"שנתיים למגפה – ולא למדנו כלום": הרופאים הבכירים מזהירים מקריסת בתי החולים

האיגוד הישראלי לרפואה פנימית פתח בימים האחרונים בקמפיין הסברה, המתריע על מצבם הקשה של בתי החולים ומזהיר מקריסתם. במסגרת הקמפיין, שכותרתו "הקורונה בעיניים שלי", מופצים פוסטים של רופאים בכירים השוטחים את תחושותיהם נוכח העומס הרב המוטל על הצוותים הרפואיים שמתמודדים עם המגפה.

הבוקר (רביעי) פרסם האיגוד פוסט שכתב פרופ' אלון הרשקו, מנהל מחלקת פנימית ג' בבית החולים הדסה עין כרם, המשמש גם כיו"ר האיגוד הישראלי לאלרגיה ואימונולוגיה. "שנתיים למגפת הקורונה, מה למדנו? כלום", פתח פרופ' הרשקו. "אנחנו נמצאים כבר תקופה ארוכה בתוך אירוע תחלואתי מתגלגל ברמה עולמית, ללא אח ורע בהיסטוריה של הרפואה. הכוח שלנו כאומה הוא בכושר הלימוד, ביכולת לא לחזור על טעויות. ובכל זאת, במגפה הזאת, אנחנו הישראלים מתעקשים לא ללמוד".

"כבר שנים שאנו, מנהלי המחלקות הפנימיות, מתריעים על חוסר חמור בכוח אדם, במיטות אשפוז, בשטחי מחלקות. והנה נפלה עלינו המגפה הארורה, וכל הבעיות הוכפלו בעשרות מונים. אחרי שנתיים של מגפה, אנו שוברים שיאי הדבקה, תחלואה ומוות. בכל גל, מאלתרים מחדש 'מחלקות קורונה', שמשמעותן השבתת מיטות אשפוז פנימיות כדי לטפל בחולי קורונה".

פרופ' הרשקו ממשיך ושואל: "האם זה מחויב המציאות? ממש לא. זה קורה משום שהערכים שלנו מבולבלים. הייתי רוצה שערכי חיי אדם וכבוד האדם יהיו במקום ראשון, ללא כל הסתייגות. 'הזקנה במסדרון' לא זכתה עדיין למיטת אשפוז מכבדת, והצטרפו אליה לפרוזדורים: הזקן, הצעירה והצעיר".

"אחרי שנתיים של מאבק מר במגפה, לא נוספה מיטת אשפוז אחת במחלקות הפנימיות. לשם השוואה, בארבע מערכות בחירות נשרפה בקלות בלתי נסבלת כמות של כסף, שהייתה פותרת את בעיות האשפוז לשנים".

"שנית, איננו חלוקים רק בדעותינו, אנחנו גם חלוקים על העובדות. בכל שדרות החברה יש מכחישי קורונה ('שפעת עם יחסי ציבור'), מכחישי חיסונים ועוד כהנה וכהנה מכחישי עובדות. פוליטיקאים, אנשי תקשורת ורבים בישראל, משחקים בתרגילים סטטיסטיים, אך מתעלמים ממה שלא מופיע בסטטיסטיקה: הפגיעה האנושה בחמלה".

"כל כך קל לשרטט פתרון למגפת הקורונה, וכל כך קשה ליישם אותו: הכרה במציאות כפי שהיא, שיקום הערבות ההדדית, העמקת מבצע החיסונים וחיזוק המחלקות הפנימיות. אלו הלקחים שלא נלמדו", חתם פרופ' הרשקו את דבריו.

"גם אנחנו בסוף נקרוס אפיים ארצה"

בנוסף נוסף, שפורסם אתמול, הזהיר פרופ' דורון זמיר, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים ברזילי באשקלון, מפני קריסה: "כמו החמור, שבעליו מעמיס עליו עוד ועוד צידה, עד שמתמוטט, גם אנחנו בסוף נקרוס אפיים ארצה".

"'אתם עוברים להיות מחלקת קורונה', אמר מנהל בית החולים. 'למעשה מתפצלים למחלקת קורונה, שמתווספת אצלכם למחלקה פנימית רגילה'. עצמתי עיניי לרגע, ונזכרתי איך רק לפני שנתיים אמירה דומה השביתה שינה מעיניי למשך שבוע. אז היה מדובר במחלה חדשה ומסתורית, עם שורת תרופות, שהפכו כולן לקוריוז בהמשך. כעת זו כבר שגרה, עם תרופות שונות בתכלית, שחלקן בוודאי יתגלה בעתיד כלא יעילות גם הן".

"החבר'ה הגיבו באדישות כמעט, נראה שאימת המזיק חלפה ברובה, בניגוד למתח ולהתרגשות שהיו לפני שנתיים. 'נקבל סיוע?' התעניינו פרקטית, כי זה לא תענוג גדול לטפל ב-55 חולים ואף ב-60 ויותר חולים, חלקם עם קורונה, שמחייבת התמגננות, ויוצרת עומס נוסף על צוות מצומצם, שגם כך, ללא קורונה, נופל ביומיום מהרגליים".

"חשבתי על כך שאנחנו, ותיקי המחלקות הפנימיות, כבר רגילים לקבל בהכנעה עוד ועוד משימות ולעבוד בעומסים בלתי נסבלים, תוך פריצת גבולות הסיבולת. ואנחנו רק חושקים שיניים, ולא שוברים את הכלים, משל היינו חמור, שבעליו מעמיס עליו עוד ועוד צידה כבדה, בלי להתעניין במצבו, עד שיום אחד יתמוטט. וכמו במשל, גם אנחנו בסוף נקרוס אפיים ארצה".