מתקדם להנאתו?

אני: כן.

היא: ביבי כבר לא ראש הממשלה?

אני: טכנית אני לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה התקדמות, אבל כן.

היא: אפשר לטוס לדובאי?

אני: כן.

היא: גם יוקר המחיה ממש לא עומד במקום, אז אני לא מבינה מה את רוצה.

אני: מה לא ברור? החיים. אנחנו חושבים שסיימנו איתך, אנחנו עושים תוכניות, ולפני שאנחנו מצליחים להתאושש - הופ, את שוב עולה על הגל והורסת לכולם את הכיף.

היא: טוב, אני רואה שאת מצומצמת, אז אתן לך דוגמה מהחיים הפרטיים שלך. מאז שאני פה - הילדים שלך גדלו? גבהו? למדו משהו חדש?

אני: חוץ מזה שבן הארבע שלי למד מילים שימושיות חדשות והסביר לי שהוא חייב לעשות בדיקת פי.סי.אר. כי הוא משתעל?

היא: חוץ.

אני: כן, ברור. ליבי למדה לקרוא, יהלי ומילא לומדים פסנתר ודנדון גיטרה.

היא: נו?

אני: מה נו?

היא: נו, בבקשה. הם לא נתקעו. הם גדלים, מתפתחים, ממשיכים הלאה. את מכירה את המונח "the party is elsewhere"?

אני: לא.

היא: זו האמונה שהמסיבה מתקיימת איפה שהוא, רק לא כאן. זה לא שאת מרגישה שאת מפספסת את המסיבה. היא פשוט לא פה. כשהיא תהיה פה ואת תהיי בפנים - יהיה דיסקו. עכשיו לא דיסקו. מבינה?

אני: אם לא שמעת אז ערפול מחשבתי הוא אחד מהתסמינים, איבדת אותי.

לצעוק, להתבאס ואז לקום

היא: זו המחשבה שלך שתקועה ואומרת לך שאת לא מתקדמת. למה? כשאני אלך, תוכלי להתקדם. כשיהיה זמן - תעשי התעמלות. כשתעשי התעמלות - לא יכאב הגב. כשהילדים יגדלו - תוכלי לטוס לחו"ל. כשיהיה כסף - תקני בית. כשיהיה לך זמן - תחזרי ללמוד. כשכל אלו יקרו - אז תהיי שמחה ומאושרת. את כל הזמן חושבת על מה שיהיה כשהמסיבה תגיע אלייך. גברת, תתעוררי, המסיבה כאן ועכשיו, את פשוט מפספסת אותה.

אני: איבדתי אותך בתתעוררי, כי אני באמת רוצה לחזור לישון.

היא: את תמיד תרצי לחזור לישון, גם בלעדי. יש לך שישה ילדים על הראש ודאגות של פיל. אבל זה לא קשור אליי, אז תפסיקי להפיל הכול עלי. העולם מתקדם, הילדים שלך מתקדמים. קחי ויטמינים או תשתי קפה. למי אכפת. קומי, תתלבשי יפה ותיכנסי כבר למסיבה.

אני: נשמה, את מדברת איתי על מסיבה? מה עם זה שאסור להתקהל? אפילו את הבר־מצווה של הבן שלנו אני לא יודעת איך נעשה.

היא: תקשיבי, אני מבינה שאת עייפה. אני מבינה שאת מותשת מהשנתיים האחרונות. אני כמו פיל בחנות חרסינה שהיא חייך. אבל את צריכה לדעת, תמיד יהיה משהו. משהו שיעצור אותך מלהתפתח, מלהתקדם, מלהיות מאושרת. זה לא אני. זה היצר הרע שאומר לכי לישון, מחר יהיה יותר טוב. מחר המסיבה תגיע עד למרגלות המיטה שלך. חכי בסבלנות, יש זמן. יש חיים ויש דברים מדהימים כאן ועכשיו. אל תיתני לי להתיש אותך. זה לחיות בשקר. זו לא אני, זו את. כל מה שעשיתי זה לנפות לכם מהחיים דברים מיותרים.

אני: פרנסה זה מיותר? לא שמעת את הסלוגן הנשכח "לא פרנסה לא מעניין"? בואי, הפלת עלינו פצצות.

היא: תגידי לי את, באיזו קונסטלציה אחרת ביקום, אם לא אני, היית מקבלת בעל בבית, שיש לו פנאי וזמן לקחת חלק פעיל כל כך בחיים של הילדים? תקני אותי אם אני טועה, אבל אי פעם המשפחה שלך הייתה כל כך מלוכדת? אל תעני, אני עונה בשבילך: לא! תמיד אפשר לראות את חצי הכוס המבאסת. תמיד אפשר להתמקד באיך המציאות משנה לנו את התוכניות. תמיד אפשר לקבל כאפות ולעלות על מהמורות שעושות פנצ'רים. נו, אז? עומדים? מתיישבים על הרצפה ונאנחים? אם את לא יכולה לשנות את המציאות קחי חמש דקות בצד, תתעצבני, תצעקי ותתבאסי. זהו. קומי ותגידי זה מה יש ואין מה להתבאס יותר. אני זה מה יש. אין ולו דבר אחד שאת יכולה לעשות כדי לעצור אותי.

אני: חבל.

היא: חבל שמבל. אני אלך כשההוא למעלה יחליט שאני הולכת. בבום. כמו מכת ארבה. עד אז אני פה. תחיי איתי כי זה מה יש. תחיי איתי כי את היחידה שעוצרת את הנשימה ומחכה שאלך. אין ספור אנשים הגשימו חלומות, דווקא בזכותי. הבחירה שלך להיות חלק מהאנשים האלה היא רק שלך. המסיבה פה, העייפות פה. במי את בוחרת?