איה קרמרמן והמטבח הבריא: זה מה שכדאי לכם להימנע ממנו

הנושא שהכי קרוב ללבי לדבר עליו בפני נשים בכלל ובפני אימהות ובנות בפרט הוא דימוי גוף, תזונה ומה שביניהם. ובעיקר מה עלינו, האימהות, לעשות כדי לגדל ילדות בריאות בגוף ובנפש. בתי ספר רבים מבינים את החשיבות בדבר, כך שלאחרונה יוצא שאני מרבה לדבר בפורומים שונים שבתי ספר מכנסים על הנושאים הכל כך רגישים הללו.

בכל הרצאה יש איזו אמא שאני רואה שאני ממש לא באה לה בטוב. סביר להניח שהיא מבינה שאם היא תיקח משהו מההרצאה הזאת - המטבח שלה יצטרך להשתנות. היא באה לערב השראה ויוצאת עם שיעורי בית. פחות כיף. לאורך ההרצאה אני קולטת את הגבות שלה מתרוממות בביטול. את האוויר יוצא ממנה בנשיפה מהירה ועצבנית. אט אט היא נשברת מהבשורה שעלינו להזין את הילדים ולא רק להאכיל אותם, עד שהיא קמה ומתחילה להתנגח בי.

פעם נלחצתי. היום אני יודעת שהכעס שלה לא נובע באמת מחוסר הסכמה אלא מתסכול. אנחנו משתדלות לעשות את הטוב ביותר, רק שלעיתים הטוב ביותר קשה ומאתגר. לפעמים מדי.

אני מודעת לקושי. אני מבינה את המאבקים ואת הכמיהה להבריא את המטבח הביתי, בתנאי שזה לא צורך יותר מדי מאמץ או כסף, או קשה מזה – שינוי הרגלים.

פיקציית ארוחת הבוקר

כשאני שומעת אימהות שטוענות את הטענה האלמותית "אם זה לא שבור, למה לתקן את זה?", זה מה שאני מסבירה להן: הגוף שלנו מפצה. הוא סופג. הוא צובר בתוכו את מעמסות העולם שאנחנו מפילים עליו על לא עוול בכפו. הגוף שלנו יודע לשרוד למרות הכול. גם אם אנחנו לא רואים שהוא נשבר זה לא אומר שלא בא לו לקום ולברוח. השאלה המהותית היא האם מספק אותנו שהגוף שלנו ישרוד, או שכאימהות אנחנו מבקשות שהגוף שלנו ושל הילדים שלנו ישגשג ויגיע למלוא הפוטנציאל שלו?

בשנתיים האחרונות הבנו שבריאות היא משהו שצריך לשמור, לנצור, להעריך. אנחנו זקוקים לבריאות איתנה כדי להילחם במחלות. ממגפות ועד וירוסים פשוטים. מנזלת אלרגית ועד לתאים סרטניים. היום יותר מתמיד למדנו להעריך מערכת חיסונית חזקה ולהפנים את החשיבות שלה. אני יודעת שרובנו בקושי מחזיקות את הראש מעל המים, אז בואו נעשה את זה פשוט: סור מרע ועשה טוב.

מה זה אומר? קודם כול והכי חשוב להסיר לחלוטין דברים מסוימים מהתפריט. אני מודעת לכך שאני עומדת לכתוב מילים חריפות. אנסה לעדן אותן כדי שיתקבלו. אני מבקשת שתפקפקו בידע שלי, תעשו גוגל על כל אחד מהנושאים, תלמדו ולו טיפה מים החומר הקשה שהמחקרים מראים ותסיקו מסקנות בעצמכם. אולי תגלו שאני בכלל מתונה, או שהחסרתי מהרשימה משהו שראוי היה להיכנס אליה. למרות שאני בטוחה שאתם מכירים אותם, להלן רשימה הבסיסית:

שקית "ארוחת הבוקר": הורים רבים דוחפים לילדים שקית עם בייגלה, ביסקוויט, עוגייה, דגדגים, דגני בוקר או חטיף בריאות. אף אחד מאלה אינם מוסמכים להיקרא ארוחת בוקר או ארוחת עשר. הם מלאים בשומנים, סוכרים ושאר אנטי ירקות. הם נטולי כל ערך תזונתי. כשאתם ממהרים בבוקר ודוחפים לילדים שקית עם הפתרון הקל, זה אומר להכניס ילד למסגרת, להרעיב לו את הגוף לחומרי הזנה, להקפיץ לו את רמות הסוכר עד עצבון המורה ולהנחית לו את הסוכר זמן קצר אחר כך, עד לחוסר יכולת ריכוז והקשבה בשיעור שנובע מרעב.

