כך עזר מרן הרב עובדיה יוסף לאלמנה לאחר מותו

הסיפור הבא עולה על כל דמיון אך הוא אמיתי לחלוטין.

מספר שנים לפני פטירתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, נפטר יהודי מהעיר אלעד והשאיר אחריו אלמנה ויתומים. מטה לחמה של האלמנה נשבר תוך תקופה קצרה, והיא עמדה בפני שוקת שבורה, אין מי שיפרנס את הבית, היתומים זועקים ללחם.

בצר לה החליטה שהיא עושה מעשה. היא נסעה לביתו של מרן רבי עובדיה יוסף כדי לבקש ממנו עזרה. היא הגיעה לבית של מרן בשעה עשר בלילה, נקשה על הדלת ואחד מבני הבית פתח את הדלת וראה לפניו אישה מבוגרת. הוא שאל מה היא צריכה והיא השיבה שהיא רוצה להיכנס לרב.

אמר לה: "עכשיו כבר לילה, הרב כרגע לומד ואין קבלת קהל, תבואי מחר ויכניסו אותך".

אמרה לו: "תכנס לרב עובדיה ותגיד לו שאני אישה אלמנה וברצוני לדבר איתו, אם הוא יגיד לי לבוא מחר, אז אני אבוא מחר".

הוא נכנס לרב ואמר לו: "יש כאן אישה אלמנה מהעיר אלעד, היא רוצה לדבר עם הרב, אמרתי לה שתבוא מחר".

"היא אלמנה, תכניסו אותה מיד", ענה הרב.

נכנסה האלמנה וישבה ליד הרב עובדיה ופרצה בבכי מר וסיפרה על בעלה שנפטר ועל היתומים שנותרו ללא משענת ושנשבר מטה לחמה.

הרב עובדיה הזיל דמעות והשתתף בצרתה של האלמנה. האלמנה אמרה: "כבוד הרב, לא באתי לכאן כדי לבקש ברכה, באתי לבקש עזרה, שהרב יחפש דרך לעזור לי".

האלמנה התכוונה שמכיון שהרב עובדיה מעורב ומכיר ארגוני חסד, אז הוא ימליץ בפניהם שיסייעו לה.

אמר לה הרב: "ביתי, הסירי דאגה מליבך, אני אעזור לך כל חודש, אך אני מבקש שאף אחד לא ידע על כך. תבואי לפה כל חודש ותקבלי ממני מעטפה, אבל רק אני ואת יודעים מזה".

ואכן כך היה. האישה היתה מגיעה פעם בחודש, בני הבית לא ידעו למה הגיעה. היא היתה נכנסת לרב, לוקחת את המעטפה ויוצאת.

כך במשך שבע שנים זה היה ההסכם בינה לבין רבינו מרן הרב עובדיה יוסף.

והנה בעוונותינו הרבים נפטר עמוד העולם, מאור ישראל, גאון עוזנו ותפארנו מרן הרב עובדיה יוסף. יחד עם הבכי של כל עם ישראל בכתה גם האלמנה בכי קשה ועצוב, בכי כפול על הסתלקותו של גדול הדור וגם שכעת הסתלק מי שעזר לה בכלכלת הבית.

והנה עברו להם חמישה חודשים מפטירתו של מרן והאשה היתה במשבר כלכלי גדול. היא חשבה לעצמה, אמנם מרן לא נמצא בין החיים, אבל צדיקים במיתתם קרויים חיים. אני אלך לציון שלו ואני אתפלל להקב"ה שזכות מרן תעמוד לי והוא יעזור לי.

האלמנה נסעה מאלעד לירושלים באוטובוס, הגיעה לקברו של מרן ומיד כשהבחינה בקברו של מרן פרצה בבכי. הדמעות שלה הרטיבו את המצבה של מרן, והיא לא יצאה משם עד שהיא סיימה את כל ספר התהילים, למעלה משלוש שעות בדמעות רותחות. לאחר מכן היא חזרה באוטובוס לביתה שבאלעד, הגיעה בשעות הערב עייפה וסחוטה נפשית וגופנית. היא מזגה לעצמה כוס מים וישבה על הספה. היא טרם הספיקה לשתות את המים ותרדמה נפלה עליה.

והנה היא חולמת חלום. בחלומה היא רואה את רבנו מרן הרב עובדיה זצ"ל, אמר לה 'ביתי למה תבכי? כמו שעזרתי לך בחיי חיותי, כך גם עכשיו אני אעזור לך'.

'תקשיבי לי ביתי, ביום חמישי הקרוב באולם בית ישראל בירושלים בשעה אחת בצהריים, תתקיים ברית, בברית יהיה נוכח יהודי בשם שלום סעדון, לכי אליו ותגידי לו שהרב עובדיה שלח אותך והוא יעזור לך'.

האלמנה חלמה את החלום והמים נשפכו והרטיבו אותה. היא התעוררה ואמרה 'חלום טוב, חלום שלום, אך חלומות שוא ידברו, הרי אין אדם חולם אלא מהרהורי ליבו, הייתי כל היום בקבר של מרן, התפללתי שם וחשבתי עליו ולכן חלמתי עליו'. היא קראה קריאת שמע על המיטה, נכנסה לחדרה והלכה לישון.

והנה היא חולמת את אותו חלום בפעם השניה, וגם בחלום זה שוב פונה אליה מרן ואומר לה 'ביתי, למה תבכי, כמו שעזרתי לך בחיי חיותי גם עכשיו אעזור לך. ביום חמישי הקרוב באולם בית ישראל בירושלים תתקיים ברית מילה, יהיה שם יהודי בשם שלום סעדון, תלכי אליו ותגידי לו שהרב עובדיה שלח אותך שיעזור לך', והנה היא התעוררה מהחלום.

