למרות המחלה: עוד לא הגיע ’סוף העולם’

כן, נכון, כמו שהבנתן יש לי פטור מעבודות הבית. גם הטיפול בגופי נעשה בידי המטפלת, ואפילו לגרש זבוב מאפי אינני מסוגלת. בכל זאת, הדברים החשובים באמת נותרו בידי.

ראשית – להחליט!  מה לאכול ומה ללבוש, מה יגישו מנה ראשונה בערב שבת ואיזה קטניות ישימו בחמין, היכן לאחסן ספרי לימוד ואיזה ארון מתאים לאלבומים, עם איזו מוזיקה אני משמחת את עצמי עכשיו ומתי טוב לי לצאת לשמש. אף אחד לא ייקח לי את זכות הבחירה!

שנית – לחשוב! להפעיל את השכל, להשתמש במה שיש בקופסה... להוסיף ידע (בלי להוסיף מכאוב) ולפתח חשיבה חיובית על עצמי, על הסובבים אותי ועל המציאות.

ועכשיו לרשימה הכי מרשימה: להביט בעיניים, להקשיב, להכיל, לחמול, לחייך, לעודד, לנחם, לאהוב, לבקש סליחה, לסלוח, לשמוח ולא לברוח... לתת, לקבל, להתפלל!

הדובדבן שבקצפת – עבודת המידות: להתאפק לא לכעוס, לוותר לזולת, למחול על כבודי, לפרגן, לא לחמוד, לא להתגאות, לא להתבדח על חשבון אחרים, לראות את החוזקות של הזולת ולא לקנא. בקיצור: לעבוד על המידות...

לפני שנים שמעתי את הרבנית ריבה לפידות ע"ה ממשילה את האדם לנהג עם מכונית שכורה. המכונית זה הגוף אותו מחזירים למשכיר אחרי מאה ועשרים והנהג הוא הנשמה, הוא האני הנצחי, הוא ה"בפנוכו" הזה שאי אפשר לראות בשום צילום רנטגן. מאוד חשוב לתחזק את הרכב באופן מיטבי, והוא כלי שימושי ומועיל, אך לעיתים יש תקר בגלגל, פגיעה בפח או במצבר, תקלה במערכת ההילוכים וגרוע מכל מנוע שעלול לשבוק. כאן מתגלה הנהג ביתר שאת: כיצד אני בוחרת להתייחס לכל ה'תאונה' הזו ואיך אני שומרת על מורל פנימי, איזון וקירבת אלוקים.

לפני 18 שנים נולד לנו ילד לא בריא עם תסמונת בשם S.M.A. – מחלה שגורמת לתאי העצב למות בחודשי החיים הראשונים, בעקבות כך לניוון שרירים וממילא לדלקות ריאות ובעיות נשימה. הוא חי במשך שנה ועשרה חודשים, והחלק הכי קשה בגידול שלו הייתה העובדה שבגיל חצי שנה הוא נפגע מוחית מאפיזודה של חוסר אספקת חמצן. מאז נאבד קשר העין איתו וגם לא ידענו אם הוא שומע אותנו, תקשרנו איתו בעיקר דרך מגע.

כשאובחנתי ופניתי לספרות הרפואית, הבנתי שהמחלה עלולה להיות קשה ופרוגרסיבית אבל שלושה תפקודים לא נפגעים: מוח, ראייה ושמיעה. רק אני מניסיון חיי יכולתי לשמוח, פשוטו כמשמעו, מהבשורה המרנינה. ה"בפנוכו" שלי חי וקיים, עוד לא הגיע 'סוף העולם'!

אם בכל זאת משעמם לי פתאום ואין לי מה לעשות – אני יושבת וכותבת לכן.  למה להשתעמם לבד?!... 

לתגובות: tamardror74@gmail.com

המטפלת הזרה ואני: תלות כדאי לפתח רק באבינו שבשמיים

לשמוט את השליטה ולשלוט על השמיטה – טור אמוני מעצים של תמר ללוש