התגובה הרופסת מול העריצות: 85 שנה חלפו, ונראה שכלום לא השתנה

בסוף ספטמבר 1938 נחת בלונדון מטוס ממנו יצא ראש ממשלת בריטניה, נוויל צ'מברלין, כשהוא אוחז כהרגלו במטרייה שחורה. הוא החווה בידו לקהל הנלהב שהמתין לו בשדה התעופה, נשא נאום בו הכריז כי הביא לעולם "שלום בדורנו", ונופף בפיסת הנייר עליה נחתם הסכם השלום.

יממה קודם לכן נפגש צ'מברלין עם הצורר הנאצי היטלר במינכן, וחתם למעשה על כתב כניעה לדרישתו לספח לגרמניה את חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה. זאת בטענה כי רבים מהתושבים החיים בחבל ארץ זה הם ממוצא אתני גרמני, ומן הראוי שהוא יסופח לגרמניה.

צ'מברלין סבר שבכניעתו לתביעתו של היטלר הוא ישביע את רעבונו לכבוש ולספח שטחים נוספים, וימנע מלחמה שתביא להרוגים רבים. אך הוא טעה. בדיוק שנה לאחר הסכם מינכן, פלשו הגרמנים לפולין ומלחמת העולם השנייה פרצה. בשנים שלאחר מכן, אירופה כמעט כולה נכבשה על ידי הגרמנים והמלחמה הביאה למותם של מעל 60 מיליון בני אדם.

דמותו של ראש הממשלה הבריטי נוויל צ'מברלין אוחז במטרייתו השחורה נצרבה בתודעה ההיסטורית כסמל למנהיגות נאיבית וקצרת רואי.     

כ-85 שנה לאחר מכן, העולם כולו עומד משתאה ונחרד מול המתרחש באוקראינה – עשרות אלפי חיילים רוסיים בליווי מטוסים, טנקים וכלי משחית פולשים למדינה עצמאית תוך פגיעה באזרחים חפים מפשע וברכושם. במהלך השבועות האחרונים מנהיגי מדינות המערב שלחו אומנם מסרים חמורים, ואיימו בהטלות סנקציות קשות על רוסיה לבל תעז לבצע את תוכניותיה לפלוש לאוקראינה. אולם, כל מי שעוקב אחרי מה שמתרחש מאז פלשו הרוסים בשנת 2014 לחצי האי קרים ולמחוזות הבדלניים הסמוכים לגבול הרוסי-אוקראיני, יודע שסנקציות לא משפיעות על רוסיה. הן לא שכנעו את הרוסים לסגת מהשטחים שכבר כבשו, וברור היה שהן לא ימנעו כיבוש של שטחים נוספים. במציאות הגיאופוליטית כיום, סין היא מעצמה כלכלית וצבאית שאינה נופלת מעוצמתה של ארה"ב, וכך הרוסים והסינים מסתדרים יחד מבלי צורך להזדקק לחסדי המערב. ברור, אם כן, כי סנקציות לא מהוות איום על רוסיה.

כל זאת גלוי וידוע למנהיגי המערב. הם לא באמת חשבו שאיומיהם ימנעו פלישה לאוקראינה, אך למרות זאת, נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הצהיר קבל עם ועולם כי איננו מתכוון לשלוח חיילים להגן על אוקראינה, וכך גם הבהירו מנהיגי מדינות נוספות. אוקראינה ננטשה לגורלה, והרוסים אכן פלשו אליה ומאיימים על המשך קיומה כמדינה עצמאית.

האירועים באוקראינה אינם רק עוד סיפור עגום שממחיש שוב את קוצר ראייתם של מנהיגים. יש להם משמעות עבורנו, אנו החיים במדינת ישראל. בימים אלה דנים בווינה נציגים מהמערב עם האיראנים על הסכם בנוגע ליכולות הגרעין של איראן. כוחו של ההסכם יפה כל עוד מדינות המערב יעשו את מה שיידרש במידה והאיראנים יפרו אותו. אולם כפי שהדברים נראים, המערב לא ינקוף אצבע במידה ואכן כך יקרה. בשנים האחרונות מדינות המערב אימצו גישה תבוסתנית, והן נסוגות מזירות עימות ומשאירות שותפים, אמצעי לחימה ותשתיות לאנחות. אם יש למישהו ציפיות בנוגע לאמון שניתן לתת במדינות המערב, הרי שהאירועים באוקראינה מלמדים אותנו שוב שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

מול מדינות המערב שמפקירות את שותפותיהן, זונחות את ערכיהן ושוברות את מילתן מעל בימות העולם, ניתן לראות את המדינות העריצות תוקפות בעזות מצח, מיישמות את כוונותיהן לבסס סדר עולמי חדש המוכתב על ידן תחת הסדר העולמי הישן. בסופו של דבר ההתנהלות הרופסת של מדינות המערב תחזור אליהן כבומרנג, כפי שניבא ווינסטון צ'רצ'יל לאחר הסכם מינכן: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה. היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה".