שווה סיפור: שיעור לחיים

אנחנו משפחה מלוכדת מאוד. הדודים שלי נמנים על כל המגזרים והזרמים: חרדיים, דתיים, מסורתיים וחילונים, וכולנו חיים יחד באחווה ושלום. אנחנו אוהבים מאוד זה את זה ומשתדלים לכבד זה את זה גם כשהדעות והאקטואליה מעיבים על כך.

כצעיר הייתי אדם הנחשב למסורתי. בחיי התנהגתי כחילוני לכל דבר, אך בלב שלי היה כבוד רב למסורת ולדת, הערכתי את הרבנים ואנשים דתיים וחרדים, והשתדלתי לשמור את הבסיס ממש, כמו כשרות, קידוש בשבת ויום כיפור.

הייתי אדם נמרץ, צעיר שאפתן עם הרבה אנרגיות, כך שמיד לאחר שחרורי מהצבא התחלתי לעבוד בסופר. מהר מאוד התמניתי למנהל הסניף.

הייתי עסוק בעבודתי, שדרשה הרבה כוחות. באחד הימים, דוד שלי, אריה, הגיע לבקר אותי בעבודה. דוד שלי הוא חרדי לכל דבר. הוא לומד רוב היום וממש רב של המשפחה. איתו אנחנו מתייעצים בכל צומת בה נדרשים לשאלת רב או לידע תורני-הלכתי כלשהו. שמחתי מאוד שהוא הגיע. לאחר שהצעתי לו שתיה ועוגות, ערכתי לו היכרות עם הצוות שנמצא איתי ועובד בסופר. דוד אריה התרשם ופרגן מאוד, ואז לפי תומו הוא אמר: "עם צוות כזה אתה יכול לעשות כאן שיעור תורה בשופי". באותו הרגע אהבתי את הרעיון ממש, וחשבתי שזה יכול להיות מתאים מאוד. תקופה ארוכה רציתי לעשות משהו לחבר'ה שלי שנשארים מאוחר כל יום, הרבה אחרי שאחרון הקונים עוזב את החנות.

הייתי מארגן להם פעם בשבוע, אחרי שכולם סיימו את מטלותיהם, ערב גיבוש עם שתיה, פיצוחים ואוכל, ותמיד רציתי להוסיף עוד משהו רוחני יותר, שיחבר ויוסיף, ושזה לא יהיה עוד ערב "סתם". סיפרתי זאת לדוד שלי. הוא ממש התלהב, והוסיף שזה רעיון ממש מעולה לעשות באותו הזמן גם שיעור תורה. הוא ידאג לרב שידבר מעניין, שהחברה ייהנו, ואני ארוויח מכך שלמפגשים הללו יהיה ממד נוסף מלבד אוכל ושתיה.

התרשמתי מדבריו מאוד וחשבתי לעצמי, למה לא? זה ממש רעיון מעולה.

על אתר אמרתי לדוד שלי שזה ממש כיוון טוב, ומבחינתי שימצא לי רב מעניין, ואני סומך עליו גם בנושא זה. כאן נפרדו דרכינו. דודי חזר לביתו, ואני המשכתי בעבודה. אני מדבר על תקופה של לפני קרוב לשלושים שנה. סלולארי לא היה מצוי כלל, לרוב היה טלפון חוגה, או הטלפון האפרפר עם הלחצנים, כך שיכולתי לדבר איתו רק כאשר הוא הגיע הביתה.

ובאמת, דוד אריה לא בזבז זמן. מטבעו כאדם מעשי הוא מיד יזם קשר עם אחד מהרבנים שהוא מכיר ויודע את הכושר הוורבלי שלו, הסבלנות ומאור הפנים, והציע לו ללכת לסופר בו אני אחראי כדי למסור שיעור בהלכה ואגדה, פעם בשבוע לאחר שעות הפעילות.

הרב הסכים לכך, ונקב ביום בשבוע בו פנוי לו והוא יכול להגיע אלינו. דוד שלי התקשר אלי ועדכן אותי. הוא ביקש שאצור קשר עם הרב ואסכם איתו סופית מבחינתי. הודיתי לו מאוד, וכך נגמרה שיחתנו.

