כך הגיע אלי הסידור הישן של סבא

אחד מתלמידי החכמים של בני ברק, העביר לנו סיפור מדהים, ויש בסיפורו זה כדי לחזק בתוכנו את הידיעה והאמונה ש'לא ידח ממנו נידח', ולהוכיח בפעם המי יודע כמה על המאמצים שעושה אבינו שבשמים על מנת לקרב אליו את הבנים התועים שסרו מן הדרך.

הת"ח הבני ברקי מספר לנו על יהודי המתגורר בשכונתו, בפאתי בני ברק, שהתנהג כיהודי חילוני לכל דבר, וכל מי שניסה לדבר על ליבו שיחזור לאלוקיו וישמור מצוות, נתקל באוזניים ערלות, ובלב אטום. כך במשך שנים, גם העבודה שהוא מתגורר בבני ברק לא פעלה עליו לשינוי הדרך.

לפני מספר ימים ראיתי את היהודי ההוא, מספר הת"ח, והנה פניו לובשות צורה אחרת. על פניו נראה היה שהחל לשמור מצוות, אבל בגלל ניסיוני הממושך איתו לא הייתי יכול להאמין שכך אכן קרה. להפתעתי ולשמחתי, זה קרה, ועוד איך. האיש הכריז בפני כל מי שרצה לשמוע: חזרתי בתשובה שלימה.

כיון שהמהפך קרה בבת אחת, והשכן התעניין אצלי כבר על כמה וכמה מצוות שביקש לשומרן באופן מיידי, היה לי ענין רב לשמוע את סיפורו.

עוד באותו ערב, הוא הזמין אותי לביתו וסיפר הכל, מבלי להסתיר מאומה.

לפני כשבועיים, סיפר האיש לשכנו הת"ח, יצאתי למסע שורשים בקהילות היהודיות של פולין. שורשים אלו הם שורשיה של אימי שנולדה בפולין, אלא שלא אכחד אם אומר שבתחילה לא רציתי לשמוע על כך. נטיתי לסרב להצעה לצאת למסע זה, ולו כדי שלא יפתיעוני שם עם הצעות לחזרה בתשובה ולא ידברו על ליבי כלל בנושא זה.

לאחר שמארגני המסע הבטיחו לי שה'שורשים' המדוברים במסע זה אינם שורשים המחוברים למצוות, אלא רק 'שורשים היסטוריים וחברתיים', הסכמתי להצטרף. בהגיעו לעיירה שבה נולדה אימו, החלה התרגשות רבה לפעם בו, וגם הוא עצמו לא ידע כיצד להסביר את פשרה. 'חשבתי שמדובר בהתרגשות סתמית, שנוצרה כתוצאה מהעלאתם בזכרוני של כל המקומות והאתרים שאימי סיפרה לנו עליהם, אבל עוד לא ידעתי מה מחכה לי', סיפר לת"ח.

כמעט 'בטעות' נכנס למבנה שבו שכן, בזמנו, בית הכנסת של העיירה. המבנה, בניגוד לעיירות אחרות, שמר על צורתו המקורית, וידו הארוכה של השלטון כמעט ולא נגעה בו.

מהיכל בית הכנסת בקומה התחתונה, נשאוהו רגליו של היהודי מבני ברק הישר אל עזרת הנשים, ולצידה עליית הגג של בית הכנסת, שבה הוטמנו בזמניה היפים של הקהילה ספרי קודש שיועדו לגניזה. אם הייתי חושב לרגע שאני נמצא בתוך בית כנסת, יתכן שהייתי ממהר לעזוב את המקום, אבל יושב במרומים פעל שאגיע לידי ריגשה עצומה, ובמידה כזו שהשכיחה ממני לחלוטין את הידיעה היכן אני נמצא.

מצאתי את עצמי 'חופר' ומחטט בתוך ערימות הספרים הישנות שהיו בעליית הגג ההיא, סמוך לעזרת הנשים. היו שם גמרות ישנות וספרי הלכה שעלה בהם עובש, ספרי תנ"ך ושולחן ערוך.

לפתע עלה בידי סידור גדול, ישן ועתיק, בלוי מאין כמוהו, קרוע מכל צדדיו. במקום להשליכו מידי החזקתיו משום מה בחוזקה, עד שפתחתי אותו והתבוננתי בשער המצויר שלו. אני מדגיש שהחזקתי את הסידור משום שזה לא התאים לי, ולמידותי של עד אז.

לפתע נפלטה מפי צווחה גדולה עד שהאנשים שהיו בקומה התחתונה נזעקו ובאו לראות מה אירע. על חלקו העליון של השער נחרט שמו של סבי, אביה של אמי, שאף הוא התגורר בעיירה זו משנים קדמוניות.

