איך יכול אדם להיות מחנך דגול וחכם – אבל לא ליישם את עצותיו שלו?

כיום מרבים לדבר על "דימוי עצמי נמוך".

מהו דימוי עצמי נמוך?

דימוי עצמי נמוך הינו מצב שבו אדם אינו מתמקד ביכולות ובכישורים שלו, ואינו מעניק את המשקל האמיתי לפוטנציאל שלו, בעוד את הכישורים והיכולות של אחרים – הוא מזהה היטב, תוך שהוא מעניק משקל רב לפוטנציאל הטמון בהם.

אדם בעל דימוי עצמי נמוך שבוי בתחושה כביכול אחרים מצליחים להתקדם בחייהם – משום שיש להם כישורים, יכולות או פוטנציאל שאין לו, ומשום כך, הוא מלכתחילה נמנע מליזום ולפעול, מתוך חוסר אמונה בסיכוייו להצליח.

לדוגמה: אדם עלול לחיות כל חייו בתחושה שהוא בעל יכולות שכליות נמוכות יחסית, או בעל יכולות חברתיות מוגבלות, בו בזמן שלאמיתו של דבר – יכולותיו השכליות והחברתיות מצוינות. אדם כזה לא ינסה להיות תלמיד טוב, או לרכוש מעמד בחברה, משום שהוא אינו מאמין בסיכוייו להצליח בכך, והוא אינו רוצה להתעמת עם הכשלון שלדעתו הינו כורח המציאות. הוא סבור כי נתוני הפתיחה שלו נחותים יחסית, ובכך הוא מסביר לעצמו ולסביבה מדוע אחרים מצליחים – בעוד הוא מדשדש אי-שם מאחור.

גם אם אדם בעל דימוי עצמי נמוך יחליט בשלב מסוים ליזום תהליך לימודי או חברתי כלשהו, הוא ייסוג לאחור כאשר לא יצליח להשיג את יעדיו בפרק זמן קצר, מתוך ייאוש וחוסר אמון ביכולותיו.

אדם בעל דימוי עצמי נמוך עשוי להתרחק מהחברה ולהימנע מליצור קשרים חברתיים, תוך שהוא מסביר שהוא כביכול "אינו רוצה להפריע"... אבל האמת היא, שהוא נמנע מליזום קשרים חדשים או לחזק את הקיימים – משום שהוא אינו מאמין באמת שיש לו מה לתרום בתמורה לקשר, והוא אינו מרגיש בנוח בתוך מערכת בה הוא תופס את עצמו כ'מקבל' בלבד, או שהוא חושש מפני דחיה.

זיהוי

כיצד, אם כן, יכול אדם לדעת אם הוא סובל מדימוי עצמי נמוך, או שהוא באמת אדם פחות חברותי, שאינו מוצא הנאה וסיפוק בחברת בני אדם?

התשובה פשוטה: עליו לבדוק עם עצמו, האם באמת נוח לו להיות בודד, והוא מרגיש יותר בנוח עם עצמו – או שהוא דווקא היה רוצה במקום כלשהו בלב להיות מעורה יותר בחברה, אלא שהוא מצדק לעצמו את חוסר החברתיות שלו בצידוקים שונים, שלאמיתו של דבר, הם לא נועדו אלא בכדי לחסוך לו את ההתמודדות החברתית.

השלכות

אדם בעל דימוי עצמי נמוך, עלול לסבול מקנאה, המוציאה את האדם מן העולם. הוא מרגיש כביכול כל הסובבים אותו קיבלו נתוני פתיחה הרבה יותר טובים משלו, והוא מקנא בהם. מלבד זאת, אדם בעל דימוי עצמי נמוך ירגיש מאוים מההצלחה של הסובבים אותו, והתחושה הזו תגרום לו לקנא בהם ובהצלחתם.

בכדי לעמעם את הכאב הנובע מהקנאה, אדם זה עלול להיגרר לדיבורי לשון הרע בתירוצים שונים ומשונים, בעוד האמת היא, שהוא נהנה לעסוק בחסרונותיו של הזולת – אך ורק מתוך קנאה פשוטה, הנובעת מתוך הדימוי העצמי הנמוך שלו.

חשוב להדגיש, כי ניסיון להתגבר על הקנאה או על השלכותיה באמצעות לימוד מוסר או הלכות לשון הרע – יהיה בעל פוטנציאל הצלחה מוגבל ביותר. כדי להתגבר באמת על הקנאה ועל ההשלכות הנובעות ממנה, על האדם לטפל בשורש הבעיה, ולהתגבר על הדימוי העצמי הנמוך המהווה את הבסיס לקנאה. כל עוד לא יעשה זאת, הוא ימצא היתרים רבים שיצדיקו בעיני עצמו את מעשיו, תחושותיו וכישלונותיו.

השלכה נוספת שישנה לדימוי עצמי נמוך, הינה חוסר יכולתו של האדם "לשחרר" את הסובבים אותו. כך למשל, לעיתים אנו פוגשים אנשים שמתקשים לשחרר את הילדים שלהם ולהעניק להם עצמאות, או לשחרר את בן הזוג. במקרים רבים, הקושי הזה נובע מתוך דימוי עצמי נמוך: אדם שאינו מאמין בעצמו וביכולותיו – חושש להישאר בודד, ומפחד כי ברגע בו האנשים הקרובים אליו ימצאו את עצמאותם – הם כבר לא יגלו בו כל עניין.

כך אנו יכולים לראות מחנך דגול, שמוסר הרצאות בפני אלפי אנשים ומלמד אותם כיצד לעודד, לקדם ולפתח את הסובבים אותם, ואפילו מיישם את הכללים הללו בכיתתו כמורה... אולם ככל שנוגעים הדברים לאנשים הקרובים אליו ביותר, לבני ביתו – הוא אינו מצליח ליישם את הכללים שהוא עצמו מכיר טוב כל כך. הסיבה לכך עלולה להיות דימוי עצמי נמוך. הוא חושש שילדיו לא יעריכו אותו אם יהיו מוצלחים וחכמים, הוא חושש שבת הזוג שלו לא תכבד אותו אם תהיה עצמאית, ולכן הוא אינו מאפשר לאנשים הקרובים אליו לגדול ולצמוח.

כלומר: מדובר באדם שהוא באמת יועץ טוב, אולם הוא אינו מצליח ליישם בעצמו את העצות שלו. הסיבה לכך אינה משום שעצותיו אינן נכונות, אלא משום שהדימוי העצמי שלו ירוד ונמצא בעוכריו. הוא עשוי להיות מומחה בעל כלים מצוינים לסמכות הורים, והרבה אנשים יוכלו לספר כי קיבלו ממנו עצות נפלאות, ובכל זאת, את הכלים המצוינים שלו – הוא לא יצליח ליישם בביתו.