התקשרתי אל הרב וסגרתי איתו את כל הפינות. הכל היה מוכן כדי לקיים את השיעור. בעבודה עדכנתי את כלל העובדים על התוכנית שאני רוצה להביא להם בערב הגיבוש הקרוב. לשמחתי ולהפתעתי, כולם ממש זרמו ושמחו בזה. לחלקם זו תהיה הפעם הראשונה בה הם נתקלים ברב ובשיעור תורה. משום מה לא חשבתי לרגע לחזור לדוד שלי ולעדכן אותו בכך שסיכמתי עם הרב שהוא המליץ לי עליו. העניין נגוז לו מבחינתי, היו לי אינסוף מטלות ביום יום, כך שנדרשתי להיות סופרמן כדי לתפקד בכל החזיתות.

אנחנו אנשים מסודרים מאוד. בעיקר אני שצריך שהכל יהיה מתוקתק ומסודר לי, אחרת, אני מאבד את הכל. סדר היום שלנו הוא ממש מוקפד, ולרוב אין סטיות, הכל מתוזמן בדיוק כפי שצריך, כך שכבר בשעות הערב המוקדמות – המיטה קוראת לנו, עשר בלילה זה כבר ממש מאוחר אצלנו. נדיר שתמצאו אי מי ממשפחתי ער בשעה כזו, כולנו במיטות. היום שלנו מתחיל מוקדם כל כך, עוד לפני הנץ החמה, כך שאם ישנו מאוחר מדי, זה ממש שיבש את כל סדר יומנו, וזה כולל את התפקוד שלנו למחרת היום.

וכך, יום לפני מועד השיעור אני ואשתי התארגנו לשינה. במקביל, דוד שלי, שהינו אדם מסור ואחראי מאוד, הרגיש לא בנוח לגבי השיעור שאמור היה להיות למחרת. הוא לא ידע מה נסגר בסוף, וכל הזמן ניקר בו החשש שמא לא סגרתי עד הסוף עם הרב שימסור את השיעור, מכל סיבה שהיא. הוא היה עם זה כל היום. הוא חשש להתקשר אלי ולנדנד לי, וחיכה שאעדכן אותו. כעת, בסוף יום, עדיין לא חזרתי אליו. הוא ידע שאני הולך לישון מוקדם, זה ממש סוד גלוי במשפחה, ולכן חשש להתקשר אלי ולשאול אותי מה נסגר עם זה. אממה, המצפון שלו ניקר לו בלי סוף. הוא חכך בדעתו שוב ושוב, "זה שיעור תורה, וחבל שיתפספס", חשב לעצמו, והחליט, בניגוד לאופיו ולשעה המאוחרת מבחינתי, להתקשר אלי ולבדוק מה קרה עם זה בסוף.

דוד שלי החליט להתקשר אלי רק כמה צלצולים. במידה ואני ישן - זה לא יעיר אותי, אבל אם אני ער - אני אעדכן אותו.

ממחשבה למעשה, דוד שלי מחליט להרים טלפון ויהי מה. באותו הזמן אני, אשתי ושלושת ילדי ישנו שנת ישרים. כאמור, לא היו אז טלפונים סלולריים. היה טלפון נייח, שעוצמת הצלצול שלו היתה מחרידה כל עור תוף תקין. וכך, בעודי ישן, שמעתי צלצול שניסר לי את התודעה. קראתי לאשתי, שהגיבה לי חצי ישנה. "מי מעז להתקשר בשעה כזו?", חשבתי לעצמי. המעניין, שדוד שלי לא הפסיק לצלצל, למרות התנאי שהוא עשה בהתחלה, שהוא מצלצל רק כמה צלצולים. זה גם כל כך מנוגד לאופיו. לימים הוא יספר לי אותו הדבר בדיוק, כמה הוא התפלא על עצמו איך הוא לא מנתק. משהו שהיה חזק ממנו בהרבה לא הרפה.