דגני בוקר / סיריאל / קורנפלקס: הם רחוקים מלהיות הדגן שהגוף שלנו מייחל לו ומלאים בסוכרים. השילוב שלהם עם החלב מעורר הלחות אינו מצייד אותנו בתזונה וכבונוס, אפרופו יוקר המחיה, עושה חור בכיס. פעם חישבתי לחברה עם שלושה ילדים כמה היא מוציאה על דגני בוקר בשנה. התוצאה הייתה כמעט עשרת אלפים שקלים. על אוויר וסוכר.

מונוסודיום גלוטמט (MSG) - הטעם השישי. חומר שתפקידו להעצים טעמים. הוא מפעיל את כל בלוטות הטעם בלשון. הוא מתחבא באבקות מרק למיניהן, נמס בכוס, חטיפים מלוחים. מגביר אלרגיות ומסרטן. נקודה.

צבעי מאכל: לא ברור לי איך עדיין לא נלקחה הכשרות מהתועבה הזאת. מה קרה ל"ונשמרתם מאוד"? מחקרים אינם מותירים ספק: זה מסרטן, ומגביר את הסיכוי להפרעות קשב אצל ילדים. תחליטו אתם מה סדר החשיבות בין השניים.

שתייה מתוקה: בכוס קולה או תה קר קנוי יש בין שש לתשע כפיות סוכר. המתיקות כמעט נבלעת בזכות הטמפרטורה הנמוכה של הנוזל. שתיתם פעם קולה חמה? איכס. כיוון ששתייה אינה עוברת בגוף כמו מזון, ההשפעה שלה ישירה ומהירה יותר. מיותר. הצעדים הממשלתיים קטנים ורחמניים מדי על היצרנים. תהיו אתם שומרי הסף של עצמכם ושל הילדים שלכם. רגע, חשבתם לעבור לדיאט? קבלו.

ממתיקים מלאכותיים: סוכרזית, אספרטיים, אססולפאם-K, סוכרלוז או ציקלמט. תחליפי סוכר למיניהם המשבשים את המערכת ההורמונלית ואת מנגנון הרעב והשובע. החשוב מכול: מחקרים מראים את הקשר של הממתיקים הללו לסוגי סרטן שונים.

אייס קפה: יקירי, זה לא משקה לילדים. בקושי למבוגרים. אז מה אם זה מתוק, קר וכיפי? אתם מרשים לילד בן חמש לשתות אספרסו? למה את זה כן?

שתייה קרה ואוכל קר: הקיבה שלנו מעכלת את המזון בטמפרטורה של 40 מעלות. כשאנחנו אוכלים או שותים משהו קר, הקיבה מתקררת ועוצרת את תהליך העיכול כדי להתחמם. המזון נותר בקיבה זמן ממושך מהנדרש. מכירים את אלו שתמיד חם להם? זו הקיבה שלהם שזועקת. היא מחוממת מדי. מה האינסטינקט? לשתות קפוא. הבעיה היא שהם מתניעים מהלך שבו הקיבה העצבנית עובדת כפול כדי להתחמם, לעכל ולטפל בעצמה. היא מעלה את הטמפרטורה, ושוב נהיה להם חם. כל זה, והאוכל הלא מעוכל ממתין בתוכה, מחכה לעבור הלאה. בתמצות: שתייה קרה, בעיקר לאחר האכילה, מכשירה מצע נוח לחיידק ההליקובקטר. עיינו ערך הליקובקטר כדי להבין את התענוג.

בשר מתועש: חד וחלק לא! אין מחקר אחד שמתיר את צריכת הזוועות הללו. נקניקיות, קבנוס, פסטרמה, המבורגר ונקניקים הם אסון בריאותי. לא ייתכן שבבתי ספר, בתלמודי תורה ובישיבות עדיין מאכילים את הילדים בזבל הזה.

לחם אחיד: לפני כמה שנים משרד הבריאות הוציא תו תקן למה שהוא מכנה "הלחם הבריא", אבל דרישות התקן נמוכות מדי. התקן משאיר בהנחיות חורים שאליהם אפשר להכניס רכיבים שהם ממש לא בתקן הבריאות. אז אל תסמכו על התו כשאתם מחפשים לחם איכותי. התקן דורש שהלחם יכלול לפחות 80 אחוזים קמח מלא. לעומת זאת, הלחם האחיד, שאותו הממשלה מסבסדת כעזרה לשכבות החלשות, עשוי כולו מ"קמח כהה" - שם נרדף לקמח לבן. במילים אחרות, הלחם הממשלתי אינו תואם את התקן הממשלתי ללחם. הממשלה מסבסדת אוכל נחות שידוע כפוגע בבריאות, מעלה את הסיכוי לסוכרת ומעודד השמנה. כדברי המשורר - לחם זה מוצר צריכה בסיסי. ראוי שהמדינה תחשב מסלול מחדש. חכמי חלם זה כף זכות.

