למה ה’ לא מתגלה גם לעינינו?

היה זה לפני כמה עשרות שנים, בסמינר לחוזרים בתשובה, בצהרי יום השבת. המרצה השלים הרצאה של כשעתיים, המבססת ומוכיחה את התגלות ה' לישראל בהר סיני.

רבים מן השומעים התרשמו מאד מביסוס הדברים ומהוכחתם, והם ישבו בהתפעלות. ואז נשמע קול מהספסל האחורי: "כבוד הרב, אם זה קל כל כך לבורא להתגלות לעם ישראל, למה כל הבלאגן הזה? למה אתה צריך לעמוד כאן ולהתאמץ להביא לנו הוכחות ולהתפלסף, הוא לא יכל פשוט להתגלות עוד פעם, ככה לריענון מדי פעם? איפה הוא? הוא לא רואה כמה אנשים לא מאמינים, למה הוא מסבך להם את העסק?".

היושב לצדו של בעל הדברים גיחך בקול, צחקוקים נשמעו גם מהצד השני של האולם. נדמה היה שההערה הזו קלקלה את כל הרושם הטוב שעשתה ההרצאה. האמת, שריחמתי על הרב, הוא עבד קשה כל כך על ההרצאה...

תשובתו של הרב הפתיעה את כולם, הוא חייך, ואמר: "גם אם ה' היה מתגלה אליך באופן אישי, זה לא היה עוזר כלום".

המגיב גיחך שוב. "נו, באמת, כבוד הרב, אלו התירוצים שלך? אם אלוקים היה מתגלה אלי, הייתי רץ אחריו".

הרב פנה אל הקהל, ואמר: "כמה מכם השתתפו הבוקר בתפילת שחרית?", כמה עשרות אנשים הרימו את ידיהם, "ומה קראנו היום בתורה?", שאל הרב, והשיב: "מי שלא זוכר, קראנו את פרשת כי תשא, בה מסופר – בין השאר – על חטא העגל.

"חטא העגל הוא ההוכחה שלאדם תמיד יש בחירה חופשית. בני ישראל לא רק ראו את ההתגלות של ה' לכל העם, אלא גם עברו את קריעת ים סוף, את עשר המכות, אכלו מן באותו בוקר לשובעה... ובכל אופן, שמו את הכל בצד, ורקדו סביב עגל מזהב.

"נכון, הם לא הכחישו את הכל, הם לא יכלו להכחיש, אבל תמיד נשאר פתח לבחירה. הם הגיעו למסקנה שאם משה לא חוזר, 'בוודאי' רצון ה' הוא שיעשו להם מתווך אחר".

אם ה' היה מתגלה אלינו, היינו מתרגשים מאוד, אבל עדיין היתה לנו בחירה חפשית. ההתגלות הרי מסתיימת, חמש דקות לאחר מכן, אני פוגש את פלוני שעשה כך וכך, ו'ודאי' מצוה גדולה לפגוע בו ולגרום לו לחזור ממעשיו הרעים... או שלא? תהיה לי התלבטות, אני עדיין אצטרך לבחור.

יש להבין, שגם לעצם האמונה עצמה, ההתגלות היא לא פתרון קסם. נניח שהבורא היה מתגלה פעם במאה שנים. כיוון שכבר עברו כמה עשרות שנים מההתגלות, אנשים חסרי אמונה היו טוענים שזה ענין שהפרימיטיביים האמינו בו פעם, מחוסר ידע מדעי. וכך גם בפעם הבאה, תמיד אנשים מלפני מאה שנים ייחשבו פרימיטיביים – בעיני מי שהטכנולוגיה והקידמה הם העיקר בחייהם.

אם אותו משתתף בסמינר היה חווה התגלות אלוקית, ואפילו אם היה בוחר בטוב ונצמד רק לדרך האמונה. עדיין, מה הוא יחנך את בניו? איך הוא יעביר להם את האמונה? הרי הם ישאלו אותה השאלה: נחמד מאד שה' התגלה אליך, אבל אלינו הוא לא התגלה. אז אם הוא רוצה שנעבוד אותו, גם אנחנו מזמינים התגלות...

