הרב ראובן אלבז: מה קורה לנו כשאנחנו חושבים יותר מדי על כסף?

"זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'" (שמות ל', י"ג).

דרשו רבותינו (במדבר רבה י"ב, ג'. הובא ברש"י), מלמד שנתקשה משה רבנו במצוות מחצית השקל, ונטל הקדוש ברוך הוא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה ואמר זֶה יִתְּנוּ - כזה יתנו!

ולכאורה קשה, משה רבנו, מקבל התורה שכל רז לא אניס ליה (חולין נט ע"א), שהבין ולמד את הסוגיות הקשות והעמוקות ביותר בתורה, מתקשה במטבע זו?

אלא הרבי מקוצק (רבי מנחם מנדל מקוצץ, היה גאון עולם וחריף מאוד בפלפולו) תירץ קושיה זו והסביר שמשה רבנו לא הבין כיצד מטבע יכול לכפר על נפשו של אדם, כדכתיב (שמות ל', ב') וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ. פיסת מטבע פשוטה יכולה לכפר על הנפש? והקב"ה השיב למשה שיתבונן בדבר ויראה שזה לא סתם מטבע רגיל, אלא מטבע של אש, שפירושו חום אהבה והתלהבות!

ה' יתברך חפץ שניתן את המטבע, את הצדקה, עם אש, עם חום ואהבה, עם התלהבות ושמחה על עשיית המצווה, חַם לִבִּי בְּקִרְבִּי בַּהֲגִיגִי תִבְעַר אֵשׁ (תהילים ל"ט, ד'), ולא לעשות את המצווה בעצב, בקרירות וכמצוות אנשים מלומדה, "עוד פעם בא העני הזה.. ", ועל ידי שעושה האדם את המצווה בחום והתלהבות הוא זוכה להתרומם ולעלות למעלות רמות וגדולות.

ממון - אש!

עוד בעניין המטבע של אש, הקשה הנועם אלימלך (רבי אלימלך מליז'נסק, נולד בשנת ה' תע"ז ונפטר בשנת ה'-תקמ"ז 1,717-1787 למניינם. תלמיד המגיד ממעזריטש, אחיו של הצדיק רבי זושא מאניפולי, שניהם ידועים בכינוי: "האחים הקדושים") מדוע הוצרך הקב"ה להראות למשה רבנו דווקא מטבע של אש, מדוע לא היה מספיק להראות לו מטבע רגיל? מה מיוחד במטבע של אש? 

ותירץ, שהקב"ה רצה לרמוז למשה רבנו שיודיע לכל העולם כולו, שהמטבע - הכסף והממון, זה אש!

באש ישנם שני שימושים. אם לא יודעים להשתמש בה בצורה נכונה, היא שורפת ומכלה כל חלקה טובה, אך אם יודעים להשתמש באש בצורה נבונה וחכמה, אפשר לפעול בה גדולות ונצורות: לבשל, לאפות, להתיך מתכות ולעשות מהם תכשיטים.

אך עדיין צריך לזכור שזו אש, וכשם שאדם המתקרב יותר מידי לאש עלול להיכוות ולהישרף, כך גם בעניין הכסף והזהב - אם יתקרב אליהם האדם יותר מידי עלול הוא להישרף ולשרוף את כל חייו!

אם נדבקים בכסף יותר מדי, זוהי סכנה גדולה. "זהירות, תהום!". הכסף משגע את האדם ומטשטש את שכלו עד שכל חייו נהפכים להיות במרדף אחר הכסף, יש לו מנה רוצה מאתיים, יש לו מאתיים רוצה ארבע מאות (קהלת רבה א', ל"ב).

אך האמת היא שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו (קהלת רבה שם), כל המרדף הזה הוא לריק ולבהלה! (ובדרך אגב הקשו המפרשים, מדוע למי שיש מנה ורוצה מאתיים אין חצי תאוותו בידו, הרי חצי-מנה, כן יש לו, אלא, הכוונה היא שכשיש לו מנה, הוא רוצה עוד מאתיים, וא"כ נמצא שיש לו עכשיו רק שליש, ונמצא שהוא מת כשיש בידו פחות מחצי...).