סויה: בסויה יש שתי בעיות. האחת היא שסויה לא אורגנית מהונדסת גנטית. משמע, יש בתוך הגרגיר חומר כימי. שנית, בסויה יש הורמונים נשיים. תינוק שניזון מתמ"ל (תרכובת מזון לתינוקות או תחליף חלב אם) צמחי מקבל כמות עצומה של הורמונים נשיים (כן, אני מודעת לכך שלעיתים אין ברירה, אבל דעו את משמעות הבחירה). שמעתם על התופעה שילדות מתחילות להתפתח מוקדם מתמיד? לזה יש חלק בשינוי. הסויה מתחבאת בכל השניצלים הצמחוניים, המעדנים הטבעוניים וחלב הסויה. רוצים תחליף חלב? חפשו שקדים או שיבולת שועל. רק תציצו ברשימת הרכיבים וודאו שאין שם אין סוף חומרים משמרים או סוכר.

בוטנים: מרגע שהבוטנים יוצאים מהאדמה (כמו בני דודם האגוזים שנקטפים מהעץ) השומן בתוכם מתחיל להתעפש. לגוף לוקח יותר זמן לעכל בוטנים מאשר לעכל בשר, והשהות בקיבה מביאה ללחות. גם ככה אֹסם מעצבנים אותנו לאחרונה. זה הזמן להיגמל מבמבה.

שומן מוקשה או שומן טראנס: בעברית - מרגרינה. ריץ' זה מרגרינה נוזלית. מתפקד כחומר משמר. מתחבא בכל ממרחי השוקולד, העוגות הקנויות, הגלידות והגלידות פרווה. שומן מוקשה הוא מוצר רחוק מאוד מהטבע ולכן הגוף, שלא יודע כיצד להתמודד עם המוצר המתועש הזה, אינו יודע לפנות אותו ולכן הוא נתקע בדופנות כלי הדם. הוא מעלה את רמות הכולסטרול, גורם למחלות לב ולסוכרת.

חטיפים: מתוקים או מלוחים. כל מה שפוגע בגוף במוצר אחד. ממש מבצע. משומן מוקשה ורווי עד לכמויות הזויות של סוכרים ומלחים. ילד שלשונו מורגלת בטעמים מלאכותיים כבר לא יוכל לחזור ליהנות מטעמו של תפוח.

פלסטיק: אכילה או אחסון מזון בכלי פלסטיק, כל שכן חימום במיקרוגל בכלי פלסטיק, אינם מומלצים. אף על פי שהוא לא מתכלה, כאשר פלסטיק מתחמם הוא מפריש לתוך המזון שלנו חלקיקים מיקרוסקופיים שגם הם אינם מתכלים. זה אומנם נוח, אבל לא ידידותי לגוף או לסביבה.

אלומיניום: אני מבינה את הצורך בו, אבל מחקרים מראים שהוא גורם לאלצהיימר. חלקיקים שלו מתיישבים במוח ולא יוצאים לעולם. "אבל אני שמה מתחת לאוכל נייר אפייה", מכירים את הטריק? האלומיניום עדיין מתפזר בחלל התנור ונוחת על האוכל.

מיקרוגל: אני לא נכנסת למחקרים על קרינה שנכנסת לתוך האוכל, אולי ראוי שכן. אבל חימום במיקרוגל מנטרל את כוח החיות של המזון. נסו לחמם בתנור או על הכיריים (שעדיף שיהיו כיריים של אש ולא של חשמל).

כל המוצרים הללו אומנם נמצאים בסופר, אבל הם אינם מזון. לא רק שהם לא מזינים את הגוף, הם פוגעים בו, בספיגה, בתפקוד, בצמיחה. מעל הכול הם ממסכים ופוגעים ברצון שלנו לאכול מזון בריא ולרפא את הגוף. אין ולו מחקר אחד שמעודד או תומך בשימוש במוצרים הללו. אין אדם ביקום שמשהו מכל אלו מיטיב עם הגוף שלו.

ובשבוע הבא - עשה טוב.

הטור פורסם בעיתון "בשבע".