"האמריקאים לא מתרשמים מישראלים שמנסים להידמות לאמריקאים". הנאום של רון דרמר

בהרבה פורומים רוצים לשמוע בימים אלה את רון דרמר, אבל הוא בחר לדבר השבוע רק בערב לצוות המורים של הישיבה התיכונית "חורב". משפחת דרמר חזרה לארץ אחרי סיום הקדנציה הארוכה והמשמעותית של השגריר בוושינגטון, הילדים זאב ועזרא נכנסו ללמוד ב"חורב", וההנהלה שמחה לערוך למחנכים ולבני זוגם ערב עם האב החדש בבית הספר, הדיפלומט הבכיר.

"רוב מה שנכתב על הסכמי אברהם – לא נכון ולא מדויק ולא רלוונטי", פתח דרמר. "יש לי הזדמנות לספר לכם הערב את האמת. אנחנו זיהינו את היכולת לחולל שינוי באזור כבר מזמן, לפני כעשור. גם נתניהו וגם אני ניסינו לשכנע את אובמה ואת ג'ון קרי, אבל הם היו משוכנעים שאין סיכוי לפריצת דרך מדינית. הם חשבו שזה תירוץ שלנו כדי לא להתקדם עם הפלסטינים. לא רק שהם לא קיבלו את מה שאמרנו, הם חיבלו במאמצים. הם הלכו למדינות ערביות ואמרו להן לא להתקדם איתנו, כי זה יפריע לשלום בין ישראל לפלסטינים. אחר כך הגיע ממשל טראמפ. רבים זלזלו בג'ארד קושנר ואמרו שהוא לא מבין במזרח התיכון. לדעתי, זה היה היתרון הגדול שלו. הוא פשוט לא היה צריך לשכוח את כל השטויות של כל המומחים למזרח התיכון, הוא היה דף חלק, טאבולה ראסה. הוא בא עם ראש פתוח, נסע לריאד, נסע לאבו-דאבי, והבין שזה אמיתי".

דרמר מנה את ההישגים הנוספים, מלבד ארבעת הסכמי הנורמליזציה: העברת השגרירות לירושלים, ההכרה ברמת הגולן והנסיגה האמריקנית מהסכם הגרעין, וסימן את היעד להסכם השלום הבא: ערב הסעודית ("אבל זה דורש שינוי מהותי במדיניות של אמריקה"). על פוטין אמר שאלף שנים לא היה ברוסיה מנהיג שמחזיק כלפי יהודים בגישה כזו פילושמית (ההיפך מאנטישמית, כלומר גישה אוהבת יהודים). "אסור להסתבך איתו, כי להסתבכות איתו יהיו השלכות על חופש הפעולה שלנו בסוריה, וזו תהיה בעיה אסטרטגית עבורנו".

לסיכום נשאל על ידי רבני הישיבה איך עובדת היותו יהודי דתי, השפיעה על תפקידו. "האמונה שלי היא חלק בלתי נפרד ממני, כמו היד שלי. האמריקאים לא מתרשמים מישראלים שמנסים להידמות לאמריקאים", אמר דרמר. "עם כל הכבוד לתל אביב, היא לעולם לא תהיה ניו יורק. אז אל תנסה להיות ניו יורק. ירושלים יש רק אחת. אין להם את זה שם, ויש לנו את זה פה. אירחנו הרבה אנשים בכירים לשבתות בביתנו בוושינגטון וראיתי שהם מאד מכבדים את המסורת של העם היהודי. אנשים שואלים אותי אם אני לא נלחץ כאשר אני נכנס לבית הלבן לדבר עם נשיא ארה"ב או עם אנשים חשובים בממשל, וזו אכן עוצמה אדירה. אבל אני מזכיר לעצמי שארה"ב היא מדינה של קצת יותר ממאתיים שנה ואני שייך לעם בן 4,000 שנה. אינני יודע מה יהיה בארה"ב בעוד 200 שנה, אבל אני מאמין ומשוכנע שיהיו אז יהודים בירושלים".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".