*

בקרבה יתירה ומרדף אחר הממון מאבד האדם את הפרופורציות והאיזון שלו, בני אדם הלהוטים אחר הכסף שום דבר לא עומד נגד עיניהם, וצריך להיזהר מזה מאוד.

לפעמים באים אלי אנשים להתייעצות וברכה, ותוך כדי השיחה הם שולחים פקודות לקנות ולמכור מניות בבורסה וכדומה. הם לא מסוגלים להיבדל מזה, עד כדי כך נצמדו לדבר. אשה אחת התקשרה ואמרה שהיא ובעלה ברוך ה' התקרבו קצת לתורה ולמצוות, אך יש בעיה אחת, הוא צמוד למחשב ולאינטרנט, וכל היום הוא משחק בבורסה, וַיִּצָּמְדוּ לְבַעַל פְּעוֹר (תהילים ק"ו, כ"ח), פעם אחת מפסיד את כל הכסף ובפעם שניה מרוויח... והיא מספרת, מסכנה, שאין לה כבר חיים, הראש שלו כל היום סביב זה.

הוא מתקרב לאש, ומי שמתקרב לאש נשרף וגם שורף אחרים עמו.

האדם מוכרח להפסיק במרדף הזה ולהיכנס קצת יותר לרוחניות, להתרומם, וגם אם הרוויח, יופי, ברוך ה', יפסיק ולא יכנס לזה שוב, כדי שלא יגיע חלילה למצב שיפסיד את הכל בבת אחת, שהרי זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמוֹ  (תהילים מט, יד), בני אדם בדרך כלל לא מסתפקים במה שהרוויחו ורוצים להרוויח עוד עד שמפסידים הכל, וכך כל הבית והחיים נהרסים בגלל זה, ולכן צריך להיזהר מזה מאוד.

שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם

"כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם" (שמות ל', י"ב).

"תשא" מלשון הגבהה והרמה, ורמז יש בדבר שבכל עת צריך האדם להרים את ראשו למעלה, לרוחניות, שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה (ישעיה מ', כ"ו), כל הזמן לחשוב על רוחניות, על לימוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה.

גם כאשר עוסק אדם בפרנסה להביא טרף לביתו, עליו לחשוב ולהיות עסוק בדברי תורה, כל העת יחשוב, מתי תפילת מנחה, תפילת ערבית, שיעור תורה בערב, תיקון ליל שישי וכדו', ויעשה את הכל בהתלהבות בחום ובקדושה. וזהו שאמר דוד המלך בתהילים (קכ"ח, ב'): יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ, יגיע כפיך נאמר ולא יגיע ראשך, ללמדך שאפילו שאדם יוצא לעבוד, רק כפיו (ידיו) יהיו עסוקות במסחר, אך ראשו יהיה עסוק וטמון בדברי התורה, במשנה, בגמרא, בהלכה, באגדה, בפסוקי תהילים.

ואו אז אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ (תהילים שם). אַשְׁרֶיךָ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְטוֹב לָךְ, לָעוֹלָם הַבָּא (אבות פ"ד מ"א).

משל לציפור שנפלה לתוך בוץ והחלה לשקוע בה יותר ויותר- אם כנפיה עדיין לא טבעו, בידה לצאת מהבוץ על ידי כנפיה, ואם גם כנפיה טבעו בתוככי הבוץ, כל זמן שראשה מחוץ לבוץ עדיין תוכל לזעוק 'הצילו' ויבואו להושיעה, אבל כשגם הראש נשקע בבוץ, אוי לה.. כך האדם, כל זמן שראשו עסוק בדברי תורה ובקיום המצוות, יכול הוא לעלות ולהתעלות. 'כי תשא את ראש בני ישראל', העיקר להגביה הראש והמוח לפקודי ה'.

יהי רצון שנזכה לעשות רצונו יתברך כרצונו ונזכה בקרוב בקרוב לראות בנחמת ציון בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.