היא הבינה שאם היא חלמה את אותו חלום פעמיים, אז יש דברים בגו, יש פה איזה מסר בחלום. היא חשבה לעצמה הרי אין לי מה להפסיד, אני אסע לירושלים.

ביום חמישי היא השכימה קום ונסעה לירושלים. היא הגיעה לתחנה מרכזית אך לא התמצאה במיקום, שאלה את העוברים ושבים כיצד להגיע ולאחר מאמץ רב הגיעה לאולם בית ישראל. והנה היא מבחינה בכניסה לאולם שיש שילוט- חץ ימינה בר מצוה וחץ שמאלה ברית מילה. היא עלתה לכיוון האולם ששם אמורה להיות הברית, היא ראתה פעילות של המלצרים שעורכים את השולחנות. לאט לאט הגיעו בני המשפחה, ההורים הצעירים עם התינוק, לאט לאט התאסף הציבור והברית החלה.

האלמנה פנתה מעזרת הנשים לאחד האברכים ושאלה: "האם יש פה יהודי בשם שלום סעדון?", האברך אמר לה: "כן, הנה הוא פה".

שלום סעדון בצעירותו היה מעביר את השיעורים של מרן הרב עובדיה יוסף בלוויין. מרן הרב עובדיה בירך אותו שבזכות זיכוי הרבים שהוא עושה הקב"ה ישפיע עליו שפע גדול של אושר, ואכן הוא נעשה לעשיר גדול.

אמר לה: "כן, הנה הוא פה, את רוצה שאני אקרא לו?" אמרה לו האלמנה: "לא כרגע, הברית מתחילה, מיד לאחר הברית אני צריכה אותו".

הסתיימה הברית בשעה טובה והיא ביקשה מהאברך שיקרא לו. האברך ניגש לשלום סעדון ואמר לו שיש פה אישה שרוצה לדבר איתו.

שלום סעדון הגיע לאישה האלמנה ושאל: "מה אני יכול לעזור לך?" היא ביקשה ממנו שיבוא איתה הצידה. הוא ניגש איתה הצידה והיא אמרה לו: "תשמע, אתה תחשוב שאני משוגעת, אתה תחשוב שאני מדומיינת, אך אני חייבת לומר לך את מה שיש לי בלב. אני אישה אלמנה, הרב עובדיה יוסף שלח אותי אליך כדי שתעזור לי".

שלום סעדון שמע את הדברים, הוא התרגש מאוד ונפל והתעלף.

נוצרה מהומה באולם, הגיע המוהל הגאון הרב ראובן אלבז שליט"א ראש ישיבת אור החיים. שלום סעדון התעורר והרב אלבז שאל אותו מה קרה. שלום סעדון אמר לרב אלבז: "הרב ישמע מה שיש לאישה זו לומר". שלום סעדון ביקש מהאלמנה לספר מדוע היא הגיעה לאולם בית ישראל.

האלמנה סיפרה בתמימות לרב אלבז שהיא התאלמנה והרב עובדיה יוסף עזר לה שנים רבות ונתן לה כסף כל חודש, אך הרב עובדיה נפטר ועברו מספר חודשים, לכן היא החליטה להגיע לקברו של הרב ושם להתפלל. היא בכתה בכי גדול ולאחר שחזרה לביתה היא חלמה פעמיים את אותו חלום שהוא אומר לה שהיא תבוא לברית בירושלים באולם בית ישראל ושם היא תפגוש את שלום סעדון שיעזור לה.

אמר שלום סעדון לרב אלבז: "היא חלמה את מרן פעמיים ואני חלמתי אותו פעם אחת, השבוע. אני לא קשור לברית הזאת, אני לא מבני המשפחה, אין לי שום קשר לאנשים פה. הרב עובדיה בא אלי בחלום ואמר לי בני, ביום חמישי בשעה אחת בצהריים באולם בית ישראל בירושלים תיערך ברית מילה. תגיע לשם אישה אלמנה שתבקש ממך עזרה. אני מבקש ממך שתעזור לה".

ואז פנה אליה שלום סעדון ושאל אותה: "תגידי לי, כמה כסף הרב עובדיה נתן לך כל חודש?" היא אמרה לו: "הרב היה נותן לי כל חודש ארבעת אלפים ש"ח, היה מפריש מהמשכורת שלו".

אמר לה שלום סעדון: "מהיום תקבלי ממני כל חודש ארבעת אלפים ש"ח ממרן ועוד ארבעת אלפים ש"ח ממני".

לומדים אנו מסיפור מצמרר זה, שסופר ע"י הרב אילן גוזל שליט"א, שצדיקים במיתתם קרויים חיים, וכוחם גדול מאוד לאחר פטירתם.

מדוע גדולים צדיקים במיתתם?

הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א הביא את דברי הגמרא (חולין דף ז' עמוד ב') שגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם, מה הפשט בדברי חז"ל אלו?

ומסביר ה'עמק יהושע' (על פי דברי התוספות שם):, חסד מיוחד עשה הקב"ה עם הבריות בכך שאיפשר להם לגשת אל הצדיקים, בחייהם ולבקש ברכה וליטול עצה.

הטבה זו עם הבריות באה לידי ביטוי בכך שהקב"ה לקח מהצדיקים את האור המיוחד שהיה צריך להיות על פניהם, שהרי אם היתה קרן אור זו מצויה בהם לא היו יכולים בני האדם להתקרב אליהם.

כל זאת בחייהם של הצדיקים. אבל לאחר פטירתם מן העולם, אפשר להחזיר להם את קרן האור, ואז הם 'גדולים' יותר, וכבר אי אפשר לגשת אליהם.

מתוך הספר "24/7" של הרב צבי נקר.