החלטתי להתעלם מהצלצול, אבל הוא היה חזק, ו"חפר" לי בראש ממש. הבנתי שאם אני לא אקום - לא יהיה לזה סוף, וכל בני הבית יתעוררו. התעוררתי ממש בכוח כדי לגשת לטלפון. משום מה הרגשתי שאני לא מצליח להיות עירני, שאני רוצה לישון ולא מצליח להתנער מהמיטה. הנס שלי היה שהטלפון היה במרחק ניכר, כך שהיה עלי לקום ממש וללכת אל הטלפון, שלא הפסיק לקדוח ולצרום בלי סוף. בעודי נלחם בקורי ערפול חושים ענק שהשתרגו ממוחי לגופי, הכתה בי ההבנה שמשהו כאן לא בסדר, אני מגיב כאדם מסומם ומעורפל חושים. החשתי את צעדי לכיוון הטלפון, ואז הריח הכה בי.

צינור הגז החליט לדלוף. הבית היה סגור עקב מזג האוויר החורפי, כך שכל הבית היה אפוף באדי רעל וגז, שהתחילו משפיעים על כל בני הבית.

מיד פתחתי חלונות ורצתי לאשתי ולילדי. ב"ה אשתי הגיבה מהר יותר משציפיתי. היא קמה ועזרה לי לטפל בילדים.

אצל הילדים המצב היה קשה יותר. שלושת ילדי נזקקו לטיפול רפואי, כי הרעלים חדרו ממש לגופם. עדיין, מצבם היה יציב וקל, ולא נשקפה סכנה לחייהם, אבל המחשבה הזו, מה היה קורה חמש דקות אחר כך, מצמררת אותי לגמרי.

כאשר שיתפתי את דוד שלי בנס שקרה לי בזכותו, הוא ספק כפיו בהתרגשות: "איזה נס קרה לנו בזכות שיעור התורה". האמת, המעשה הזה נתן לי ניעור חזק כל כך. ראיתי את יד ההשגחה, איך היא הצילה אותי ואת משפחתי ממוות בטוח, והכל בזכות התורה.

באותם רגעים נדרתי לעצמי שאני לוקח את נושא השיעור הכי חזק שאפשר, רק שילדי יצאו מכך בשלום. למקום עבודתי הגעתי נרגש והמום. סיפרתי להם על הנס שהתרחש לנו, על השיעור והטלפון של דודי, על כל הפרטים שהרכיבו את הסיפור הזה, שאחד לאחד היו מעבר לכל הגיון. מובן שכבר באותו שבוע קיימנו את השיעור בפאר והדר. ברכתי על הנס שנעשה לי, וכל הצוות שלי נפעם מהדברים.

השיעור תפס תאוצה, ונכנס לרוטינה קבועה בה כולנו מגיעים ומשתתפים פעילים. מובן שזו היתה תחילת תהליך ההתחזקות שלי. עם הצוות שלי נמנו שני אחים שהשיעור ממש "תפס" אותם, הם החלו ללמוד ולהתקרב, ואחריהם נמשכה כל המשפחה. כך יצא שמשפחה שלימה חזרה בתשובה בזכות שיעור תורה!

זה לא נגמר פה. ברוך ה' שזיכה אותי, ומבחינה מקצועית התקדמתי מאוד ולבסוף רכשתי את כל רשת הסופרמרקטים. ומה הדבר הראשון שעשיתי? הקמתי שיעורי תורה, בכל סניף, לאנשי הצוות לאחר סיום העבודה. לא חסכתי כלום, השקעתי בשבילם בכיבוד הכי עשיר ומפנק, כיאה לשיעור ולכבוד התורה.

לכל סניף אותו חנכתי בשיעור הקבוע, הייתי מגיע בעצמי כדי לספר את הסיפור שלי, את הנס הגדול שקרה לי ולמשפחתי ואת הקבלה שלי שהגיעה בזכות כך. היופי של עם ישראל, הוא שבכל סניף המחזה חזר על עצמו: אנשי הצוות מודים ומתרגשים להיות חלק מהדבר הזה. זה מדהים. המשובים הרבים שקיבלתי לא הפסיקו להפעים אותי. ההשלכות התגלגלו הלאה - בשלום בית שנבנה בזכות השיעור, ההתקרבות לדת ולכל מה שבקדושה, אנשים שבנו את עצמם ועבדו על מידותיהם -

והכל בזכות שיעור אחד שכמעט התבטל!