ברגע שזה חשבתי שליבי מתפוצץ מהתרגשות.

שמו של הסבא עלה בפיה של אימי פעמים רבות, והיא היתה מספרת לנו עליו ועל צדקותו סיפורים רבים לאין מספר. ברגע אחד צפו ועלו במוחי כל הסיפורים הללו, וראשי הפך לסחרחר.

אבל זה עוד לא היה הכל.

החילותי להפוך בדפי הסידור, דף אחרי דף, לא ידעתי מדוע אני עושה זאת, באמת שזה היה סתם כך, לא היתה לי כל כוונה מיוחדת בפעולה זו.

כשהגעתי לתפילת מוסף של שלושת הרגלים, ניתר ליבי בשנית, מתוך הסידור בין הדפים המוצהבים העתיקים, סמוך מאוד להלכות לולב שהופיעו בסידור ההוא ליד תפילת מוסף של החגים, היה מונח עלה קטן של הדס, משל באותו רגע נטל בעל הסידור את ארבעת המינים ונענעם, ואחד העלים נשר מההדס אל תוך הסידור.

הפלא הגדול התבטא בכך שהעלה היה ירקרק, כאילו בזה הרגע נתלש מן השיח.

המראה הזה 'שבה את ליבי'.

לפתע פתאום הבינותי שהקשר בין הדורות נוצר רק על ידי ובאמצעות המצוות, והבנתי שלא שייך להיות יהודי ולהיקרא יהודי ללא קיום המצוות.

כל מה שדיברת אלי במשך כל השנים, אומר האיש לת"ח הבני ברקי, חזר ועלה עתה במוחי, והפך לדברי אמת. ראיתי פתאום במו עיניי את הסבא שלי כשהוא מקיים מצוות. שמעתי פתאום את כל סיפוריה של אימי והנה הם חולפים באוזניי מחדש, כאילו היא עומדת עתה ומספרת לי את הדברים.

הבנתי שהכל נכון, ושאמינותם של הסיפורים הללו עולה לאין ערוך על כל הסיפורים האחרים שמנסים  למכור לי במקומות אחרים.

הקשר הישיר הזה עם 'עלה ההדס של הסבא', הביאני למצב שבו לא יכולתי שלא להרגיש את הקשר הישיר עם הבורא עולם, עם היהדות, עם התורה והמצוות. זה היה קשר בלתי אמצעי, הכי חזק בעולם! 'התחברות' שכזו עם הסבא בצורה כזו לא יכולה היתה להוביל לשום מקום אחר, רק לבית המדרש. רק שם, בעיירה, בעליית הגג של בית המדרש, הבנתי שאי אפשר להיקרא יהודי בלי לקיים מצוות. עכשיו בואו ונחשוב כמה מאמצים עשה כאן האבא הרחום בשמים כדי שלא ידח ממנו נידח.

עצם היציאה למסע השורשים היתה מנוגדת לדעותיו של האיש. לאחר מכן הוא הודה מפורשות שממש באותם ימים תכנן לנסוע להודו ולמזרח הרחוק ורק ברגע האחרון מששכנעו אותו המארגנים שמדובר במסע מהנה ומרתק הסכים לבטל את הנסיעה ההיא ולהצטרף למסע השורשים.

נלך הלאה. לאחר שהגיע לעיירה בה נולדה אימו, לא רצה להיכנס לבית הכנסת, וכאילו יד נעלמה דחפה אותו שיילך לשם.

ומי העלה אותו לעליית הגג? הרי בהחלט היה שייך שהוא יישאר בקומה התחתונה.

ומי נתן לו את האומץ לחטט בערימת הספרים? ומי גלגל את ידיו כך שיגיעו לבסוף עד הסידור של הסבא? ומי היישיר את עיניו שיתבונן בשער ויבחין בשם של סבו שהיה חרוט שם? וגם לאחר מכן, מה הניאו להפוך דף אחרי דף עד לתפילת שלושת הרגלים?

והעיקר: מי גלגל את העלה ההוא, לפני כל כך הרבה שנים, אל תוך המחזור- אם לא הריבונו של עולם? מי גרם לכך שהעלה ינשר מן הענף שבלולב, הישר אל המחזור- אם לא השם יתברך.

מי ידע, מי פילל ומי מילל שלעלה זה תהיה מטרה כה נשגבה לאחר שבעים או שמונים שנה, אם לא קורא הדורות מראש?

ומי יודע, יתכן שכאשר העלה נשר מן הענף של ההדס, ונפל לתוך המחזור, רצה הסבא להוציאו משם כדי לא להשאיר את ספר התפילה כשהוא מלוכלך, אבל הקב"ה- ביודעו מי יחטט בספר זה ברבות השנים בעוד תקופה כל כך ארוכה- מנעו מלהוציא את העלה...

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.