איך יכול להיות שאנשים חוטאים אחרי התגלות אלוקית? הרי ה' מתגלה אלינו בהרבה צורות, והרבה פעמים אנחנו ממשיכים לחטוא. וכי הניסים הגלויים שקרו לנו כאן, במדינת ישראל, בכמה  וכמה מלחמות, שבדרך הטבע היינו צריכים לצאת מהן חלילה עם הרוגים בכמויות עצומות, ועם הפסדים נוראים, גרמו לכולם לחזור בתשובה? לא ולא. לכל אדם ישנה הבחירה החופשית שלו. גם אנשים שהתראיינו לעיתון אחרי המלחמה ואמרו "זה היה נס" - לא כולם חזרו בתשובה, הם המשיכו הלאה. והיו כאלו, שראו את יד ה' כאן בעולם הזה, בדור שלנו, וחזרו בתשובה.

בסופו של דבר מה שקובע זה הבחירה בטוב של האדם, הענווה, היכולת לקבל ולהכיל שיש משהו גדול מעלינו. אדם שבוחר בדרך הגאווה, שום טיעון לא יעזור לו, וגם לא התגלות. הוא ימשיך לחשוב שרק הוא קיים בעולם ואין מעליו כלום.

אדם אחד התארח בערב חברתי, וסיפר מעשה שראה בעיניו: פלוגת חיילים לנה במדבר בשקי שינה. השכם בבוקר נשמעות לחישות אימה. על אחד משקי השינה כרוך נחש אפעה, כזה שנשיכה שלו משתקת את האדם תוך זמן קצר – ואין נסיוב! "אל תזוז!", צעקו החברים לאומלל הלכוד בתוך השק. כל תזוזה תגרום לנחש לתקוף. אך מה עושים? הנחש לא נראה ממהר לשום מקום...

אין ברירה, הכריז המפקד, הצלף של הפלוגה ישחיל כדור בנחש. "השתגעת?", שאלו החיילים, אין צליפה של 100%, הוא יכול לגרד את המוח של החייל המסכן! (שמעתם על וילהלם טֶל?)

המפקד התלבט. חייו של פקודו מונחים על כף המאזניים. לפתע אמר הדתי שבחבורה: "רגע, לפני שאתם עושים את זה, בואו נגיד ביחד 'שמע ישראל', מה יש להפסיד?". "בסדר", הפטיר המפקד.

החבורה כולה פתחה באמירת "שמע ישראל", וברגע שסיימו, הנחש הרים את ראשו בחשיבות, והתפתל משם והלאה אל מחילתו.

הציבור, שהקשיב בנשימה עצורה לסיפור, שאל את המספר: "נו, וחזרת בתשובה בגלל הסיפור הזה?". "מה פתאום?", השיב, "הרי הנחש היה עליו, לא עלי"...

גם כאשר האמונה היא המסקנה הכי הגיונית, האדם יכול להתחמק ממנה בהתחמקויות שונות, המשקפים את מהלכה של נפשו.

מובן שהבורא יכל לברוא אותנו בלי בחירה חופשית, או לנהל את חיינו כך שלא יהיה פתח של בחירה. אדם ירצה לחטוא – באותו רגע הוא יקבל חום ויצטרך להיכנס למיטה. ירצה לנסוע למקום אסור – פנצ'ר בגלגל. אבל איזה אדם הוא יהיה אז? אדם טוב? מובן שלא. הוא יהיה אדם שמעולם לא התגבר על הרצון הכי קטן. הוא יהיה רובוט שמנוהל ע"י פנצ'רים ומחלות, מקל וגזר. זו היא תכונתו של בעל חיים מאולף. אבל אנחנו בני אדם, והבחירה שלנו בטוב יוצרת את מדרגתנו הרוחנית.